מלכוד עזה

ירי הקסאמים לעבר שדרות הוא משהו שישראל אינה יכולה שלא להגיב עליו בעוצמה. מדובר לא רק במימושם של האיומים שהשמיעו ראשי מערכת הבטחון ערב הנסיגה ולאחריה בדבר תגובה ישראלית לירי מתוך השטח שממנו נסוג צה"ל. ראש הממשלה ושר הבטחון, שהובילו את ההתנתקות, אינם יכולים להתייצב בפני המבחן הפוליטי הקרב במצב שבו כל האזהרות של מתנגדיהם מתממשות, והם אינם עושים דבר.

מי שירה על שדרות עשה זאת לא רק כמעשה נקם על מות פלסטינים בעזה ובטול כרם, אלא כדי להשפיע על האירועים הפנימיים בישראל. הנסיגה נתפסה בציבור הפלסטיני כבריחה תחת לחץ (84% מהציבור בשטחים רואים זאת כך, על-פי הסקר האחרון של מכון המחקר הפלסטיני ברמאללה). החמאס והג'יהאד, שישבו בשקט יחסי עד למימוש הנסיגה כדי להבטיח שתתבצע, רוצים להמשיך ולהשפיע על הלך הרוח והאירועים הפוליטיים בישראל בכוח הרקטה. לשיטתם, זה הצליח להם בשנים שחלפו, ואין שום סיבה לא להמשיך בכך - בעוד הרשות החלשה, המפוררת והלא פופולרית אינה עושה דבר כנגדם.

השאלה היא, אם כך, איזו תגובה תיתפס בציבור הישראלי כבעלת עוצמה מספיקה, כדי למזער את הנזק הפוליטי ולמנוע הידרדרות למעגל חדש של אש ואיבה. וכאן נתקלים ראש הממשלה ושר הבטחון במלכוד: כניסה לתוך השטח בכוחות גדולים תיראה כאילו ישראל זה עתה יצאה מעזה - בתמיכת רוב הציבור, שלא בדק בציציות המהלך אלא רק רצה לצאת - וכבר היא חוזרת. ירי אווירי מנגד אינו מספק את התביעה לתגובה, כפי שכבר נוכחנו פעמים רבות בשנים 2000-2002.

סביר להניח - והפגיעה בארבעת פעילי החמאס אחר הצהריים היא איתות ראשון לכך - שהתשובה תהיה חיפוש אחרי אנשים בולטים, ששמותיהם ותאריהם המבצעיים ייצרו את הרושם שאנחנו אכן מצליחים לפגוע בראשי הנחש. אלא שלאחר חיסולם של השייח' יאסין ועבד אל עזיז רנטיסי לא נותרו רבים כאלה: רוואד פרחאת, שנהרג בתקיפה, הוא פעיל שטח ששמו אינו אומר לציבור הישראלי דבר. הוא אינו משנה את תחושת הזעם והתסכול, שהיא שדוחפת לעוד מעשי גמול - ולגמול שכנגד.

אריאל שרון שיווק את המהלך החד-צדדי של ההתנתקות, בין השאר, כקיצור קווים הכרחי בדרך לשיפור מצבה הבטחוני של ישראל. אבל המצב הזה לא ישתפר עד שלא יקום בשטח הפלסטיני גורם רב עוצמה ואחראי של ממש, ועד שהאקט הפיזי בשטח לא יהיה חלק מהסכם מדיני, ששני הצדדים יראו בו אינטרס אמיתי ויממשו אותו בלב שלם.

מי שחשב אחרת, מקבל עתה תזכורת כואבת לאמת הזו. מי שהתנגד למהלך חושב "אמרתי לכם", אבל גם לו אין פתרון טוב יותר.