הילד הביא תעודה? עכשיו המבחן הוא שלכם!

נכון שנדמה לכולנו כאילו רק לפני רגע חזרנו אנחנו מבית הספר, מי בריצת גאווה ומי בהליכה מיואשת ותעודותינו בידנו. כאילו רק עכשיו עמדנו אנחנו מול ההורים וספגנו סימני שאלה או מילות שבח. והנה, בעוד כמה ימים, עם פרוץ חג האילנות אל לוח השנה, ישובו הילדים שלנו מבית הספר ותעודות ההערכה בידיהם. נרגשים מגודל המעמד, הם יושיטו לעברנו את הגיליונות, מצפים למוצא פינו.

הציון בחשבון נמוך מדי

אלה רגעים בהם הילדים שלנו בוחנים אותנו באמצעות טלסקופ מגדיל פי מיליון. כעת, לא רק מה שנאמר להם ייחרט בנפשם הרכה לנצח. הם עוקבים אחרי כל הנהון בלתי רצוני, אחר כל כיווץ שפתיים, זווית מחוייכת, עיניים מבוהלות.

הם קולטים ברגישותם המדהימה גבה שמתרוממת, שריר שזע או נשימת הקלה. שפת הגוף, כידוע לכם, היא השפה היחידה שמאוד קשה לשקר באמצעותה, ועל כן, כשהילדים שלכם עומדים ומביטים כיצד אתם קוראים את הישיגיהם המונצחים שחור על גבי לבן, שימו לב גם למה שאתם משדרים בגוף ולא רק למה שאתם אומרים במילים.

ומה באמת תגידו? שהציון בחשבון נמוך מדי? שההישגים בתנ"ך נאים? שצריך להשתדל יותר בסעיף סדר וניקיון? כל אלה הן הערות אד-הוק שנכונות לתעודה הזאת, אבל דינם כמכתב-חול באשר לתעודה הבאה וזו שאחריה וזו שאחריה, וודאי כאשר מדובר בחיים עצמם.

ציונים במקצוע זה או אחר אפשר לשפר אם לוקחים אחריות משותפת ומתמידים. על כן, המשמעות האמיתית שיש למעמד בו הורים בוחנים את הישגי ילדיהם המונצחים בתעודת בית הספר, אינה בהערה זו או אחרת לגבי ציון במקצוע ספציפי, כי אם באופן בו אנחנו, ההורים, יוצקים תחושת העצמה, אמון והערכה בנפשם של ילדינו. ובעיקר באופן בו אנחנו בוחרים להגיב ולהתייחס לדברים.

חצי הכוס עם הציונים הרעים 

נסו לעשות לעצמכם מבחן קטן בזמן שאתם עוברים על התעודות שהביאו הילדים. שימו לב מה קופץ לנגד עיניכם – האם אלה הציונים הטובים או הגרועים? לצערנו, לעתים קרובות מדי אנחנו מורגלים להבחין לפני הכל באספקטים השליליים, למרקר דווקא אותם, ועל ידי כך לזכור אותם, להנציח אותם, ולהעניק להם עוצמה ומשנה תוקף.

כשאתם עוברים על התעודות של הילדים, עשו את הדבר ההפוך. נסו לקלוט קודם כל את ההישגים. התאמצו שיהיו אלה דווקא הציונים הטובים שירקדו מול עיניכם ויקפצו מבין טורי ההערכות. בעשותכם כך, תעניקו להם, בלי דיבורים, שיעור חיים חיוני שתכליתו חיפוש ומיגנוט של החיובי בחיים.

אתם רוצים שילדיכם יגדלו להיות בני אדם שבאים אל היומיום מתוך גישה חיובית ואופטימית; שמבחינים בחצי הכוס המלאה; שידעו לזהות, לשמר ולהעצים את התכונות הטובות והנשגבות שבאישיותם; שיצליחו לחיות מתוך שמחה ולא מתוך פחד?

הרבה מתחיל כאן ועכשיו. באופן בו אתם מגיבים לתעודה שהם הביאו מבית הספר. כי הרי ילדים מסותתים בסלעי החיים באמצעות מה שעושים המבוגרים בסביבתם, ולא על ידי מה שהם אומרים. ילדים הם חקיינים וכל הדרך בה הם מעצבים את אישיותם ואת השקפת עולמם היא תוצר של התבוננות והפנמה של האופן בו אנחנו מגיבים ומתנהגים.

הציון הוא לא העיקר

על כן, את הדיון והמחשבה על איך אפשר לשפר את הציון בחשבון השאירו לזמן מאוחר יותר. ואפשר לשפר את הציון בחשבון – מתגייסים לממן מורים פרטיים, מגלים מעורבות רבה יותר ויושבים עם הילדים בעצמכם בשעות אחר הצהריים במקום להיתקע בעבודה. מוכיחים ומראים להם הלכה למעשה שהעניין חשוב בעיניכם - והתוצאות יגיעו.

הציון בחשבון או בעברית או בתורה - הוא לא העיקר. העיקר הוא השקפת העולם שתכניסו אל ארגז הכלים של הילדים, בעזרת הרגע המכונן הזה. העיקר הוא המסר שאתם מעבירים לילדים, בעיקר המסר הסמוי, באשר ליחס שלכם כלפי המאמץ שהם משקיעים, כלפי ההישגים וכן, גם כלפי הכשלונות שלהם.

העיקר הן התובנות שאתם יוצקים בתודעתם באשר להיותם טובים, מסוגלים, מוערכים, נשגבים, נתמכים. באשר לאמונה שלכם ביכולתם להשתפר היכן שהם גרועים, להיות טובים מאוד היכן שהם רק טובים. העיקר הוא לשדר להם, במילים ובכוונות, שאתם איתם, לצידם, מאחוריהם. שאתם שותפים לדרך, לתהליך, שותפים לעיצוב היחס שלהם אל בית הספר, אל הלימודים, אל הציונים, אל המקצועות השונים.

אתם אקדח ההזנק שלהם

מה שתגידו ומה שתשדרו כעת יהיה לנצח אקדח ההזנק שיטיס את הילדים שלכם אל מירוצי החיים הקצרים והארוכים המצפים להם. הם המכונית, אבל אנחנו, ההורים, זה הדלק. ילדים חיים את חייהם – מי עד גיל מסויים ומי לנצח – על מנת להיות ראויים וטובים מספיק בעיני הוריהם, כדי לזכות שוב באותה תגובת התלהבות גורפת שזכו לה כאשר הניחו קובייה על קובייה, אמרו את המלה הראשונה, עשו את הצעד הראשון.

והם עדיין רוצים להוכיח לנו שהם טובים ומסוגלים – אם כאשר משחקים משחקי קופסה והם מתים לנצח, אם כאשר הם קוראים לנו לראות את הציור המקסים שציירו ומצפים להתלהבותנו, ואם כאשר הם מביאים מבחן או תעודה מבית הספר.

לכן, כאשר התעודה מגיעה, הניחו רגע בצד את הציונים הגרועים. שדרו לילדים שלכם שהם טובים וראויים. העניקו להם את מחיאות הכפיים הקמאיות, הראשוניות, שיצרו את מוזיקת החיים בינקותם. העבירו להם את התחושה שאתם סומכים על רצונם ועל יכולתם להשתפר ולהיות טובים יותר.

אוקי, עכשיו אתם יכולים להתפנות לצלצל למורה לחשבון וגם לשבת עם הילדים ולשאול מה אפשר לעשות כדי לשפר את הציון. זאת, אגב, גם האחריות שלכם.

• ענת לב-אדלר היא מחברת הספר "סודות של בוקר טוב", שרואה אור בימים אלה בהוצאת "ידיעות ספרים".