החיקוי של החיקוי
בתוכניתו החדשה אלי יצפאן מנסה לעשות בוראט. לרוב זה פשוט לא עובד, וברגעים שזה עשוי רע - גם גובל בגזענות לא נעימה. אריאנה מלמד לא ציפתה ליותר, אבל התאכזבה למצוא שם הרבה פחות
אבל "שלום אנד גוד איבנינג" היא תוכנית חדשה, ולאוהביו של יצפאן מגיע קצת יותר מן המוכר והידוע. איכשהו, כבר בתוכנית הראשונה ששודרה אמש (שבת) בערוץ 2, הסתמנה איזושהי רפיסות-מחשבה כמעט בכל התחומים.
זה מתחיל בלוגו שהוא חיקוי ברור לזה של "רק בישראל". זה ממשיך בעיצוב משמים מאוד של אולפן שפשוט לא מספק די גירויים ויזואליים לצופה המתמיד. ובעיקר, מה לעשות, זה מתבטא בתכנים. הרעיון המרכזי של התוכנית – הנה תראו איך יצפאן מתחפש לכתבנו ומראיין אנשים בעולם – פשוט לא עובד, לא מצחיק די הצורך, וברגעים שהוא עשוי רע – הוא גם גובל בגזענות לא נעימה, אלימה אפילו. למה? כי יצפאן איננו בוראט.
במקום שבו בוראט חושף את ערוותה של החברה שבתוכה הוא פועל – יצפאן מסתפק באגרופים מילוליים השלוחים אל עבר אנשים אחרים, שבעייתם היחידה – בעיני יצפאן – היא שהם לא משלנו. כך, ראיון לא כל כך מצחיק עם נכדתו של מוסוליני הוא איכשהו בסדר, אבל ניג'וז לעוברת אורח הולנדית שמסתיים בהלעגה גורפת, יכול לגרום לכם להתפתל במבוכה בכורסה.
עולם של פרימיטיביים
אבל ההוגים והיוצרים בטוחים שכולנו נורא מתוחכמים, לעומת העולם המלא פרימיטיבים. ולכן הם ממשיכים לדגדג אותנו בכוח במערכון המוקדש לפרימיטיבים באזרבייג'אן, שם "מי רוצה להיות מליונר" מזכה את המשתתף בדולר אחד. והמחשב בתוכנית, כמה מצחיק, לא עובד. והנה הפרימיטיבים באלבניה, להם צריך לספק תשדיר קניות שכזה על פומפיה. כן, פומפיה. בכאילו-אלבנית זה לא יותר משעשע. והנה הסעודים – אין גבול לגודל הדחקה – עושים "מהפך" שבעקבותיו פאתחה לובשת בדיוק את אותה רעלה ממש! נכון פרימיטיבים? כולם? גם היפנים, גם האיטלקים, גם כל העולם?
יצפאן לובש ופושט דמויות מגוונות במיומנות מאוד מרשימה, אבל גם היא כבר קצת עבשה: ראינו. הפנמנו. מכירים. לא כך נולדים שיאי רייטינג.
לטעמי, הקונספט עבד אמש פעם אחת בלבד – כשיצפאן מתקשר בשמו של
יועץ לשליט לוב ומזמין 150 חדרים במלון בביירות. בלי איפור ותחפושות, מצויד רק בטירוף ובלונדון וקירשנבאום כצופים באולפן שלו (למה הגיעו, לא ברור) – מסחטת הצחוק פעלה.
אלא שזה לא מספיק. הקטעים שהגיעו למסך ארוכים מדי ולא ערוכים די הצורך: קצת אכזריות בקיצוץ לא היתה מזיקה להם, וקצת מחשבה נוספת על התכנים היתה מועילה בהחלט. בסיומו של מערכון בו מצולמים ילדים קטנים מאוד בתחפושת של שוטרים, שמדקלמים טקסטים של שוטרים שעוצרים את יצפאן והג'יפ השחור שלו בשולי הדרך, נשמע האיש אומר בבירור "קוס אמק". וגם "חרא" אמר, מאוחר יותר. נו, וזה מה שעזר לו להשכיב אתכם מצחוק?
