האהבה בוחרת בנו - לא אנחנו בוחרים בה
למרות כל ספרי הכללים להתנהגות בדייטינג, סיפורי אהבה מתחילים בכל מיני דרכים. יש שהתחילו ממשיכה חייתית, אחרים שהתפתחו מידידות. יש כאלו שנוצרו בפשטות, ואילו אחרים שגשגו ופרחו כנגד כל הסיכויים והמוסכמות. אין כאן חוקים
תעשי ככה. אל תעשי ככה. כן תתקשרי. אל תתקשרי. אל תעני מיד. תגידי שכבר קבעת להערב. תני לו לחפש אותך. תני לו לרדוף אחריך. מותר להתנשק בדייט ראשון. אסור לשכב עד דייט שלישי וכן הלאה.
ספרים שלמים נכתבו בנושא, כולל ספר בשם "החוקים", שכמעט מתחייב שאם תקפידי על אלו בקנאות תמצאי את עצמך, בעזרת השם, בקרוב מאוד מתחת לחופה. אבל עובדה היא שיש סיפורי אהבה רבים שהתחילו באלפי דרכים שונות. יש כאלה שהתחילו ממשיכה חייתית. אחרים שהתפתחו מידידות. יש כאלו שנוצרו בפשטות כאילו היו בלתי נמנעים, ואילו אחרים שגשגו ופרחו כנגד כל הסיכויים.
תקראו לי עקשנית ורומנטיקנית, אני עדיין סבורה שגם אם ההתנהגות שלנו יכולה בהחלט להשפיע על הצד השני, מה שיקבע בסופו של דבר אם הקשר הזה "יתפוס" הוא משהו הרבה יותר בסיסי מתרגיל בחשבון.
זכר. נקבה. טבע. אלה כנראה שלוש המילים החשובות ביותר המרכיבות את הסוד הזה הבלתי מפוענח שיוצר אהבה (במקרה של גייז, אפילו לא צריך שיהיו שני מינים שונים). לשלוש המילים האלה אני מוסיפה לתבשיל האהבה עוד כמה חשובות כמו ריח, אינסטינקטים, משיכה קמאית, תחושות בטן, מגע, גירוי רב חושי.
תשאלו הרבה אנשים מאוהבים למה הם מאוהבים דווקא באדם מסוים, ואני משערת שתגלו שהתשובה כוללת הרבה יותר מסיבה אחת או תכונה בודדת של אותו אדם. הרבה פעמים ההפך אפילו נכון - לא נצליח לשים את האצבע בכלל על הסיבה להתאהבות.
יש משהו מעבר למחשבה השכלתנית שלנו
כל הדברים מעידים על חוסר שליטה בסיטואציה (צילום: סיגלית גיגה פרקול)
אני תמיד אומרת שהאהבה בוחרת בנו ולא אנחנו בוחרים בה. אני באמת מאמינה שיש משהו מעבר למחשבה השכלתנית שלנו, ובהחלט מעבר להיגיון, שמפעיל אותנו ברמה הרגשית הגבוהה ביותר במה שנוגע להתאהבות.
העובדה שאנשים מתאהבים גם באדם לא פנוי מאששת לדעתי את הסברה הזו. מי שנותן לחושים הבסיסיים שלו חופש עלול להתאהב גם במישהו שכבר נישא, למשל. זאת משום שהבחירה אינה נעשית מהראש שיודע שאותו אדם כבר "אסור" על פי חוקי החברה היבשים.
כל אותם דברים בלתי רצוניים שמתרחשים לנו בגוף כשאנחנו מתאהבים מעידים על חוסר השליטה שלנו בסיטואציה: חיוך בלתי מוסבר, הפרשת כימיקלים במוח, זרימה מוגברת של נוזלים בגוף. הגוף שלנו משמש כמורה דרך לאהבה. הוא נותן איתותים, ולא תמיד אנחנו מוכנים לקבל אותם. לא תמיד אנחנו מצליחים לתרגם אותם לשפתנו.
אני חושבת שזה מה שקסום באהבה - באמת אין לה חוקים. היא אדון לעצמה. היא שולטת בנו, ולא להיפך. אבל זה גם מה שעושה אותה למפחידה כל כך.
הבעיה הגדולה בהתאהבות יכולה להיות העימות בין הראש ללב. אנחנו רגילים לכך שיש לנו שליטה בחיינו. בבחירות שלנו. ובמקום בו אנחנו מוצאים אהבה, האדמה נשמטת לנו מתחת לרגליים. אותו ריחוף נפלא שמעורר בנו את כל החושים גם מטיל בנו מורא. מפני שמלמעלה, אתם יודעים, אפשר... ליפול.
ואוהו...כמה שאנחנו נופלים. באנגלית אפילו קוראים לזה ככה - Falling in love
אני מוצאת שאצלי לפחות, בתחילת התהליך, יש התנגדות של השכל לבחירה שעושה הלב/הגוף. אתם יודעים איך זה עובד - כל הדברים שאנחנו לא כל כך אוהבים קופצים לעין, כאילו מנסים לחבל בתוכנית העל של הטבע. כל מה שלא היה בתכנון, בפנטזיה, יושב לנו לא טוב בראש.
זה בעצם המקום בו יש השפעה להתנהגות של הצד השני. פה יכולים אותם "חוקים" או "משחקים" לעזור, שכן אם הגוף אותת שיש מצב אז כל מה שצריך לסדר זה את הראש, ועליו המניפולציות האלה עובדות נהדר. גם אצלי, מודה.
אם הרוב מרגיש נכון אבל כמה שטויות קטנות, בדרך כלל הקשורות למראה חיצוני, עדיין מסרבות להיכנע לאהבה - הרי שנסיגה קלה של הצד השני על פי רוב תפתור את הדילמות. ואם עברנו את המכשול הזה הדרך לאהבה סלולה בפנינו.
אם היתה דרך לדעת במי הגוף שלנו יבחר היינו מן הסתם יכולים לחסוך הרבה זמן ועוגמת נפש. תחשבו שהיינו יודעים בדיוק לאן ללכת כדי למצוא את המישהו הבא שנתאהב בו. זה נשמע מאוד מפתה, במיוחד בשביל מי שכבר שני עשורים מחפשת את אותה אהבה הדדית שתישאר לשנים ארוכות (אני כבר לא מאמינה ב"נצח". אפילו רומנטיקנית כמוני מודעת למציאות סביבה).
מצד שני, החיפוש האנושי הזה אחרי אהבה הוא כוח שמניע אותנו. הוא נותן סיבה לחיות. נותן משהו לחלום עליו, לצפות לו. חוץ מזה, אף קוסם גדול לא אוהב לגלות את הקסמים שלו, ואין קוסם גדול מהטבע.
יש דברים שאנחנו לא אמורים לדעת מראש.
קדימה, תפתיע אותי....
- נרשמתם כבר לקבלת ניוזלטר יחסים עם מיטב כתבות השבוע?
