יחידות סגולה

כשחושבים על המושג "החברות הכי טובות", נטיית הלב היא לחשוב על שתי בחורות שהן "קופי פייסט" אחת של השנייה: הבגדים דומים, הטעם המוזיקלי זהה וכך גם התחביבים. מה שלא יהיה, הדמיון שלנו נשאר בסביבה הקרובה, לא מפליג רחוק מדי. בטח שלא רחוק עד כדי פגישה מקרית באוטובוס בירושלים.

הפגישה עם שני סרור (בת 23, סטודנטית למדעי ההתנהגות מראשון לציון) ושרה שבת (בת 22, סטודנטית לרפלקסולוגיה והוראה מפסגת זאב) מבלבלת. למראית עין, החיבור ביניהן נראה הכי תלוש ומנותק מהמציאות. שני לובשת ג'ינס וגופייה חושפת כתפיים שזופות, ושרה בחולצת טריקו ארוכה ותחתיה חצאית שמדגדגת את הרצפה. הן נראות שונות זו מזו כמו מזרח ממערב, אולם די בשיחה קצרה עם השתיים כדי לעמוד על גודל הטעות. לא, הן ממש לא התכנסו יחדיו כדי להתפייס בשם המחנות שהן מייצגות בעל כורחן, הן גם לא מצטלמות לשום קמפיין לחברה סובלנית יותר. שני ושרה הן רק שתי חברות הכי טובות. נקודה.

גם אם הראש מתקשה תחילה להאמין שחברות אמת חוצה גבולות, אמונות, דעות ומגזרים, הלב נשבה בשניות מהקשר המיוחד הזה ביניהן, שמושך גם את תשומת לב העוברים והשבים. כמו זוג רומנטי מוצלח שהאהבה שלו מקרינה על הסביבה, כך גם הכימיה שבין "הדתייה" ו"החילונית" מתגלה במלוא תפארתה, מנפצת הגדרות חלולות. 

איך הכרתן?

שני: "הכרתי את שרה כשהמתנתי לאוטובוס בירושלים. היא שאלה אותי מה השעה, אני עניתי ומאז לא הפסקנו לדבר".

שרה: "זה היה בתחנת אוטובוס בתלפיות. היה לי פלאפון בתיק ויכולתי להוציא אותו, אבל שני עמדה בתחנה ורציתי לדבר איתה. אני אפילו לא יכולה להסביר למה, היא פשוט משכה לי את העין. שאלתי אותה 'מה השעה?' ואמרתי לה: 'את לא ירושלמית, נכון?', והיא אמרה שלא".

שני: "שאלתי אותה מאיפה היא, והיא ענתה 'מחברון'".

שרה: "באותה תקופה גרתי שם, וזה עניין אותה. היא התחילה לשאול אם אני לא מפחדת ולמה אני גרה שם. עלינו יחד לאוטובוס והתחיל שטף של דיבור. הנסיעה עברה מהר".

מיד היה לכן ברור שתשמרו על קשר?

שרה: "אני הייתי אמורה לרדת מהאוטובוס ראשונה, וממש לפני שירדתי, בשבריר של שנייה, החלפנו טלפונים. שלחתי לה הודעה קטנה והקשר התחיל".

שני: "אני אדם סקרן ודברן. משהו בשוני החיצוני בינינו גרם לי לרצות לדעת יותר על האדם שמולי. כשהתחלנו לדבר גיליתי שעומדת לפניי בחורה בת גילי שגרה שעה נסיעה ממקום מגוריי, ואנחנו חיות בעולמות אחרים לגמרי. השאיפות והפרספקטיבות שלנו שונות, וזה רק סיקרן אותי עוד יותר. מהרגע שירדתי מהאוטובוס ידעתי שנמשיך לדבר".

כמה זמן אתן כבר חברות?

שני: "שנתיים?".

שרה: "שלוש שנים וחצי".

"זה בכלל לא מעניין אותי מה היא לובשת"

קשר שמחזיק מעמד כמה שנים הוא לא דבר של מה בכך, והחברות המיוחדת של שרה ושני צלחה את המשוכות הראשונות. מעבר לקוריוז ולגימיק הראשוני שבהיכרות עם מישהו שונה ממך כמעט לחלוטין (ועוד באוטובוס), ניכר כי השתיים בעיקר נהנות זו מחברתה של זו. מה שנראה תחילה כחיבור תמוה שלא יאריך ימים, התגלה כטבעי ונכון עבור השתיים, גם בחלוף זמן רב.

מה החוויה הכי מיוחדת שעברתן יחד?

שני: "השיחות עם שרה הן החוויה הכי מעניינת שיש במערכת היחסים בינינו. חוץ מזה, היינו יחד בקברי צדיקים - חוויה חדשה ומרגשת עבורי".

שרה: "שני הציעה בעצמה, משום מקום, שנלך לקברי צדיקים. לא ציפיתי לזה, לא חשבתי שחילונים בכלל מכירים את זה. היינו בקבר של רבי שמעון ובקבר האר"י. לפני זה דאגתי להסביר לה ולהביא קטעים מתוך פנימיות התורה כדי שתבין מה זה אומר בכלל ללכת לקברי צדיקים, מה המקור של זה, מה זה נותן".

ניסיתן להשפיע אחת על השנייה עם השקפותיכן, יצא לכן להתווכח?

שני: "לא הייתי קוראת לזה להתווכח, אבל בהחלט התדיינו על דברים שונים. הרי זה היופי בקשר בינינו".

שרה: "אנחנו מדברות על דת הרבה. אבל הכול בנועם, בכבוד. לא היו ויכוחים, היו שאלות. לפעמים היא אומרת לי 'אני לא מסכימה עם זה', וזה בסדר, זה לגיטימי".

שני: "זה יוצא דופן להתרועע עם אדם שחי חיים שונים משלך לגמרי, זה מעורר תהיות ושאלות. כפועל יוצא מכך יש הרבה דיונים שלא מסתיימים בהסכמה מלאה".

בטח נתקלתן באנשים שהרימו גבה לנוכח החיבור יוצא הדופן ביניכן.

שני: "היו כאלה שהרימו גבה, אבל חברים שלי רגילים לזה שאני מאוד אוהבת אנשים ובעיקר אוהבת לדבר. כן, גם עם זרים. לכן הם לא הופתעו במיוחד כשסיפרתי על שרה וסיפור ההיכרות שלנו".

שרה: "בדרך כלל כשאנחנו מסתובבות ביחד ברחוב יש קצת מבטים, כי בכל זאת מדובר במראה לא שגרתי כל כך, אבל אף אחד מעולם לא אמר כלום".

בכל זאת, בחורה דתייה וצנועה שמסתובבת ברחוב ירושלמי עם בחורה בעלת חזות חילונית זה לא דבר שבשגרה.

שרה: "אני גרה בשכונה מעורבת, וכולם אצלנו רגילים לנוף מעורב. יש דתיים וחילונים".

שני הייתה צריכה להתלבש בצורה שונה כשהיא באה לבקר?

שרה: "אמרתי לה להיות כמו שהיא, שלא תרגיש שונה או לא נעים. ההתחשבות באה ממנה. כשאני מדברת עם שני אני מדברת עם הנשמה, זה בכלל לא מעניין אותי מה היא לובשת".

שני, היה לך קל יותר בחברות הזו אם שרה הייתה מגיעה מרקע כמו שלך?

"לא קשה לי עכשיו בשום רמה, אבל אני יכולה לומר לך בוודאות שאם שרה הייתה מגיעה מרקע כמו שלי בטוח שהיה לי פחות מעניין. היא לא הייתה האדם המדהים שהיא היום ולא הייתי סופגת מהקשר בינינו את הידע, הערכים והתובנות שלה כמו שעשיתי עד היום".

שרה: "זה מה שנעים ומעניין, שהאדם השני הוא לא בדיוק כמוך".

אתן מרגישות שהחברות ביניכן יוצאת דופן?

שני: "בדרך כלל אנשים נמצאים במעגלים חברתיים שתואמים לרקע שממנו הם הגיעו, חברים מהטיול או מהצבא. באופן טבעי הם נוטים להיקשר ולמצוא מכנה משותף עם אנשים דומים להם שיש להם תחומי עניין משותפים, כאן זה לא המקרה".

שרה: "נראה לי שזה די יוצא דופן. מה שאני מעריכה בשני זה שאין לה חסימה או הסתייגות מלדעת, לשאול, לקבל תשובות וחומר למחשבה. מובן שזה לא רגיל בשבילי, לרוב חברויות כאלה לא נוצרות".

יש לכן מכרים או חברים משותפים נוספים?

שני: "מלבד שתי חברות של שרה שגם אני מכירה, לא".

שרה: "ממש לא. אין לי שום קשר לראשון (צוחקת), אפילו אין לי שם דודים".

יש לכן תחומים שמוסכם ש"עליהם לא מדברים", או שאפשר לדבר על הכול בחופשיות?

שני: "ממש לא. הדינמיקה בינינו היא מאוד חופשית. מותר לדבר על הכול, אפילו רצוי".

שני משתפת אותך גם לגבי בני זוג?

שרה: "אנחנו מדברות גם על זוגיות, מה שבינו לבינה. אני ושני שתי נשמות שנפגשו, וזה לא סתם. לא עם כל אחת הייתי מתחברת מיד בנפש. איתה זה היה מוחלט".

מה עוד קורה כשאתן נפגשות?

שרה: "הכול קורה. פעם שני באה לירושלים בתשעה באב. ירושלים פשוט 'לובשת תשעה באב' בתאריך הזה, ממש כך. זו אווירה. אנשים הולכים ברחוב כפופים, בלי נעליים. יש הלכה שבתשעה באב אדם לא שואל את חברו לשלום, כי הוא באבל".

שני, איך קיבלת את זה?

"הייתי סקרנית".

שרה: "זה היה כל כך מיוחד. אם הייתי באה מעולם חילוני גם אני הייתי סקרנית".

אתן נפגשות רק בתאריכים מיוחדים או גם סתם כך?

שרה: "גם וגם".

שני: "עשיתי שבת אצל שרה, והיה פשוט מעולה".

איך הייתה השבת?

שני: "שבת קודש זו בדיוק ההגדרה הנכונה. התחושה אצלם בבית הייתה של שלווה, שקט ואחדות. ארוחת שישי נמשכה כמה שעות וכללה שירים והמון אוכל מעולה. לשרה יש משפחה חמה ואוהבת, והם קיבלו אותי בהמון אהבה".

שרה: "אפילו נדמה לי שראיתי אותה בוכה מהתרגשות. היה לי נעים לראות אותה מתרגשת ככה, זה פתח לי את הלב מחדש. פעם גם נפגשנו בים בתל אביב".

יש לכן איזושהי היכרות מוקדמת עם "העולם הנגדי"?

שני: "הכרתי אנשים דתיים לפני זה, אבל לא קיבלתי את המענה לשאלות ואת הכנות שיש בשרה. אם אני שואלת אותה שאלה והיא לא בטוחה לגבי התשובה, היא לא פוטרת את עצמה בכך שהיא אומרת 'ככה כתוב'. היא מודה שהיא לא יודעת, ומיד בודקת וחוקרת. זה מייחד אותה מול יתר האנשים הדתיים שהכרתי".

שרה: "בדרך כלל יש בדיבור עם חילונים הרבה פחד, הסתייגות ודעות קדומות מצדם. אצל שני זה לא היה ככה, היא הייתה פתוחה לקבל בלי לתקוף. בקשר כזה את צריכה להתעלות מעל עצמך".

האם משהו השתנה אצלכן בעקבות החברות הזו?

שרה: "יש לי יותר רצון ללמוד ולדעת, זה מעורר. חוץ מההנאה להיות בחברתה של שני, החברות איתה עודדה אותי לדעת יותר. השאלות שלה גורמות לי לחשוב".

שני: "פעם הייתי בטוחה שאם אדם דתי משוחח איתי, זה בשביל להחזיר אותי בתשובה או לבקר את אורח החיים שלי. מאז שהכרתי את שרה אני יודעת שזה לא ככה".

שני, מה הדבר שהכי מאפיין את שרה?

"האמונה החזקה שלה בה'. העבודה העצמית, המידות הגבוהות שלה. שרה היא אחד האנשים הכי מיוחדים שפגשתי. היא לא מקבלת שום דבר כמובן מאליו. היא נמצאת בחקירה מתמדת - שואלת, מתעניינת, ולא רק בנושאים הקרובים ללבה".

שרה: "לשני יש אור בעיניים, זה יפה בעיניי. רוב האנשים נולדים ומתים על אותו ריבוע, ורק מעטים נחשפים ליותר. שני עושה את זה בהרבה מישורים. היא רוצה לדעת, להרגיש, לראות עולם - יש בה סקרנות".

שני: "בעקבות ההיכרות שלי עם שרה הבנתי שפעמים רבות מקיפות אותי המון הזדמנויות להכיר דברים חדשים ולחקור אותם. יחד עם זאת יש פעמים שבהן אני מעדיפה להישאר באזור המוכר והנוח, שלא דורש מאמץ מיוחד".

"שתינו מחפשות אושר, רק הדרך שונה"

חברות אמת נמדדת בחיוכים, ברגעים הקטנים. ממש במקרה, באותה תחנה המתינה להן הזדמנות פז לחבור, והן לא היססו לנצל אותה. בסופו של יום, שתי הצעירות שלפניי תולות את מגבעותיהן המטפוריות: דתייה וחילונית, חצאית באורך מלא וג'ינס עתיר קרעים. או כמו ששני מתארת את זה: "אמנם אנחנו מגיעות מרקע שונה, אבל שתינו מאמינות בה' - כל אחת בדרך המיוחדת שלה. נכון, אורח החיים שלנו הוא שונה, אבל שתינו מחפשות אושר - רק ההגדרה שלו והדרך להגיע אליו היא שונה אצל כל אחת מאיתנו".

לשם מה נסעתן בכלל לירושלים ביום שבו הכרתן?

שני: "נסעתי לבקר חברה ונשארתי לישון שם. בבוקר החלטתי בהחלטה של רגע לצאת לטייל קצת בירושלים".

ואת, שרה?

"בחיי שאני לא זוכרת".