דוגמניות רזות מדי? זה עניין של חיים, לא פוטושופ
כשענת לב-אדלר שאלה את בתה בת ה-10 מה היא חושבת על חוק הדוגמניות החדש, היא גילתה שהילדות של היום כבר יודעות הכל על פוטושופ והעלמת קילוגרמים עודפים. את הקשר בין תת משקל לסיכון החיים, לעומת זאת, הן עוד לא הפנימו
"את חושבת שהדוגמניות בפרסומות רזות מדי?", שאלתי את בתי בת עשר וחצי ביום שבו עבר חוק הדוגמניות. התשובה שלה הדאיגה אותי. הן לא נראות לה רזות מדי. ברור, היא כבר התרגלה לממדי הגוף הקיסמיים המתנוססים על שלטי החוצות ובפרסומות, וזו בעיניה הנורמה.
אבל ילדת האייפון מיהרה להרגיע אותי: "הדוגמניות זה הכל פוטושופ, אמא. את יודעת כמה עבודה עושים לזה לפני ששולחים לפרסום? פעם אחת הראו דוגמנית בלי פוטושופ על שער של מגזין וזה נראה ממש מוזר. זה נראה אחרת. לא הסתירו את כל החצ'קונים, את כל הקמטים, את כל השקיות מתחת לעיניים, את הגוף שלה", עדכנה בת העשר.
הילדים של היום פורטים על העצבים החשופים של המציאות כאילו הייתה גיטרה והם לפחות להקת הליווי של ג'סטין ביבר. בגיל עשר היא נואמת לי בנחרצות על פוטושופ ואני בגילה בקושי ידעתי מה זה פוטו-פרג'.
להשמין את הדוגמנית
"אז זה טוב או לא שיש חוק נגד העסקה של דוגמניות רזות מדי?", ניסיתי להבין איך ההצעה שזוכה לביקורות מעורבות מתקבלת בעיני הדור שאת תפיסת עולמו היא אמורה לשפץ.
"זה לא טוב, כי אם במילא שמים אותן בפוטושופ ומגביהים ומגמדים ומרזים, אז למה לעצור לבנאדם את הקריירה כי הוא בתת-משקל? הייתה דוגמנית אחת שהפסיקו לה את הקריירה כי היא עלתה שני קילו. שני קילו זה לא ביג דיל. בגלל זה היא לא יכולה לעבוד? אם חושבים שהדוגמנית רזה מדי, אפשר להשמין אותה בפוסטרים, בדיוק כמו שאת השמנות מרזים".
"אבל זה לא עניין של פוטושופ. זה עניין של חיים. כל מי שהוא רזה מדי מסכן את החיים שלו. הגוף שלו נחלש ומתפרק", עניתי, ולדעתי כאן טמונה הדאגה האמיתית - בעובדה שהילדות של היום, שהתרגלו לראות שלדים מהלכים בבגדי מותגים, לא מפנימות את הקשר הברור והמיידי בין תת-משקל לסיכון חיים.
יש לקוות שחוק הדוגמניות החשוב שעבר השבוע בקריאה ראשונה יוביל לכך שאט-אט תשתנה אשליית הפיגורה המוצגת בפרהסיה באופן פורנוגרפי כמעט, והעין שלנו תחזור ותתרגל להתפקס על מודלים בעלי ממדים שפויים - ממש כמו בבדיקת עיניים, כשעם כל סיבוב של העדשה על ידי האופטומטריסט המציאות הופכת חדה יותר, עד מציאת המספר הנכון. במקרה דנן - המשקל הנכון של הדוגמנית בפוסטר.
ילדות מושפעות מהכוכבות
אין זה סוד שילדות ונערות נוטות להיות מושפעות מהכוכבות שלהן, ובעיקר בגילאים הרגישים של 15-8. כשהסטטיסטיקה המוטחת בפרצופנו קובעת כי כ-80% מהן צפויות לפתח הפרעות אכילה, לא צריך להיות מתמטיקאי גדול כדי להבין מה תהיה התוצאה. מחקרים מוכיחים חפיפה בין חשיפה לסלבריטאים רזים מדי לבין התפתחות הפרעות אכילה.
אם תיושם הצעת החוק המונעת פרסום תצלומיהם של דוגמנים ודוגמניות בתת-משקל, נצטרף למדינות כמו איטליה וספרד, שם כבר התקבלו החלטות דומות לפני מספר שנים.
שליש מהדוגמניות בשבועות האופנה במדריד ובמילאנו נשלחו הביתה בעונות האחרונות, כיוון שהיו רזות מדי לפי בדיקות שנערכו במקום. תעשיית האופנה בשתי המדינות החליטה שהיא מעדיפה להציג יופי בריא ולא יופי חולה, וזאת תפיסה שעלינו לאמץ ולחקות, וזה בדיוק מה שמנסה לעשות הצעת החוק החדשה.
עם זאת, לצערי, נראה לי שבגלגלי החוק יינעצו לא מעט מקלות, שלא לומר קיסמים, מצד פרסומאים חדי-אבחנה שיאתרו בקלילות את הפרצות בחוק ויצליחו להעביר דרכן דוגמניות במידה הראויה, כלומר 34. הם, כמו מעצבי הקוטור בבתי האופנה הגדולים, נוטים לחשוב שכדי שבגד ייראה כמו שצריך וימכור כמו שצריך עליו להיות מונח על דוגמנית במידות מינימליות, שאכלה לפני הצילומים מקסימום תפוח ירוק.
לצערי, במלחמה בין בריאותן של ילדות צעירות ומושאי החיקוי שלהן לבין האינטרסים של בעלי הכסף הגדול, ינצח כנראה המטבע הקשה יותר.
קולביות שחולמות על פסטה
הנה, לפניכם, פרצה ראשונה שאיתרתי בחוק: הדיווח טוען שדוגמנים בתת-משקל לא יופיעו בפרסומות - כלומר, לא יעבירו מסר גופני מעוות לקהלים גדולים במדיה ההמונית, אבל אין כל אזכור לגבי הופעה על המסלול בתצוגות אופנה. שם, בעיקר בתצוגות של מעצבי העל בבירות האופנה בעולם, וזה כולל את תל אביב, ימשיכו להעסיק קולביות חולניות שחולמות על פסטה ומפחידות את יושבי השורות הראשונות בגופיות ספגטי.
גם ההנחייה המפורשת לציין על גבי מודעת פרסומת כאשר נעשה שימוש בפוטושופ לצורך חיטוב הדוגמנית ושכתוב המציאות היא סוג של נעלם מבחינת אכיפת החוק. איך בדיוק אפשר יהיה להתחקות אחר מעשיהם של המפרסמים והפרסומאים בחדרי חדרים ולוודא מי חתך בבשר החי ומי חושש מהקנס הכספי ולכן מציית ללשון היבשה של המחוקק?
עם זאת, כפי שנוכחתי מהשיחה המצוטטת בתחילת הטור, אפשר לסמוך על הילדים של היום שכשהם רואים עבודת פוטושופ, הם יודעים להבחין בה.
ואיך אפשר לסיים טור על אינטרסים של כוח, כסף ונשים רזות מדי בלי להזכיר את אנה ווינטור, האשה הכי רזה והכי חזקה בתעשיית האופנה.
בעוד רוב עורכי המגזינים בעולם האופנה מיישרים קו עם הפוליטיקלי קורקט ואינם מעודדים הופעה של דוגמניות רזות מדי על שערי המגזינים ואף מעלים על השער מדי פעם ובמכוון דוגמניות במידות גדולות, הרי דווקא וינטור, העורכת הכוחנית של מהדורת הווג האמריקאי, אמרה בעבר שכל עוד אופרה ווינפרי לא תוריד ממשקלה, היא לא תופיע על שער המגזין. חוצפה.
הכותבת היא מחברת סדרת ספרי המתנה בהוצאת ידיעות ספרים. לעמוד הפייסבוק של ענת לחצו כאן.
