מי אמר שאסור לצייר את הנביא מוחמד?
הגיליון החדש של "שארלי הבדו" שוב הצית מהומות במחאה על הפגיעה באיסלאם - אף שבפועל לא הופר שום איסור של הקוראן. בעבר הצגת הנביא מוחמד ביצירות אמנות נחשבה דווקא לעיסוק מכובד. מה השתנה?
הקריקטורות של הנביא מוחמד שפורסמו ב"שארלי הבדו" - אשר הניעו מחבלים לבצע טבח במערכת העיתון בפריז ולרצוח 12 איש - לא הפרו בפועל שום איסור שנקבע בקוראן. כך גם 12 האיורים שפרסם ב-2006 עיתון נפוץ בדנמרק. ועדיין, במקרים אלו ואחרים הגיב העולם המוסלמי בהפגנות זעם במחאה על הזלזול המופגן בחוקיו ובמסורת שלו. לא תמיד זה היה כך.
אתמול עשרה בני אדם נהרגו ולפחות שבע כנסיות הוצתו בניאמיי, בירת ניז'ר, במהלך הפגנות אלימות נגד פרסום הקריקטורה של הנביא מוחמד על שער הגיליון החדש של המגזין הצרפתי הסאטירי. לפי המסורת האסלאמית, אין לתאר את מוחמד בצורה מוחשית, לרבות ציור או פיסול של פניו. האיסור התגבש מתוך כבוד לנביא ובניסיון למנוע עבודת אלילים. ובכל זאת, לאורך ההיסטוריה היו יוצאים מן הכלל, בהם תקופות שבהם יצירות אמנות שהציגו את הנביא היוו עסק משגשג.
המוסלמים השיעים נבדלים מהסונים ביחסם להצגת חתנו של מוחמד, עלי בן אבי טאלב, שהיה הראשון מבין האימאמים השיעים: הסונים מכלילים באיסור להציג את הנביא מוחמד גם את בני לווייתו הקרובים ואת נשותיו, בעוד השיעים שמעריצים את עלי ואת בניו חסן וחוסיין, מציגים את דמותם על פני כרזות, תכשיטים ואפילו מחזיקי מפתחות.
"הנביא מוחמד נהנה ממעמד עליון בקרב מוסלמים ואין זה אפשרי לתת לאדם רגיל לתאר אותו או לגלם את הנביא", הסביר פדהיל אל-סעדי, אימאם שיעי מעיראק. "אין מידע מאומת לגבי צורתו של הנביא או תכונותיו, ולכן איש לא צריך להמציא ציור שלו. זה יהווה עלבון ביחס למעמדו של הנביא". איסור זה לא מעוגן כאמור בקוראן, אלא בחדית' - אוסף של הלכות וסיפורים לגבי מוחמד, שנחשב מקור לפרשנות של הספר הקדוש, בדומה לתורה שבעל פה.
החדית' אוסר גם על ייצוג של בני אדם או יצורים חיים, בהסתמך על פרשנות של מלומדים מהמאה ה-9 של
סיפור, לפיו מוחמד סירב להיכנס לחדר שבו הופיעו ציורים כאלו. טענתם הייתה כי אמנות מסוג צריכה גורסת כי האדם יכול לדמות את כוח הבריאה של אללה, והם היו מודאגים במיוחד מהאפשרות שפסלים כאלו יובילו לעבודת אלילים.
האיסור הזה השתרש, ולצדו צמחה גם מסורת של מחאה בעולם המוסלמי על כל רמיזה להפרתו. כך למשל, בשנות ה-70 זעמו מנהיגי האיסלאם הסוני במצרים על כך שבסרט ההוליוודי "מוחמד, שליח האל" מוצג הגמל של הנביא. בעולם הערבי יש גם כיום סדרות טלוויזיה רבות שמתארות את ימיו של מוחמד אך הן לעולם לא מציגות את הנביא עצמו או את בני לווייתו, וכאשר השחקנים פונים כביכול למוחמד, הם מתבוננים בפועל לתוך המצלמה.
