"הגדלת חזה זה לא פיקניק"
מיוחד: נופר חבה (26), החליטה לעבור ניתוח פלסטי להגדלת החזה. ליווינו אותה בתהליך: מהחששות שלפני, דרך ההתמודדות עם הכאבים, ועד למראה החדש
נשות ישראל עומדות לקבל את הקיץ הזה בחזה מורם.
נופר חבה היא אחת מאלפי נשים שעברו ניתוח הגדלת חזה בחודשים האחרונים. על פי התרשמות הכירורגים הפלסטיים, לקראת הקיץ הזה נוצר סחף חוצה גילאים של נשים שבחרו לעבור את ההליך, אשר הפך למוביל בתחום הניתוחים הפלסטיים בקרב בנות עשרים פלוס ונמצא במקום השני, אחרי ניתוחי אף, בקרב נערות.
ניסינו להבין: מה מקור הלהיטות לציצי חדש? אופנה בינלאומית שזוכה לחיקוי, או תשוקה ישראלית מקומית? לשם כך, החלטנו להתלוות לחבה במסע שלה, מרגע ההחלטה ועד שיצאה מחדר הניתוח, לפני שלושה שבועות, עם צמד עופרים חדש, זקוף ומוגדל.
"כבר די הרבה זמן בא לי על מראה נשי ועגול יותר. אני רזה ודקיקה, ובהתאם גם החזה שלי קטן ולא בולט", הסבירה לנו לפני הניתוח חבה (26), מזכירה רפואית במרפאה לחקר העובר וסטודנטית לעיצוב אופנה. "כבחורה מסורתית, שהתחנכה על צניעות, אני לא הולכת לחשוף את השדיים החדשים. לא אלך עם מחשופים, כך שאת המהלך הזה אני עושה אך ורק בשביל עצמי. לא כי גברים נמשכים לנשים עם חזה גדול, לא כי החבר שלי מבקש, וגם לא כי זה עכשיו כל כך טרנדי. רק כי אני רוצה. ולכן החלטתי להגשים את המשאלה הזו, שתשפר, אני מקווה, את הביטחון הנשי שלי. חסכתי כסף, ויתרתי על דברים אחרים, ואני הולכת על זה בביטחון מוחלט".
"בובה מאובנת"
הביטחון שהיא רוצה לעבור את ההליך היה אומנם מוחלט, אך היו לה חששות מהניתוח: "פה ושם מתגנבים פחדים, למשל שהמגע בשד יהיה פלסטי ומלאכותי, שלא איראה, חלילה, כמו בובה מאובנת שדיים. אבל מצד שני, בחרתי רופא כל כך מיומן ומנוסה, שזה מה שמאזן אותי ונותן לי ביטחון במהלך שעשיתי".
נשים רבות טועות לחשוב שהניתוח הוא סתם עוד הליך קוסמטי, חף מסיכונים ובטוח כמו מריחת ג'ל על הציפורניים. ד"ר רוני מוסקונה, כירורג פלסטי בכיר, לשעבר מנהל היחידה לשחזורי שד ברמב"ם ומי שניתח את חבה, עושה סדר ומסביר מה באמת צפוי לאישה שבוחרת בדרך הזאת.
"ניתוח הגדלת חזה הוא ללא ספק הרווח בין הניתוחים הפלסטיים הנעשים לאחרונה בישראל", הוא מספר. "טווח גילאי המנותחות נע בין 17 ליותר מ־70. בארה"ב הניתוח מעט פחות נפוץ, אך הוא רווח מאוד באירופה. אבל בעוד שהאישה האירופאית משתוקקת לחזה ממוצע, שתל בגודל 250־200 סמ"ק, הישראלית לרוב מעדיפה את המראה הגדול, 350־300 סמ"ק, ולא תמיד בהתאם לפרופורציות הגופניות שלה. רופא מיומן יסביר למטופלת מבעוד מועד, אם כי לא תמיד ולא בהכרח, כי שתל גדול מדי עלול לגרום לצניחת השד, לפגיעה בתחושה ולכאבי גב. עם זאת, יש כאלה שנענים לגחמה של 'חזה ענק ויהי מה' של המטופלת. באופן כללי, הישראליות נוטות לחזה מעבר לממוצע הבינלאומי הרווח".
לדבריו, "לפני הניתוח יש לבצע את המדידות הנדרשות: מרחק הפטמה מעצם הבריח, השוואה בין שני השדיים, רוחב השד, מרחק הפטמה מהקפל התת־שדי והתאמת השתל. לא פעם, בגלל א־סימטריה בין השדיים, יש צורך בבחירת שתלים בגדלים שונים לכל אחד מהשדיים".
בשלב הבא, המטופלת נשלחת לסדרת בדיקות טרום־ניתוחיות כלליות כדי לוודא שמצבה הבריאותי תקין. ביום הניתוח היא מגיעה כשהיא בצום, ובחדר ההמתנה - כשהיא בעמידה משיקולי כוח המשיכה - מסמן הרופא בטוש את הקפל התת־שדי, שדרכו יחדיר את השתל. ההליך, צריך לדעת, ישאיר צלקת באורך 4־3 ס"מ.
נכנסנו עם המצלמה לחדר הניתוח וקיבלנו את ההסברים "על חם", בזמן אמת. חבה הושכבה על גבה, המרדים התקין את מכשירי הניטור השונים, הניח מסכה על פניה ווידא שההרדמה הכללית עובדת במלואה. "כשהיא רדומה עמוקות אני מבצע חתך במקום שסימנתי ויוצר מעין כיס, מעל או מתחת לשריר, בהתאם להחלטה המקצועית שנקבעה כבר בפגישה הטרום־ניתוחית שלנו", מסביר ד"ר מוסקונה. דבר שבולט מיד הוא שהמקום החשוף עובר שטיפות מרובות עם חומרים אנטיביוטיים - דבר שנועד למנוע זיהומים.
"כשהאתר הניתוחי נקי ומחוטא היטב, אני מחדיר שתל שעטיפתו החיצונית עשויה סיליקון וחלקו הפנימי ג'ל סמיך. השתל מגיע מהודק ומוכן להשתלה, היישר מבית היצרן. בנקודת הזמן הזו מושיבים את המנותחת המורדמת כדי לבדוק את יציבות השתלים, את מיקומם המדויק, את המתאם ביניהם, ואם המנתח אינו שבע רצון מהתוצאה, הוא יכול עדיין לבצע התאמות: הורדת השתל, הזזתו, הגבהתו עד לקבלת התוצאה המיטבית וכדומה. כשהכל במקום מחזירים אותה למצב שכיבה, החתכים נתפרים, המקום נחבש ל־24 השעות הבאות במעין תחבושת צמר גפן, שנועדה ליצור קיבוע, לייצב את השתלים ולמנוע את תזוזתם. בסיום ההליך, מסכת ההרדמה מוסרת מפניה של המנותחת, אבל בשעתיים הקרובות היא תהיה עדיין תחת השפעת סמי ההרדמה כיוון שקיבלה גם נוגדי כאב ארוכי טווח והרדמה מקומית להפחתת הכאב", הוא מספר.
ליווינו את חבה, מורדמת עדיין, לחדר ההתאוששות. כשלוש שעות אחר כך, נתמכת באמה, היא כבר חוזרת לביתה להתאוששות והחלמה.
חזייה תומכת
שוחחנו איתה במהלך השבועיים שנחה בביתה והתעניינו בתובנות שפיתחה מניסיונה. "שאף אחת לא תחשוב שמדובר בפיקניק", היא סיפרה כשחלפו כמה ימים. "זה ממש לא זבנג וגמרנו. התעוררתי מההרדמה והרגשתי לחץ בחזה, שנשאר, אם כי פחות ופחות ככל שחלף הזמן, לאורך כל השבועיים של ההחלמה הראשונית. בלילה הראשון הזדקקתי למשככי כאב, אבל בהמשך הכאב קהה ונעשה נסבל לגמרי. אחרי 24 שעות יכולתי לראשונה להסיר את החבישה ולהתקלח, ומרגע זה ולחודשים הקרובים אצטרך להשתמש בחזייה מיוחדת, 24 שעות ביום אבל לא כולל מקלחת, שנועדה לתמוך בשתלים".
גם לאחר חלוף הכאב חבה צריכה להימנע מפעולות כגון הרמה, כיפוף, סחיבת משקל, ביצוע תנועות ידיים חדות, נהיגה ועוד. "האמת היא שקשה לזוז מהר ובספונטניות. את המעברים משכיבה לישיבה ומישיבה לעמידה צריך לבצע לאט ובמתינות", היא שיתפה אז.
פגישתנו הבאה נערכה שלושה שבועות אחרי הניתוח, ביום הוצאת התפרים. "החזה עדיין נפוח - אבל אני מה־זה מרוצה. מזלי שבחרתי ברופא שהלך בול עם הטעם שלי, כך שהחזה החדש שלי קטן מהממוצע אבל בכל זאת עושה אותי נשית יותר. זה בדיוק מה שרציתי", היא אומרת.
חיי המדף של השתלים החדשים ארוכים, אך מוגבלים. לדברי ד"ר מוסקונה, ככל שגיל המנותחת צעיר יותר, כך היא תזדקק ליותר החלפות שתלים. "לצערי, חלק מהרופאים מבצעים ניתוח זה גם בנערות, בשעה שמרביתנו נמנעים מזה", הוא מספר. "כדי לעשות סדר הנפיק בשבוע שעבר האיגוד הישראלי לכירורגיה פלסטית הנחיות חדשות לציבור ההורים. במזכר מוגבל ניתוח הגדלת חזה לגיל 18 ומעלה, וניתוח אף לגיל 16 ומעלה". •
צפו באפליקציה בתיעוד ניתוח להגדלת חזה
