שוברי הקופות של כל הזמנים

אלו מרכיבים צריך למהול בסרט כדי שיהפוך להצלחה קופתית עולמית? אז ככה: רצוי שיהיה סרט אקשן עם עלילה מופרכת ושטחית; כוכב הוליוודי שמדבר לכל חתכי הגיל, המעמדות והאומות; לא תזיק עבודת שיווק ויחצנות אגרסיבית; וכדאי מאוד ליצור אותו באחד האולפנים הגדולים. שוברי הקופות האחרונים, המשוגרים בחודשי הקיץ ביתר שאת (דוגמת "פרל הארבור", "המומיה 2" ו"טומב ריידר"), הביאו אותנו להעיף מבט ברשימת הסרטים המצליחים ביותר בעולם בכל הזמנים.

דווקא הסרט שניצב בראש הרשימה (ובהפרש אדיר מהמקום השני) - "טיטאניק" – הוא היוצא דופן במובנים רבים. זהו לא סרט פעולה מוחלט, והסוף ידוע מראש. העובדה שמדובר בסרט שנמשך למעלה משלוש שעות עושה את ההישג למרשים יותר. אבל ככל שממשיכים לרדת במורד הרשימה, מתבהרת התמונה העגומה: זהו לא המקום לאמירה חברתית, לתסריט מדויק או לדמויות עמוקות. כאן אנחנו מדברים על כסף, או כמו שאומרת האשה המעצבנת ביותר על המסך כיום: הר-בה כסף.

ותק: העשור האחרון שולט

אולי הדבר הבולט ביותר ברשימה הוא ריח הטריות שעולה ממנה. 19 מתוך 25 הסרטים המכניסים ביותר בכל הזמנים נוצרו משנת 1990 ואילך. כלומר, אין ספק שלעלייה במחירי הכרטיסים יש השפעה מכרעת בעיצוב הרשימה. צריך גם לזכור שבמהלך השנים הפכו מכשירי הווידאו וה-DVD נפוצים יותר, מה שמאפשר לציבור רחב קנייה או השכרה של סרט שבעבר היה זמין בבתי הקולנוע בלבד, ולעיתים תכופות ההכנסות מהפורמטים הנוספים האלה מהוות נתח משמעותי מסך הרווחים. "מלך האריות" לדוגמה עשה 173 מיליון דולר רק מקלטות וידאו בארה"ב, "פארק היורה" הוסיף לקופתו 213 מיליון באותו אופן ו"טיטאניק" התעלה ל-324 מיליון דולר.

הוותיקים שבכל זאת הצליחו להשתחל הם כאלה שפונים לקהל צעיר ("אי.טי" – 1982), למכורים (סדרת "מלחמת הכוכבים") או לחובבי אקשן ואימה ("מלתעות" – 1975, "אינדיאנה ג'ונס" – 1989).

מוצא: בדידות אמריקנית

שום דבר מפתיע אין בעובדה שברשימה מופיעים רק סרטים מבית היוצר של הדוד סם. גם אם היינו מפרסמים את 100 הגדולים התמונה לא היה שונה. אמנם במקום ה-47 מדורג "נוטינג היל", הפקה אמריקנית-בריטית משותפת, אבל עדיין לא מדובר בפרויקט שכולו על טהרת הממלכה המאוחדת. רק במקום ה-123 מבצבצת היצירה הלא-אמריקנית הראשונה: "ללכת עד הסוף", הסרט הבריטי המצליח ביותר אי פעם.

במאי: שפילברג לוקח בהליכה

את תואר הבמאי היעיל ביותר (עבור המשקיעים) קוטף ללא קושי סטיבן שפילברג, שזכה להכניס ל-25 הגדולים לא פחות משישה סרטים: "פארק היורה", "אי.טי", "העולם האבוד", "אינדיאנה ג'ונס ומסע הצלב האחרון האחרון", "להציל את טוראי ריאן" ו"מלתעות". ג'יימס קמרון זוקף לזכותו שני סרטים (ביניהם "טיטאניק" המוביל), וכך גם ג'ורג' לוקאס.

אולפנים: פראמאונט, בנקודות

כאן אין ניצחון בנוק-אאוט. "פראמאונט" מובילה עם חמישה סרטים, אחריה "יוניברסל" (ארבעה) "דיסני" (שלושה) ו"פוקס" (שנים). ברשימה אפשר למצוא גם שיתופי פעולה בין אולפנים כמו במקרה של "טוראי ריאן", ש"דרימוורקס" ו"פראמאונט" חברו לעשייתו.

אגב, לא תמיד החברה המפיקה היא גם המפיצה, ובמקרים רבים היא המפיצה בארה"ב אך לא מחוצה לה, לכן הכסף הולך לגורם אחר וזה משפיע על המאזן הסופי. "פוקס" לדוגמה היא המפיצה של כל סרטי "מלחמת הכוכבים" שיצרה חברת ההפקות של לוקאס.

כוכבים: וויליס, קרוז, הנקס

דווקא בקטגוריה בה היינו מצפים לשורה של שמות נוצצים, נכונה אכזבה קלה. חלק גדול מהסרטים הסתדרו יפה ללא שירותיהם של כוכבי הוליווד, מה שאולי מוכיח כי במאי טוב מסוגל לספק את הסחורה כמעט עם כל מי שיפול תחת ידיו. חלק מהשחקנים שכבר קיבלו הזדמנות ועלו לגדולה בזכות ההצלחה הענקית לא תמיד השכילו לנצל את המומנטום. הדוגמה הטובה ביותר היא ליאונרדו דיקפריו, שהיה בפיסגת העולם לפני ארבע שנים עם "טיטאניק", אבל נפלט במהירות אל "החוף" הכושל והשתלב במעט מאוד פרויקטים מאז (לאחרונה עבד על "כנופיות ניו יורק" של מרטין סקורסזי). הסיפור על נפילתו התלולה של ארנולד שוורצנגר כבר מוכר, ועל פטריק סוויזי ("רוח רפאים") באמת שאין צורך להכביר מילים.

ובכל זאת, יש כמה שידעו לחשב את המהלכים נכון. ברוס וויליס הפך לאחד השחקנים היקרים ביותר בהוליווד לאחר ההצלחה המדהימה של "החוש השישי" (והוא מככב כאן גם עם "ארמגדון"), טום קרוז ("משימה בלתי אפשרית 2") משתכר אף הוא 25 מיליון דולר לסרט, וטום הנקס (גם הוא מיוצג עם שניים: "פורסט גאמפ" ו"טוראי ריאן"), האיש בעל שני פסלוני האוסקר, ממשיך לנסוק ורק בחורף האחרון עשה את השנתית שלו עם "להתחיל מחדש".