מצאנו את אתר הפורנו הכי טוב בעולם

ידוע לכל שצפייה בסדרות זו הנקודה שבה מערכות יחסים מגיעות אל הספה כדי למות. נעימת הפתיחה של HBO היא הגונג ששם את הקץ על הקשר, הידיים שנוגעות זו בזו בחיל ורתיעה בתוך קערת הפיצוחים - פסגת האינטימיות השבועית. לכן, בתוך עולם שבו סדרה היא הדבר הכי פחות מיני בעולם - גם אם כולם שם ערומים ומשתגלים חזור ושגול (נניח, "משחקי הכס") - העובדה שאני מחכה בכל יום לחזור הביתה ולצפות בפרק חדש של Pure Taboo היא בגדר נס. וכן, מדובר בפורנו.

פיור טאבו הוא אתר פורנו שאפשר לצרוך כמנוי בתשלום, אפשר להוריד פרקים בטורנט כמו האקר, ואפשר לעשות את מה שאני עושה, שזה להיכנס לאתרים כמו פורן האב ורד טיוב, ולצפות במה שעולה לשם. כמו כל סרט פורנו באורך מלא, גם לאתרים האלה עולה בסך הכל רבע השעה הראשונה - וזה יותר ממספיק. יגידו הציניקנים, אבל רבע השעה הראשונה זה רק עלילה, עם שביב זיון — זה מה שבנות אוהבות, עלילה. אבל העלילה ברמה כל כך גבוהה, והכתיבה, וההפקה, והמשחק, והצילום, והבימוי - שנדמה כאילו הצופה מקבל טעימה מהדבר שחיכה לו כל חייו. הפתרון, אם תרצו, לסוגיה שהטרידה אותנו שנים בפורנו, אפילו אם לא ידענו לשים את האצבע על הנקודה.

כל אחד מכיר את הסיטואציות על גבול ה-OCD מגיל ההתבגרות, כשאתה שוכב במיטה בלילה, יש לך שפם בר מצווה -בין אם אתה בן או בת - וכעת צריך לעשות ביד. העלילות שאנחנו רוצים להמחיז במוחנו מופרכות מהיסוד. איך זה הגיוני שאני, הילד הכחוש והמכוער, 1.40 מטר, משיג את המדריכה היפה מהתנועה? עד שתפתור איך זה הגיוני באיזשהו עולם, כבר תירדם לך היד, המיטה תחרוק חריקה אחת יותר מדי, אמך תשתעל בסלון כדי לסמן לך להפסיק, ואתה תתהפך על הבטן, מתחכך במזרן עד יעבור זעם.

פיור טאבו מעניק לצופה בדיוק את זה: איך זה הגיוני. איך זה הגיוני שאח ואחותו מזדיינים? איך זה הגיוני שאבא חורג מביא בבת ה-18 שלו אחרי שאמה נפטרה? איך זה הגיוני שנהג אוטובוס משכפל תלמידות בית ספר במכונה מהעתיד ונותן עבודה בתוך עולם המציאות המדומה? בעיניי, זה הפורנו האמיתי. אם פורנו אמור להעניק לנו הקלה ולהגשים פנטזיות שלא נוכל לממש לעולם, לא ברור לי איך מישהו יסתפק במשופם שדופק בדלת של גרמנייה נלהבת ומתקן לה את שתי הצנרות. על איזה צורך נפשי הדבר הביזיוני הזה עונה, תסלחו לי. על כלום ושום דבר. עד עכשיו חשבתם שאתם רואים פורנו? לא, ראיתם תוכניות בדיסקברי צ'אנל. מהרגע שתראו פיור טאבו, תבינו מה זה פורנו באמת.

אחת ההגדרות של פורנוגרפיה היא הצגת מין לשם גירוי מיני, ללא ערך מוסף אמנותי. אוקיי, אבל מה עם ערך מוסף רגשי? מה עם התמודדות עם בעיות חברתיות דרך פורנוגרפיה? מה עם טיפול בטראומה? ממש כמו סרוגייט (טיפול מיני מעשי שנעשה באמצעות בן זוג זמני, בתשלום), סרט של פיור טאבו יוכל לקחת אותך לאירוע טראומטי ולפתור אותו עבורך דרך צעידה באותו שביל מהעבר, אבל הפעם כמסתכל מהצד. הנה כמה דוגמאות:

Prom Night .1

כשהייתי נערה לא היה לנו כזה בישראל, חוץ מאולי בערים וואנבי אמריקאיות כמו ראשון לציון, הרצליה וצפון־צפון־צפון תל אביב. לנו הייתה מסיבה מגעילה במועדון שהיה פעם רפת באזור תעשייה על כביש הסרגל. ביליתי שם חצי שעה בהקאה לתוך תעלה כאילו אני חולה במגפה השחורה בימי הביניים, ועוד זמן לא מבוטל בהדיפת בן כיתה שנצמד לי לתחת בשירותי הבנות ולחש לי "את יודעת שתמיד רצית את זה". לא רציתי את זה, רציתי פיצה.

כיום נשף הוא דבר מעט מקובל יותר בארצנו היפה, אבל באמריקה זו מסורת של ממש עם סט כללים. מישהו מזמין אותך לנשף, את קונה שמלה מזעזעת שנראית כמו עוגת שכבות עטופה בתכריכים ותחרה (טורקיז, כמובן). הבחור המגודל והבלונדיני (בתקווה, ספורטאי) מגיע לפתח ביתך, עונד פרח על פרק כף ידך, ולוקח אותך לנשף. מעל כל הסיטואציה מרחפים: 1. השאלה האם לאבד לו את בתולייך. 2. האם תיאנסי אונס קבוצתי? 3. School Shooting כן או לא.

בסרט פרום נייט שעלה לאתר של פיור טאבו, בחרו לגעת בסוגיה של אונס קבוצתי. מה שנקרא בישראל "לעשות לה 'כל החבר'ה'", "לעשות לה את האונס בשומרת", "משחקים בחצר האחורית" או "שש פעמים". אבל כל דבר מאיים או מפחיד או מחריד הוא גם קרקע פורייה לפנטזיות. כמו שאומרים, החיים נותנים לך לימונים, בואי ועשי מהם לימונדה. מסתובבת בעולם בפחד שייגעו בך כשאת לא בעניין? מזל טוב, מעכשיו אלה אבני היסוד של הליבידו שלך. פנטזיית אונס על ידי פליט? אונני בנחת, אבל קודם לכי תדמייני בריחה שלמה שלו ממתקן חולות בשבעה אוטובוסים עד שהוא מגיע אלייך לדירה המסריחה בפלורנטין. בהצלחה.

צילום מתוך Prom Night של Pure Taboo

לענייננו: הסרט נפתח בנערה חנונית - איך לא - שלובשת את שמלת הנשף שלה מול אמה המאושרת. איזה כיף שבחור כל כך מקובל הזמין אותך לנשף, אומרת לה האם. אלא שהחנונית שלנו (מגולמת על ידי וויטני רייט) מרגישה שמשהו חשוד: למה שמישהו מקובל ירצה חנונית כמוה? המצלמה מתמקדת בישבן שלה בחוטיני לבן נדחס בקושי לשמלת הנשף המכוערת פצצות, כשהיא מעלה את הטענה שמשהו פה מסריח.

לא עובר זמן רב והנה מגיע מיודענו, האתלט הטאמבל. הוא עונד לוויטני את הפרח על היד, והם נוסעים יחד באוטו. היא ביישנית ומסוגרת, עונה קצרות, והוא מנסה לפתוח בשיחה - לאיזו מסיבה הלכה אחרי המשחק, וכן הלאה.

הוא שואל אם הוא יכול לנשק אותה, היא נעתרת. האווירה מלחיצה א-לה דייוויד לינץ', כשהוא משכנע אותה לעצור בצד הדרך כדי "לעשות את זה" לפני הנשף. כשהם מגיעים לדרך עפר, מחכים שם כל החברים שלו, וכולם מכתרים את וויטני, קורעים ממנה את השמלה (סצנה של חמש דקות שלמות ואיומות), ולבסוף עוברים עליה בתורות.

מבחינת דיאלוג אנחנו מקבלים את כל מה שבאמת נאמר בסיטואציות כאלה: מה, החברים שלי לא מספיק טובים לך? חשבתי שאת מגניבה. למה לבשת תחתונים כאלה אם לא חשבת שזה יקרה? עכשיו את תהיי מקובלת. מה, זה מה שאת רצית, לא? איך את אוהבת שכל תשומת הלב עלייך, אה?

מיותר לציין שכצופה לי אישית הסרט הזה לא עשה שום דבר ברמה המינית. איך אני יודעת? כי אכלתי טוסט תוך כדי ונהייתה לי בחילה. אבל כמות הצפיות אסטרונומית ומדברת בעד עצמה. פרום נייט נותן את כל החבילה: מספר סיפור מוכר; מביא סצנות סקס קבוצתי; גורם לך להבין מה לא בסדר בחברה; מחזיר אותך לרגעים מכוערים, ונותן לך את האפשרות להביט בהם מהצד בריחוק; יותר מזה — הוא מדבר ישירות עם טראומות קולקטיביות שיש לנו במוח. רק חכו לסרטון הפיור טאבו הישראלי, הפקידה והמג"ד, עם סצנה מקדימה של חצי שעה שבה הם מדברים על מה היא תייקה באיזה קלסר כי מחר יש ביקורת אכ"א.

מדד חרמנות: 2/10. כמו כשהאחיין שלך תופס לך בציץ

מתקשר עם האופל הפנימי: 10/10. כמו לקרוא לעצמך ביומן מכיתה ט'

The Weight of Infidelity .2

"משקל הבגידה" הוא סרט סופר מעניין מכמה סיבות. הראשונה היא שהכותבת, אנג'לה ווייט, היא גם אחת השחקניות, והיא פותרת דרך הכתיבה והמשחק, כך אני מניחה, בעיות מחייה שלה. הסיבה השניה היא שהסיפור מרתק (לא רק לדעתי, קראתי את כל התגובות).

הסרט נפתח בזוג נשוי שמזדיין נמרצות במטבח. לאחר הסשן האישה פותחת את המקרר כדי לקחת גלידה ולזלול בסיפוק. בעלה המניאק מוציא לה את הגלידה מהיד ואומר לה שחבל שהיא תאכל עכשיו שטויות, אחרי שרזתה כל כך יפה. היא מסכימה איתו.

המאהבת אומרת שלא ידעה שהוא נשוי, ומספרת שאמר שיעבור לגור איתה אם תשמין עוד. כל אחת מהן אמרה לו בנפרד שהיא בסך הכל רוצה להיות מושלמת בשבילו - כנראה המשפט הצובט ביותר שנאמר אי פעם בפורנו. ואנחנו מדברים על ז'אנר שבו לפעמים אומרים דברים כמו "כן, את אוהבת את הזין הזה, תיקחי את זה, זונה מהרחוב". השתיים מחליטות לנקום בו יחד. יום אחד הוא חוזר מהעבודה. הבית עטוף בניילונים, ושתיהן מתקרבות אליו ערומות עם סכינים. המסך מחשיך, ואנחנו שומעים רעשי אכילה.

לכל מי שזוכר את "אוגריש", אתר שבו עלו תדיר תמונות של הודים מתים עם המוח שלהם מרוח על הכביש - אז כן, פורנוגרפיה זה לא רק סקס. זה גם סנאף. מה שיש לנו עמוק בלא מודע, איפשהו במוח הזוחל שלנו, כל כך שונה ולא מתאים ליום הרגיל שלנו, של פקק־משרד־נטפליקס, שאלוהים ישמור. הרסיס היחיד של אמת שאיכשהו נשאר לנו לקבל הוא, מה? ערומות במחשב? מתברר שכן.

"משקל הבגידה" משוחק ומצולם להפליא, וחשוב מכל - מספר לכל גבר שצופה בסרט הזה סיפור נוסף לגמירות ושיגולים. זהו סיפור הגוף הנשי כפי שנשים חוות אותו. הסרט הזה מלמד שיש עוד סוג של שליטה על ידי גברים, וזו שליטה במראה של הגוף שלך, במה שאת אוכלת או לא אוכלת.

וכמו לכל סרט שעולה לפיור טאבו, גם כאן יש חגיגה שלמה בסקציית התגובות: "זה היה מדהים. פורנו אינטליגנטי. נאמרים פה דברים שחייבים להישמע. המשיכו בעבודה המעולה, והמשיכו לעודד אותנו לחשוב בזמן שאנחנו דופקים ביד. מת על זה".

מדד חרמנות: 10/10. בעיקר מתוך פורקן הזעם העצור שיש לי על פסיכופתים

מתקשר עם האופל הפנימי: 10/10. ממש כמו לראות את עצמך חותכת את האקס שלך בסכין ואוכלת אותו

It Slipped in .3

אז האם פיור טאבו באמת מחרמן או שזה סתם כמו לקרוא מחזה של סופוקלס לבגרות? מחרמן, מחרמן. כי אחרי ה־20 דקות של הברברת עדיין יש זיון, סבבה? פשוט עשו את הברברת איכותית אש.

פיור טאבו עומד על אותו רצף של הטרגדיה היוונית, התנ"ך ואגדות האחים גרים. הסיפורים האלה נוגעים במקומות האפלים ביותר בנשמה שלנו, ומגלמים בתוכם את היסודות של הבריאה. כי זה טאבו, ויש סיבה שדברים הם טאבו. לאב אסור לשכב עם בנותיו, אבל הבנות של לוט שיכרו אותו ושכבו איתו, כי לא הייתה להן ברירה. הן היו צריכות להמשיך את המין האנושי. בדומה למיתוס התנ"כי ההוא גם פיור טאבו מעניק סיבה לאיך ולמה אח ואחות שוכבים. רק שהפעם, במקום חרון אלוהים יש חברה מדרדרת.

החברה המדרדרת, קווים לדמותה: לכל אחת הייתה חברה מדרדרת, ואם לא - היו לה נעורים משעממים. אני מודה בפה מלא: איבדתי את הבתולים שלי לא כי עניינו אותי בנים ואינטראקציה מינית, אלא כי היו לי חברות מגניבות ממני שכבר עשו את זה, וזה היה נושא השיחה היחיד שלהן, ורציתי להשתתף.

החברה המדרדרת היא נערה שאת תופסת כדמות כריזמטית, בוגרת ומושכת ממך. מי שהפנימה את המיניות ואת הנשיות שלה, וכעת לא פוחדת מהנ"ל. מי שכבר נכוותה מהחיים ועברה מספיק, אבל כל כך עוצמתית שפשוט עלתה מן האפר כמו עוף החול כדי להזדיין עם חיילים שגדולים ממנה בשלוש שנים ולגרום לבנים לתת לה סיגריות אם הם רוצים לשבת לידה במחששה.

החברה המדרדרת היא הכל, אבל בראש ובראשונה היא גילום בשר ודם של המאוויים הכמוסים שלך עצמך, הילדה הטובה והחנונית עם המשקפיים. המקבילה של בנים לחברה כזאת היא פנטזיית הילדות הנפוצה של "הלוואי שהייתי יתום וגר בפנימייה". איש לא אומר לה מה לעשות, היא לא נותנת דין וחשבון, וכשאנחנו קטנים, אנחנו בדרך כלל לא רואים את הכאב העצום שהיא מתמודדת איתו, ושבוודאי יביא אותה בסופו של דבר לשרוף את הבגדים ה"שרמוטיים" שלה בבור ולחזור בתשובה או להצטרף להרי קרישנה.

"זה החליק פנימה" נפתח בג'ני (קרולינה סוויטס), הפטיט והממושקפת, וסנדרה (וויטני רייט), החברה המדרדרת, מרכלות נמרצות בחדרה של ג'ני. ג'ני מתפלאת מניסיונה המיני של סנדרה ומהאופן הנונשלנטי שבו היא מספרת על מעלליה. לג'ני אין סיפורי סקס לוהטים, היא ביישנית. אבל בעולמן של נערות מסוימות סיפורי הסקס הם המטבע העיקרי לוולידציה חברתית.

דיין, האח החורג הרשע (לוקס פרוסט), נדחף לשיחה, ואומר שאין מצב שמישהו בכלל יהיה עם ג'ני, כי היא מכוערת ובלתי ניתנת לזיון. ג'ני הפגועה אומרת לו לעוף, ודיין אומר לה לחזור ללמוד מהספרים המשעממים כמותה. סנדרה החברה המדרדרת פוקדת על ג'ני לא לשתוק לעולם מול עינוי כזה. היא אומרת שצריך ללמד את דיין לקח. למי שעוד לא נכנסה לסיפור כבר עכשיו, מתוך הזדהות וחמלה, הנה השער הראשי שדרכו אפשר להיכנס: פעולת נקם בסגנון טרנטינו. עולם שבו בנות אונסות בנים.

סנדרה נכנסת בתמימות לחדרו של דיין, מפתה אותו וקושרת את עיניו. היא מזמינה את ג'ני, שנכנסת חרש לחדר (ותודה רבה לשטיח מקיר לקיר). סנדרה מסמנת לה למצוץ לאחיה החורג. ג'ני עושה זאת, בזמן שסנדרה משמיעה את כל הרעשים והאנקות המצופות. לבסוף ג'ני מתחילה לרכוב על דיין, ורק אז סנדרה מסירה את כיסוי העיניים של האח האכזר. הוא מזועזע מגילוי העריות, אלא שסנדרה שוטפת אותו: "אתה צריך להיות אסיר תודה שאתה מזיין מישהי כמו ג'ני!".

הסוף.

מדד חרמנות: 7/10. כי יש גבול לכמה אפשר להתחרמן מגילוי עריות כשאין לי אח

מתקשר עם האופל הפנימי: 8/10. למרות שאני בטיפול כבר חמש שנים

Taking the Enema .4

לעתים הסרטים בפיור טאבו (ראיתי הרבה מאוד. אני מומחית) פותרים את הבלתי אפשרי של גילוי העריות כפי שחלומות פותרים את האי אפשרי של החיים: בקריאה לפעולה שיוצאת ממעמקי הלא מודע שלך, אך מפי הסביבה. דברים שלא נצליח להודות בפני עצמנו שאנחנו רוצים, כי הם כל כך מחרידים ואיומים, אבל בשמחה נעשה אם גורם מספיק סמכותי ילחץ עלינו לעשות אותם. למשל? רופא.

ג'ורג' (טומי פיסטול), אבא חורג משעמם, צווארון כחול, רואה טלוויזיה ואוכל חטיף. אשתו מחוץ לעיר, כיף לו כמו שלקטורזה כיף כשאשתו הולכת לקניון עם האשראי שלו: תענוג רווי אימה. פתאום הוא שומע את צרחות בתו, קלי (קלואי צ'רי). היא ערומה בחדר, בוכה. למה? כי היא דחפה לתחת את כדורי המדיטציה של אמא שלה. משהו של היפים. תדמיינו.

קלואי מתפתלת מכאבים, מתחננת בפני אביה לשלוף את הכדורים החוצה. זה כואב לה, והאב הנחרד לא מסוגל לעשות זאת. הוא קורא לרופא (סת' גמבל). הרופא עושה את כל העבודה, כשג'ורג' ההמום עומד בצד, על פניו ארשת אימה. הרופא פוקד עליו לפשק את לחיי התחת של קלי, וג'ורג' נעתר, על סף הקאה. הרופא מחלץ את הכדורים, ואומר שכעת יש לעשות חוקן. תתפלאו, אבל חוקן זה אשכרה ז'אנר בפורנו.

צילום מתוך Taking the Enema של Pure Taboo

בפקודת הרופא ג'ורג' עושה חוקן לבתו. הרופא מברר מדוע קלי דחפה את הכדורים לתחת - שאלה חשובה שעמדה תלויה באוויר עד אותו הרגע - והיא מודה: רציתי לדעת איך מרגיש מין אנאלי. כולנו, לא? ובכן, זה הרגע שבו הסרט, שעד עכשיו שמר על ארשת חצי ריאליסטית (אם כי, שוב, מאוד קרובה לאופן שבו מתנהל חלום), מקבל תפנית. הרופא פוקד על ג'ורג' לתת לקלי את מה שהיא כל כך רוצה. ג'ורג' קופא. קלי עומדת על ארבע ומסתובבת אליו: "קדימה, אבא, תזיין אותי בתחת!". ג'ורג', סהרורי, שולף את חומר הסיכה מהתיק של הרופא, ועושה, בסך הכל, את מה שפקדו עליו.

מדד חרמנות: 9/10. בעיקר כי אווירת החלום עוזרת לעכל את האימה

מתקשר עם האופל הפנימי: 3/10. אינני הנמען - אבל אם אתה אבא חורג בדיכאון? 10!