מכתב פתוח לחייל שנמצא עדיין עמוק בארון

"אהלן, אני צריך בבקשה לקינג ג'ורג' פינת אלנבי". הנהג שמולי מציית בשתיקה ומפעיל מונה. עוברות דקות אחדות והנהג עדיין לא פוצה פה ולא מחליף איתי מילה. זאת מתיחה? אני מרגיש שעליתי על מונית הזהב ובא לי שהוא יהיה הנהג הפרטי שלי מעכשיו ועד הנצח. השתיקה הנעימה שלנו נקטעת כשהטלפון שלו מצלצל. הוא מתנצל ומסביר שהוא חייב לענות כי זאת הבת שלו שמתקשרת אליו מהטירונות. "ברור, בכיף", אני משיב מיד. כל עוד הוא לא פונה אליי, שידבר איתה למוות מבחינתי.

מפה לשם, מסתבר שהבת בעיצומה של הטירונות וקשה לה. היא בקושי ישנה ולא מסתדרת עם הבנות שאיתה, בזמן שאבא שלה מנסה להסביר לה שגם זה יעבור, שהכול זמני ושהוא רק רוצה שהיא תעשה את כל המאמצים כדי לשמור על החיוך שלה. "את הכי יפה כשאת מחייכת", הוא אומר לה ברכות אבהית. תוך כדי שיחת הניחומים, אני מתחיל לרחם עליה בעצמי כשאני נזרק לימי הטירונות האפורים שלי. זמנים שבהם חשבתי שהעולם כמו שאני מכיר אותו נעלם, ושלנצח אהיה שבוי בכלא שקוראים לו צה"ל.

קובי סרדס. לא ידעתי בדיוק מה אני מסתיר(צילום: אוסף משפחתי)

מעבר להתאקלמות הקשוחה כחייל צה"ל, נאלצתי להעמיד פנים שאני לא מסתיר שום סוד. היצר ההישרדותי שלי היה חזק ממני וגרם לי לעשות הכול כדי להיות אחד מהחבר'ה, אדם כמו כולם שאיש מבחוץ לא מודע לשונות שבו. כמובן שהמשפחה שלי הייתה שולחת לי חבילות עם הרבה פינוקים מתוקים, אבל אני בכלל הייתי חולם למצוא בפנים מכתב ממישהו שרק יגיד לי שהוא מבין אותי ושהוא עושה מאמצים ברגעים אלו ממש כדי להוציא אותי מהבדידות התהומית שהייתי שרוי בה.

היום, 15 שנים אחרי, בא לי לכתוב לטירון ההוא את המכתב שהוא לא קיבל. "אני יודע שאתה מפוחד עכשיו ועוד יותר מפוחד מזה שיראו את זה עליך", הייתי כותב לו. "המסגרת חונקת אותך אבל אתה למעשה יותר מפוחד שיגלו מי אתה באמת. אתה שקוף פה, חשוף לעיניי כולם, 24 שעות ביממה. גם לך עצמך לא ברור בדיוק מה אתה מסתיר, או מה אתה פוחד שהם יגלו עליך, הרי עדיין לא היית עם אף גבר מעולם, אבל אתה כבר יודע שאתה אחר.

אני רוצה לספר לך שאתה תשרוד את התקופה הזאת, בסוף הכול עובר, חביבי. גם אם היום המציאות נראית לך מצומצמת ומוגבלת, אל תשכח שאתה יכול לעשות כל דבר שתרצה עם החיים שלך. בעוד שנתיים מהיום אתה תעשה את הצעד הזה שאתה כל כך פוחד ממנו ובפעם הראשונה בחייך אתה תהיה עם גבר. המפגש הזה לא יהיה מזהיר, ולא ייראה כמו סצנת אוהבים רומנטית מה"טייטניק", אבל הוא כן ייחווה כזיכרון חיובי שיצית בך משהו כבוי, ויגרום לתהליכים שיקרבו אותך לעצמך. תהליכים שבסופם הבלבול יתפוגג ואתה תבין סוף-סוף מי ומה אתה.

זה תהליך שייקח כמה שנים, ובזמן הזה אתה תעשה טעויות ותפספס כמה דברים טובים, אבל אלה בדיוק הדברים שיגרמו לך בסופו של דבר לקבל את עצמך טוב יותר. אחרי זה אתה גם תספר את האמת שלך לעולם. וכן, גם אם כל זה נשמע לך היום כאיזו תחזית בלתי אפשרית – אתה תצליח. כשתפסיק להתבייש ולהתנצל על מה ומי שאתה, אתה סוף-סוף תבין שההרגשה הזאת שאתה שונה - היא לא קללה, היא ברכה. שנים רבות מדי העברת בלנסות לרצות ולהתאים את עצמך לסביבה ולרצונותיהם של אחרים. ביום שתקבל את הברכה הזאת באהבה, אתה תעשה רק את הדברים שאתה רוצה ואוהב. והסביבה? היא לא תעניין אותך יותר.

עוד כמה שנים קדימה תגיע האהבה הראשונה שלך. לא עוד שיברונות הלב האלה שאתה מכיר מגיל ההתבגרות, לא עוד אהבות לא ממומשות שאתה מסתיר במחשכים של הנפש. לראשונה בחייך תיחשף לדבר האמיתי. אחריה יגיעו עוד אהבות. אל תיבהל כשהן יגיעו. כן, זה מלחיץ וזה מפחיד להרגיש דברים שראית עד היום רק בסרטים, אבל אין לך ממה לפחד. שנים לא נתת לעצמך להרגיש, וכשזה יקרה, הרגש ישטוף ויציף אותך אבל אתה תלמד להכיל את זה. חלק מהאהבות שתפגוש בחיים ישרטו אותך ולפעמים דווקא אתה תהיה זה שישרוט אחרים, אבל זאת בדיוק המהות של מפגשים בין בני אדם - להשאיר חותם האחד אצל השני.

והשריטות האלה, הן יהיו חלק ממך. מאחורי כל שריטה יהיה סיפור וכל אהבה כזאת שתחווה היא עוד נקודה בדרך שתלמד אותך עוד משהו על עצמך. את האנשים שייכנסו לך ללב אל תפחד לשחרר כשיגיע הזמן לכך. לחיות עם אהבה שמיצתה את עצמה רק מפחד לא יוביל אותך למקומות טובים. תזכור שעדיף להיות לבד מאשר בודד בתוך ביחד.

הזמן הוא פיקציה, הוא עף. תצא מהמחשבה שהחיים באמת נמשכים עד 120. החיים קצרים ושבריריים וכל רגע שאתה מבזבז בהסתרה, בפחד ועטוף באפוד מגן ובמסכות, הוא רגע שלא ישוב עוד. אז תפסיק לפנטז על העתיד, תפסיק להתרפק על העבר, ותעשה את כל המאמצים כדי להיות כאן ועכשיו, כי החיים קורים עכשיו. והכי הכי חשוב – תזכור שאתה הכי יפה כשאתה מחייך".