"יצאתי עם בנות שריחמו עליי וניסו לטפל בי"

"אהבה משנה צורה מפחידה אותי", כתבה בתחילת שנות האלפיים המוזיקאית דנה ברגר. היום, כמעט 20 שנה אחרי, אהבה היא עדיין קונספט שמפחיד את כולנו. לא רק כי היא מכאיבה ומסוגלת לרסק לך את הלב לאלף חתיכות, אלא כי היא מחייבת אותך להכניס לחיים שלך אדם אחר, שונה ממך בהכרח, אבל כזה שמוכן לקבל אותך על כל החלקים הפחות יפים שיש בך. זה כולל את השריטות שלך, הפחד שלך מג'וקים, חרדת הנטישה, הקנאה, הסצנות, הקורבנות והתיק במשקל טון שאתה סוחב על הגב ממערכת היחסים הקודמת. באותה מידה בדיוק זה יכול להיות כיסא הגלגלים שלך, העיוורון, החירשות, המקל או המגבלה. זה אותו הדבר ועם זאת, זה כל כך שונה, לפחות בעיני החברה שלנו.

אמרו לי שגברים יברחו אם יגלו שהיה לי סרטן

חן ברוך, בחור בן 30, חי כבר 12 שנה על כיסא גלגלים, מאותו לילה משנה חיים שבו איבד שליטה על הרכב: "חזרתי מחבר לפנות בוקר, ואיבדתי שליטה על האוטו בגלל שהכביש היה רטוב. שברתי חוליות ויש לי שיתוק מהחזה ומטה". הוא מעיד על עצמו כמחפש אהבה באופן אקטיבי דרך חברים, פייסבוק, פעילויות היום-יום, וגם דרך אפליקציות כאלו ואחרות. "באפליקציה קודם כל רואים תמונה ורק אז מכירים את הבן אדם", הוא אומר, ומסכים לשתף אותי בדילמה שליוותה אותו כשפתח את הפרופיל שלו - האם לשים את הקלפים על השולחן כבר על ההתחלה, או שאולי עדיף להמתין קצת ורק אז לספר.

חן ברוך. "לא מחפש מטפלת"(צילום: דנה קופל)

"ניסיתי קודם כל לשים תמונה שלי בלי כיסא גלגלים", הוא אומר. "רציתי שהיא תכיר אותי יותר, שתתאהב בי קודם, אבל אז הבנתי שזה לא מתאים, כי בכל מקרה אחר כך כבר אצטרך לספר להן שאני עם כיסא גלגלים, ואז הן כבר לא יענו לי". לא לענות זה הכי קל, כך שיערתי לעצמי, אבל מסתבר שיש עוד כמה שיטות להגיד לא: "לפעמים היו סתם הודעות כמו 'אני לא רוצה זוגיות אבל מעניין אותי מה קרה לך'", אבל חן ברוך הוא לא גבר שיוותר. הוא כתב פוסט בפייסבוק, סיפר על עצמו ועל כך שהוא מחפש זוגיות. הוא מוסיף להתחיל עם בחורות גם בהזדמנויות אחרות בחיים, אבל מודה שזה מעט יותר מאתגר. "ניסיתי להתחיל עם בחורות בפאבים ומועדונים אבל זה יותר קשה כי זה צפוף וצריך להתחיל להזיז הרבה אנשים וכיסאות", הוא מספר.

"לפעמים בנות ניגשות אליי מתוך רחמים ומתחילות לרקוד איתי, אז התרחקתי מהן", הוא מוסיף ומסביר שזה גורם לו להרגיש "כמו מסכן", כשזה בכלל לא הדימוי איתו הוא שואף להסתובב בעולם. "כשיצאתי עם בנות תמיד הרגשתי שהן מחפשות לעזור לי, אבל אני לא מחפש מטפלת, אני מחפש בת זוג. הגעתי לעצמאות אחרי הרבה מאוד שנים". באותה נשימה חן מספר שהוא יודע שזאת סיטואציה שיכולה להיות מביכה פעמים רבות, ולכן הוא מנסה לקחת את הדברים גם בהומור, ולפעמים זה באמת עובד לו.

אנשים מסתכלים לי בפרופיל ולא עונים

ליה קרדוניס נולדה לפני 23 שנה כילדה שרואה וגם שומעת. במילותיה, יחסית טוב. "לאט-לאט הראייה שלי הידרדרה. עד לפני שש שנים ראיתי צבעים והיום אני רואה רק אור וחושך. גם לקות השמיעה שלי מידרדרת מילדות, ואני מפחדת לאבד אותה כי מוזיקה זה מה שאני הכי אוהבת". בניגוד חריף לחן ליה לא מחפשת זוגיות, לפחות לא באופן אקטיבי. "נכנסתי לאתר היכרויות אבל לא עשיתי מנוי כי אני לא מאמינה בזה. לפעמים אני שולחת לאנשים הודעות, הם מסתכלים לי בפרופיל ולא עונים".

ליה. "הוא לא הכיר עיוורים עד שנפגשנו"(צילום: דנה קופל)

ליה מספרת שבגלל חוויות שקרו לה בעבר, היא במצב כיום שבו היא מפחדת מאהבה ולא מתאמצת כל כך למצוא אותה. "עברתי בבית הספר חוויה שגרמה לי לחוסר ביטחון", היא משתפת. "עמדתי ליד הכיתה וחיכיתי לשיעור. פתאום הגיע בחור ושאל אם אני פנויה ואיך קוראים לי. עניתי לו ושאלתי לשמו, הוא ענה אבל לא הבנתי אם הוא אמר סער או טל, אז חזרתי על השאלה. 'מה, יש לך בעיית שמיעה?', הוא גיחך וזה פגע בי. עובדה שאני עד היום זוכרת את זה".

אבל לא כולם מגחכים. ליה מספרת על דייט ראשון עם בחור שמהדקה הראשונה ניסה לעזור לה, והפתיע אותי ברגישות שהפגין. "הוא לא הכיר עיוורים לפני שהוא הכיר אותי", היא מספרת. "איכשהו הוא ישר ידע איך ללוות אותי מבלי שאצטרך לבקש ממנו להגיד, 'מדרגה עולה, מדרגה יורדת'".

"הוא לא נראה כמו שגבר אמור להיראות"

אביחי אטיאס (30) סבל עד גיל שלוש ממחלת האסטמה, שפגעה קשות בהתפתחות התקנית שלו. "זה מתבטא בלקויות למידה, ביכולת שלי להגיב מהר ולהסתגל חברתית. בכתב אני מתבטא בצורה יותר טובה מאשר בתקשורת רגילה", הוא מספר. "כיום אני מחפש אהבה וזה משהו שקשה לי כתוצאה מההתמודדות שלי עם דברים". גם אביחי ניסה למצוא זוגיות באמצעות האפליקציות השונות, אבל לשווא. "אף פעם לא היה לי קשר רציני", הוא אומר בצער. "אולי זה מגיע מתוך פחד להיות עם בחורה שתגיד, 'הוא לא נראה כמו שגבר אמור להיראות'".

אביחי אטיאס. "מחפש אהבה וזה קשה לי"(צילום: דנה קופל)

זוכרים את התקופה שזאת הייתה דרמה אמיתית להביא הביתה להורים בן זוג בדת או בצבע הלא נכונים? אז מאז הרשימה התעדכנה. מעכשיו אתם יכולים ליפול גם בנפח הכיס הלא מרשים, בעדה ההפוכה או עם נכות שפשוט לא מתקבלת על הדעת. "אנשים מפחדים להיכנס למערכת יחסים היום אפילו עם אדם שיש לו סכרת או גמגום. אם הוא שמן, רזה, גבוה או נמוך. אז בטח שלאדם עם מוגבלות יהיה יותר קשה למצוא אהבה", אומרת ליה בביטחון מלא.

"כשבנות רואות אותי הן אומרות לעצמן שעדיף לא להיכנס למיטה חולה", מודה אביחי. "ההנחה הרווחת היא שאדם עם מוגבלות - מקומו בחיק אדם אחר עם מוגבלות", הוא מסביר. "פעם יצאתי עם מישהי על כיסא גלגלים. אם היינו רוצים להביא ילד לעולם זה היה יכול להיות מאוד קשה", מספר חן. "כשהיינו מסתובבים ברחוב היו אומרים לנו 'יו, איזה חמודים'. אבל אני לא אוהב את התגובות האלה, זה כאילו שאנחנו שני חייזרים. זאת גם סטיגמה בעיניי, שכאילו בחור על כיסא גלגלים לא יכול לצאת עם בחורה ישראלית. כאילו שרק עוזרת פיליפינית או תאילנדית תרצה אותי".

יש לנו עוד דרך ארוכה לעשות עד שנהיה באמת נקיים מדעות קדומות, בדגש על הקדומות. הרי אנחנו כל כך גאים בהמצאות הישראליות שלנו, ביכולות הטכנולוגיות המתקדמות, בציוויליזציה המערבית ובכך שתל אביב היא העיר הכי טבעונית בעולם, אז איך זה שבחור על כיסא גלגלים עדיין מתקשה להרגיש שייך?

אז מה אתם מאחלים לעצמכם, שאלתי אותם במבוכה קלה. "אהבה", הם ענו בפשטות. ואני מאחלת לנו, קלישאתי ככל שיהיה, שכשנסתכל ימינה ושמאלה בכביש, בתור לסופר, במסיבה או בטינדר, לא נבהה חמש שניות יותר מדי כשנראה מישהו שנראה בדיוק כמונו ומחפש בדיוק את מה שאנחנו מחפשים. הלוואי שבמקום זה נוכל להגיד לו, "היי, אתה נראה לי כמו בחור ששווה להביא להורים".