שתף קטע נבחר

הסכם ממון קיבל תוקף אף שלא אושר בבימ"ש

בהתאם לסיכום קיבל בעל כספים מאשתו, אבל אז חזר בו וסירב לאשר אותו. כשהגיעו הגירושים קבע בית המשפט שהבעל פעל בחוסר תום לב

בית המשפט למשפחה בירושלים קבע לאחרונה באופן חריג שיש לממש הסכם ממון בין בני זוג שנפרדו, אף שלא אושר לפני כן בבית משפט כפי שדורש החוק. על פי השופט מנחם הכהן, הסיבה לאישור החריג היא התנהלות חסרת תום לב של הבעל – שחתם על ההסכם, קיבל תמורתו כספים מהאישה, ולאחר מכן חזר בו וסירב לאשרו.

 

שש שנים אחרי חתונת בני הזוג הגישה האישה תביעת גירושים בבית הדין הרבני בירושלים, לטענתה בגין התפרצות זעם קשה של בעלה ה"מכור לסמים קלים". במקביל היא הגישה לבית המשפט למשפחה תביעות משמורת, חלוקת רכוש ומזונות ילדים, ואילו הבעל הגיש מצדו תביעה למשמורת משותפת. לאחרונה הכריע בית המשפט בכל התביעות, כאשר הסוגיה המעניינת ביותר שעמדה לפתחו הייתה בשאלת חלוקת הרכוש.

 

בהקשר זה חתמו בני הזוג על שני הסכמי ממון, הראשון לפני הנישואים ובו נקבע שהדירה של הבעל – שלימים הפכה לדירת המשפחה – שייכת רק לו. ההסכם השני, שנחתם כעבור כמה שנים, שינה את תנאי ההסכם הראשון וקבע שהאישה תעביר 100 אלף שקל שחסכה להקטנת המשכנתה, ובמקרה של פרידה תקבל בתמורה חצי משווי הדירה לצורך רכישת בית חדש. אם לא תרכוש בית - היא תקבל בחזרה את הכסף שהשקיעה.

 

אלא שברגע האמת סירב הבעל לאשר את ההסכם בבית המשפט. האישה – שביקשה להכיר בתוקפו של ההסכם השני – טענה שבעלה הונה אותה ונהג בחוסר תום לב משווע. לדבריה בכל מקרה יש לראות בדירה כנכס משותף כיוון שהשתתפה בתשלומי המשכנתה ובשיפוצי הדירה.

 

אבל הבעל ביקש לקבוע שההסכם השני לא תקף משום שלא אושר כדין. הוא הסביר שזהו הסכם מקפח שנחתם תחת לחץ שבמסגרתו איימה עליו אשתו שלא יראה את הילדים.

 

ההתנערות לא מתקבלת

אבל השופט מנחם הכהן הפנה לפסיקה שקובעת שבמקרים חריגים אפשר לקבוע שהסכם ממון תקף אף שלא אושר, למשל כאשר הצד שמתנגד לו נוהג בחוסר תום לב. הוא לא האמין לבעל שחתם על ההסכם רק בגלל איומי אשתו. תחת זאת הוא העדיף את גרסתה שלפיה הנתבע נהג בחוסר תום לב כשלקח את כספה ואז סירב לאשרו.

 

"לפנינו מקרה מובהק... בו צד אחד נוהג בחוסר תום לב, ולאחר שנהנה מהוראות ההסכם המטיבות עמו, מתנער וטוען כי לפנינו הסכם לא תקף", נכתב בפסק הדין.

 

למעלה מן הצורך ציין השופט שגם אם לא היה קובע שההסכם מחייב, הרי שהאישה הוכיחה "כוונת שיתוף ספציפי בדירה". כלומר, ההתנהלות הזוגית לאורך השנים, ובפרט עצם החתימה על ההסכם השני, מעידה על כוונת הבעל לשתף את האישה בדירתו.

 

השופט הכהן קבע שהוראות ההסכם השני תקפות, ובהתאם לכך נפסק שהדירה תימכר והתמורה תחולק בין הצדדים. האישה תצטרך לרכוש דירה חדשה בתוך שנה, ואם לא תעשה זאת – תקבל חזרה את הכספים שהשקיעה.

 

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
מומלצים