שתף קטע נבחר

תקדים ובשורה לזכאים לשיקום נפגעי עבודה

נהג משאית שנפצע והחל ללמוד משפטים ביקש לקבל דמי שיקום, אבל ביטוח לאומי סירב בטענה שהוא לא לומד מספיק שעות. ביהמ"ש חשב אחרת

בית הדין הארצי לעבודה דחה לאחרונה ערעור של ביטוח לאומי וקבע כי יש להעניק פרשנות מרחיבה לתקנות העוסקות בסל שיקום של נפגעי עבודה שנרשמים ללימודים ומבקשים להחליף מקצוע. השופטים סיגל דוידוב-מוטולה, רועי פוליאק וחני אופק גנדלר קבעו כי ספירת שעות לימודים הנדרשות לצורך קבלת דמי שיקום יכללו לא רק שעות בכיתה אלא גם קריאה והכנת מטלות ב"זמן החופשי".

 

דמי שיקום נועדו לאפשר למי שנפגע או סובל מנכות כלשהי להשתקם, בין היתר בעזרת רכישת מיומנויות חדשות, ולקבל עזרה למחיה בזמן זה. המקרה עסק בבן 44 שנפגע בתאונת עבודה ב-2011 כשהיה נהג משאית. באוקטובר 2012 הוא נרשם ללימודי משפטים בקמפוס החרדי בקריה האקדמית אונו, לתוכנית לימודים שבאותה שנה כללה כ-15 שעות שבועיות בכל סמסטר.

 

מאוחר יותר הוא הגיש תביעה לתשלום דמי שיקום, אולם ביטוח לאומי דחה אותה בנימוק שהוא לא עמד בתנאים שנקבעו בתקנות (שיקום מקצועי), הדורשות לימודים בהיקף של מינימום 20 שעות שבועיות (בשנים מאוחרות יותר התוכנית עברה את המינימום).

 

בית הדין האזורי קיבל את תביעתו של המבוטח והורה לביטוח לאומי לשלם לו דמי שיקום ביחס לאותה שנת לימודים. נפסק כי התנאי הקבוע בתקנות השיקום כולל את הזמן שהמשוקם מקדיש להכשרתו המקצועית - בין אם מדובר בשעות הרצאות פרונטלית ובין אם מדובר בשעות שאותן הוא משקיע בספרייה או בבית (למשל שעות של קריאות חובה והכנת מטלות).

 

הכרעת בית הדין הסתמכה על מכתב מיו"ר הקמפוס, שסיפר על הקריאה והעבודות המוטלות על התלמידים, וכן על סמך אבחון רפואי שממנו עולה כי בשל מצבו נדרש המשיב להקדיש הרבה מעבר לכמות השעות של סטודנט רגיל.

 

ביטוח לאומי הגיש על כך ערעור לבית הדין הארצי, אך השופטת אופק גנדלר, שכתבה את פסק הדין, סברה כי כאשר מדובר במעטפת לימודית הכרחית הפרשנות הראויה היא הרחבה, לנוכח תכליתה של התקנה שהיא שיקום סוציאלי.

 

בתוך כך היא דחתה את עמדת הביטוח הלאומי שלפיה מדובר במבחן סובייקטיבי שיהיה קשה לבדוק או ליישם, והבהירה כי הסטנדרט שלה הוא דווקא אובייקטיבי בהתחשב בטיבו של המסלול הלימודי הספציפי של המשיב, לקויות הלמידה שמהן הוא סובל והאפשרות למצות את תכלית השיקום.

 

השופטת גנדלר הוסיפה כי אימוץ פרשנות מצמצמת יותר של התקנות עלול ליצור פער לא מוצדק בין שיקום בדרך של עבודה לבין שיקום בדרך לימוד. זאת משום שבשיקום בדרך עבודה ממצות 20 שעות שבועיות את המחויבות לשיקום, ואילו בשיקום דרך לימוד היקף השעות יהיה גדול יותר כשלוקחים בחשבון את ההשקעה הנוספת מחוץ לכיתה.

 

בסיכומו של דבר נקבע כי פסק דינו של בית הדין האזורי יישאר על כנו. ביטוח לאומי חויב לשלם למשיב הוצאות משפט בסך 7,000 שקל.

 

  • לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן
  • הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין
  • ב"כ המערער: עו"ד רועי קרת
  • ב"כ המשיב: עו"ד צבי גלר
  • עו"ד מאיסה ח'דירי עוסקת במימוש זכויות מול ביטוח לאומי
  • הכותבת לא ייצגה בתיק

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
מומלצים