הבעל במאסר – המדינה מגרשת את אשתו ובנו

האב נכלא בגין הונאה ובתגובה דורשת רשות האוכלוסין מאשתו ובנו לעזוב לאוקראינה. בתגובה לערר שהגישו בני המשפחה נטען ל"אי כנות הקשר"

מערכת פסקדיןפורסם: 23.11.20 , 07:06

לבית הדין לעררים בירושלים הוגש לאחרונה ערר נגד החלטת רשות האוכלוסין וההגירה לגרש מהארץ אזרחית אוקראינה הנשואה לישראלי ולהם בן משותף: במסגרת ההליך המדורג קיבלה האישה אשרת ישיבה זמנית אך בדצמבר 2019 נכלא בן זוגה לשנה והרשות סירבה להאריך את האשרה הזמנית שלה בטענה שהמאסר אינו מאפשר קיומו של משק בית משותף. העוררים טוענים שמדובר בהחלטה בלתי סבירה וכי המאסר לא פגע בקשר העמוק ביניהם.

בני הזוג הכירו ב-2010. האישה ביקרה את בן זוגה בארץ כמה פעמים ובביקור האחרון שלה, ב-2017, הם התחתנו ופתחו בבקשה למעמד במשרד הפנים. במסגרת ההליך המדורג קיבלה האישה רישיון תושב ארעי שהוארך מעת לעת.

ב-2018 נולד בנם וב-2019 הגישה האישה בקשה להארכת אשרת השהייה. היא ציינה כי בעלה עצור מיולי בגלל עבירות הונאה וגניבה ואינו יכול להתייצב עמה.

אילוסטרציה (צילום: shutterstock)

בקשתה נדחתה בין היתר על סמך ראיון שנערך לה ובו ציינה שאינה מבקרת את בעלה בכלא בגלל שקשה לה ומסתפקת בקשר טלפוני יומי. רשות האוכלוסין טענה כי המצב שומט את הבסיס לחיים משותפים בישראל, ובהחלטה נקבע שעליה לעזוב את ישראל בתוך 14 יום. האישה הגישה ערר פנימי על ההחלטה אך טענותיה נדחו.

בערר שהוגש לבית הדין לעררים באמצעות משרד עו"ד מאיה וייס-טמיר טענו בני הזוג כי הרשות מפרקת משפחה בזמנים קשים של מגיפה עולמית בהחלטה בלתי סבירה ובלתי מידתית שנפלו בה ובתהליך קבלתה פגמים רבים.

לטענתם, לא יעלה על הדעת שרשות האוכלוסין תשתמש בעובדה שהבעל מרצה זמן מאסר מוגבל ולא ארוך כדי להפרידו מבנו ומאשתו. הם ציינו כי הבעל צפוי להשתחרר לכל המאוחר בינואר 2021. העוררים הדגישו כי על רקע מגפת הקורונה תעמיד העזיבה את האישה ובנה בסיכון בריאותי מיותר.

הם הוסיפו כי עברו הפלילי של הבעל התחיל שבע שנים לאחר תחילת הקשר שלו עם האישה. כמו כן, העבירות שביצע קשורות למצבו הכלכלי הקשה ולא מדובר למשל בעבירות אלימות שקשורות לתא המשפחתי שייתכן שיכלו להשפיע על הקשר הזוגי.

לדבריהם, הבעל נמצא במאסר שבמסגרתו הוא עובר שיקום. הוא ממתין ליום שחרורו כדי להתאחד עם משפחתו ולחזור למוטב והגירוש יפגע בהליך שיקומו.

בערר נכתב כי לכל אורך השנים בהן ניתן לאישה מעמד הרשות לא הטילה ספק בכנות הקשר בין בני הזוג. מטבע הדברים בזמן מאסרו של האיש נוצר מרחק פיזי ביניהם אך לא ניתוק מהותי. השניים הדגישו כי הם מחכים לשחרורו של הבעל כדי להמשיך בחייהם, בבית אחד כמו כל משפחה אוהבת ומאוחדת.

עוד ציינו העוררים כי הם נמצאים בקשר טלפוני הדוק וכי האישה אינה יכולה לבקר את האיש שכן עליה לטפל בבנם הפעוט במציאות של מגיפה והגבלות כשאין לה כל עזרה מבני משפחה.

בני הזוג הלינו גם על כך שהרשות לא פעלה לבדוק לעומק האם אכן קיים קשר אמיתי ביניהם ולאישה לא ניתנה הזדמנות של ממש להעלות את טענותיה נגד ההחלטה. בנסיבות אלה הם ביקשו לבטל את ההחלטה ולהורות על הארכת אשרת השהייה של האישה במסגרת ההליך המדורג.

מרשות האוכלוסין נמסר בתגובה: "ביום 26.2.20 נדחתה בקשתה של העוררת להארכת האשרה שבידה מסוג א/5 בה החזיקה במשך שנה (12/17-12/18), במסגרת הליך מדורג מכוח נישואיה לאזרח ישראל.

"בניגוד לנטען, בטרם נדחתה הבקשה, ניתנה לפונה הזדמנות לשטוח את טענותיה, לאחר שנשמעו טענותיה ולאחר שנשקלו כלל השיקולים, ביניהם העובדה כי הפונה יושב במעצר מה שמעיד על כך שלא מתקיים משק בית משותף כנדרש על פי הנוהל, כמו גם התרשמות בדבר אי כנות הקשר הזוגי, והוחלט לדחות את הבקשה.

"לפונה ניתנה הזדמנות להגיש ערר על ההחלטה, וביום 10.6.20 הוחלט לדחות את הערר, בהיעדר נימוקים המצדיקים לקבלו. ביולי 2020 הגישו הפונים ערר לבית הדין לעררים בירושלים. במסגרת כתב התשובה תתייחס המשיבה לכלל טענות העוררים, כאשר זה תלוי ועומד בימים אלה".