"האח הגדול": ההדחה שהגיעה מאוחר מדי
אחרי ימים בווליום גבוה הצופים בחרו בשביל סימה את הדבר הכי טוב עבורה - לעזוב את הבית. המשמעות: אחת-אפס לאביבית שבוחרת לא להכנס לאש, ומכה למירב שבגלל ריב על מצית הבעירה את הבית
הפער בין הצד שבה שהיה משוכנע שהיא אדם מוסרי, איכותי, אצילי, מאושר ושלם ובין השריטות העמוקות של חוסר הביטחון והתיעוב העצמי שצצו מדי פעם היה עצום. כל כך עצום שהבית כבר היה קטן מכדי להכיל אותו, וסימה החזיקה מעמד רק כי היתה שם דבשת ממש גדולה באמצע, שהסתירה לכל צד את הצד השני. העניין המוזר עם סימה הוא שכשהיא היתה לרגעים קצרים מודעת לעצמה, היא עוררה אמפתיה, אבל כמה זה כבר קרה? בשאר הזמן היא שייטה בעולם דמיוני ואפילו תפריט התהליכים שמספק האח הגדול לא היה מסוגל להציע לה טיפול מהסוג שיחזיר לה את הביטחון העצמי. מה שזה לא יהיה בחוץ שמחכה לה, לאישה נשואה, אמא לשלוש בנות - היא תצטרך להתמודד איתו. בהצלחה לה וגם לנו, וגם לטייס בטיסה למיאמי. תהיה חזק.
מי שסופג את האבידות הוא מחנה מירב, שנאלצת לעמוד מהצד ולצפות בפלוגה שלה הולכת ומתדלדלת. מירב במצב מאתגר מאוד - היא נאבקת בכח-העל אביבית. מירב רגילה להילחם באבנים ומקלות ואין לה אמצעים או יכולת להתמודד עם התחכום של אביבית, ששומרת על עצמה יפה במרחק סביר מהאש (זה הדבר הכי טוב שאביבית עשתה לבית כשהיא נכנסה – העלתה את רמת האסטרטגיה). מירב רגילה לשיטה הישנה והטובה – להקניט ולהשליט טרור, אבל אביבית לא מאפשרת לאחרים ללעוג לה, על ידי זה שהיא מחצינה בפול גז את מה שאחרים מנסים להסתיר, וככה מנטרלת כל אפשרות ללעג. היא מודה - איזה מודה? היא מצהירה! - שהיא מעוניינת בבחורים עם כסף. היא אומרת שהמראה חשוב לה ובוכה כשהיא חושבת שהיא לא נראית טוב. בניגוד לסימה למשל, שכל הזמן התעקשה שהיא לא נסמכת על המראה שלה, אבל בכל פעם שדיברה על הניתוחים והסיליקון של אביבית - מלאך קטן תלש לעצמו את הכנפיים.
מירב לפחות מסוגלת להבין בחושים החייתיים שלה שזה לא כוחות, כשכתב האישום הכי קיצוני שהיא מצליחה לגבש נגדה מבוסס על "היא מקסימה את כל הגברים" ו"היא משתלטת על המטבח". אוי. היא בנאדם מקסים שמבשל מצוין. ברור, אלה האנשים הכי מסוכנים -הראשונים שנעמיד אל הקיר כשתפרוץ המהפכה. אז מירב מנסה לזנב במחנה של אביבית במקום, כלומר לכרסם בחוליות החלשות.
עכשיו אלי - אני בטוחה שהוא גולש נהדר ואני זוכרת שלכמה דקות אחרי הכניסה השנייה הוא גם היה מצחיק, אבל אם אנשים ממוצעים מגיעים עם שניים-שלושה כפתורי הפעלה שסוחטים מהם תגובה - אלי הוא מסך מגע. לא משנה איפה תגעו בו, תרפרפו עליו, תעפעפו עליו – אלי יגיב, ובכל הכח. ומול הקלילות הזאת מירב לא יכולה לעמוד. מה יותר מפתה מזה? אז זורקים מצית על הרצפה ומחכים שהדלק יתחיל לבעור, ואז רק זזים הצידה ומחכים שהאש תגיע לשרת הראשי. עכשיו זו רק שאלה של מה יקרה קודם – אביבית תאבד את זה או שהעונה תגמר?
ועל מי יש למירב להישען אם לא על אבינו שבשמיים? ובכן, בינתיים יש לה גם את אדל, "המפקד, המפקד, הוא הרביץ לי". אדל היא אוקסימורון אנושי – היא נכנסה לבית על תקן הספיח של אביבית, החברה הכי טובה שלה, אבל עם המטרה הקדושה – להרים למירב. מכיוון שאביבית ומירב הן צ'ילבות, היא שוב ושוב נלכדת בשטח האש שבין שני המחנות. פעם היא זורמת עם מירב ורבה עם
אביבית, פעם היא מגינה על אביבית ומסתבכת עם מירב, שלא סובלת חריגות בנאמנות. מכיוון שלאדל אין את הכישורים הדיפלומטיים שמצריכה עבודה בשני מחנות בו זמנית - היא מסתפקת ב"להרים", או בלעז, סלחו על הצרפתית שלי, ללקוק. ועל הכישרון המדהים הזה של אדל נזכה אם תרצה השמש להרחיב כבר בטור אחר. בכל זאת, האשה אמנית.
בפרק הבא: עוד הדחה שבה כולנו נאכל גברים כמו מלח.
