גרמו לחור באוזון - והמסו את הקרחונים

פרסום בכתב עת מדעי ב-1985 היה הדיווח הראשון על חור באוזון, מעל אנטארקטיקה. זמן קצר אחר כך קבעו מדענים כי הידלדלות שכבת האוזון נגרמת מחומרים כימיקליים מלאכותיים. אף שכעת השפעות אותן תרכובות כימיקליות על שכבת האוזון ידועה היטב, לא נחקרו לעומק יתר ההשפעות הסביבתיות של אותם חומרים - ואלו, מתברר, רבות מאוד.

מאמר שפורסם היום במגזין "Nature Climate Change" על ידי חוקרים מאוניברסיטת קולומביה בארצות הברית בחן את ההשפעות הסביבתיות הנוספות של חומרים הפוגעים בשכבת האוזון (ODS) וגילה כי חומרים אלו אחראים לשליש מהתחממות כדור הארץ בין 1955 ל-2005 ולחצי מהתחממות האזור הארקטי ונסיגת הקרחונים בתקופה זו.

נסיגת הקרחונים בגרינלנד(צילום: קווין קראג'יק)

החור באוזון באוקטובר 2019. הצטמצם דרמטית(צילום: AP)

עם גילוי החור באוזון, והקשר ל-ODS, העולם החל לפעול. ב-1987 נחתם הסכם מונטריאול - אחת האמנות הגלובליות הראשונות לענייני סביבה – שבו נאסר על שימוש בכימיקלים מלאכותיים שאחראים לפגיעה באוזון, ובעיקר בגזים מסוג פריאון, שבהם נעשה שימוש בתרסיסים ובמקררים.

הפגנה למען הסביבה. תוצאות המחקר מראות את חשיבות הסכם מונטריאול(צילום: EPA)

פעם זה היה קרחון. חומרי ה-ODS אחראים לחצי מההתחממות בקוטב הצפוני(צילום: AP)

בעקבות התגובה הבינלאומית החדה, הריכוזים באטמוספירה של אותם חומרים הגיעו לשיא בסוף המאה ה-20, ונמצאים בדעיכה מאז. אבל למשך לפחות מ-50 שנה ההשפעות הסביבתיות של ה-ODS היו נרחבות, כפי שמראה המחקר החדש.

החוקרים השתמשו במודלים סביבתיים כדי להבין את השפעות ה-ODS על האקלים באזור הארקטי. "הראינו ש-ODS משפיע על מזג האוויר בקוטב הצפוני בצורה משמעותית", אמר מייקל פרבידי. המדענים ציינו כי התוצאות מראות את חשיבות הסכם מונטריאול, שנחתם על ידי כמעט 200 מדינות.

"התערבות סביבתית מתרחשת גם ברגע זה ממש, כי ריכוז החומרים האלה באטמוספירה יורד כל העת", הוסיף פרופ' לורנצו פולבני מקולומביה, מוביל המחקר. "בעשורים הבאים הם ישפיעו פחות ופחות על התחממות כדור הארץ. זה סיפור של חדשות טובות".