505 יום מאז שנחטף ממסיבת הנובה ב-7 באוקטובר, עומר ונקרט שוחרר מעזה ושב לישראל ב-22 בפברואר 2025. באחת התמונות הראשונות שלו מחוץ לשבי, יושב לצד הוריו במסוק בדרכו לבית החולים, הוא מופיע עם שלט ועליו הכיתוב "עכשיו טוב!" – עדות לאופטימיות שאפשר למצוא לאחר שנה וחצי בתופת. לציון שנה לשחרורו, מבקש ונקרט להפיץ את הבשורה ומשיק יחד עם מותג האופנה "סעמק" של חברו הטוב מילדות אביב גרזי מיני-קולקציה של חולצות טי מודפסות ובראשן הכיתוב "עכשיו טוב!" שתימכר באתר טרמינל X (מידות: S-2XL, מחיר: 199 שקל).
את הרעיון להדפסים פיתח ונקרט (24) בשבי. "הייתי המון זמן לבד, מה שנקרא, וחשבתי להוציא קולקציית ביגוד כשאצא לחופשי", הוא מספר בריאיון ל-ynet על סט צילומי הקולקציה אתמול, מוקף חברים ובני משפחה שמופיעים לצידו בתמונות. "אני רואה באמנות דרך מאוד יפה להביע רגש, ודרך הבגדים אני יכול להעביר מסרים ורעיונות שאני מאמין בהם. אופנה תמיד עניינה אותי והיא חלק מרכזי ממני".
את סעמק הקים גרזי לפני ארבע שנים כמותג אופנת רחוב מקומי, כאשר ונקרט דגמן לו מדי פעם. בקולקציה חולצות טי עם הדפסים מציורים שנראו כאילו שורבטו באגביות וטקסטים שנכתבו בכתב ידו המעט ילדי: "חופש", "עכשיו טוב" ו"שוקראן" שמלווה באיור צבעוני. אחד ההדפסים הבולטים בקולקציה תחת המסר "חופש מחשבתי", הוא ציור של דמות היושבת ברגליים משוכלות וקשורה בשלשלאות מתכת, כשראשה מלא במחשבות חיוביות על אהבה, יין וחברים.
עוד בקולקציה: הדפס של פרח ציפור גן עדן לזכרה של חברתו הטובה של ונקרט, קים דמתי ז"ל, שנרצחה ב-7 באוקטובר, והדפס של לב גדול בגב החולצה שבמרכזו מלאך עם כנפיים גדולות לזכרו של חברו הטוב סמ"ר עידו ברוך, שנפל 361 ימים לפני ה-7 באוקטובר במילוי תפקידו.
9 צפייה בגלריה
"מספיק בשבילי שפעם ביום, אפילו פעם בשבוע, בן אדם אחד ייקח משהו מהדברים שאני אומר"
(צילום: עדו שמיר)
"זיקקתי את המסרים שחשוב לי לומר", הוא מסביר את המהלך העיצובי. "'עכשיו טוב' היה מרגע השחרור שלי. כי עכשיו טוב, ברוך השם; ובכיתוב 'חופש' רציתי לשבור את האמירה המפורסמת ש'אין מחיר לחופש' – כי לחופש שלי היה הרבה מחיר. משפחות איבדו את יקיריהן, ואנשים שלחמו איבדו את נפשם ונפגעו בגופם. היה מחיר מאוד כבד לחופש שלי", הוא שב ואומר, "ואנחנו פה בשביל להזכיר את זה". כל הרווחים מהחולצה ייתרמו למרכז חוסן שמסייע למשפחות שכולות, לנפגעי המלחמה ולחיילים פצועים.
"זיקקתי את המסרים שחשוב לי לומר. 'עכשיו טוב' היה מרגע השחרור שלי. כי עכשיו טוב, ברוך השם; ובכיתוב 'חופש' רציתי לשבור את האמירה המפורסמת ש'אין מחיר לחופש'"
אופנה כזירה יצירתית היא גם מהלך תרפויטי ששורדי שבי ספורים פנו אליו. זהו לא רק תהליך העיצוב האישי, אלא גם הערכים של ייצוג ונראות שהיא מאפשרת למי שבוחרים לעטות על עצמם בגדים עם מסרים כתובים. ונקרט מודה כי הקולקציה הייתה חלק מרכזי בתהליך הריפוי שלו. "אני חושף את הדברים שלמדתי מתוך ה'חוויה' שעברתי", הוא מסביר, "מספיק בשבילי שפעם ביום, אפילו פעם בשבוע, בן אדם אחד ייקח משהו מהדברים שאני אומר. זה עולם ומלואו, מבחינתי".
"אני אפילו לא אומר להתחזק – אני לא מתיימר לחזק אנשים, כי זה יהיר – אבל רק ייקח איתו משהו קטן לחיים, משפט, מילה, רעיון. זה נותן משמעות לחוויה שלי", הוא מוסיף, "לא עברתי את זה לחינם. מבחינתי, מאוד חשוב לי לבטא את הרגש ולהוציא את הדברים האלה החוצה. לא משנה כמה כלאו אותי ולקחו לי את החופש האישי, את הגוף – את המחשבות שלי אף אחד לא יכול לקחת. אף אחד לא יכול לכבות לי את המוח. אני לעד חופשי במחשבות שלי. ויום הצילומים היה ממלא מתוך תחושה של המשכיות ושל חיות, ובסוף גם של נתינה והגשמה".
"אופנה מאוד מעניינת אותי"
במהלך השנה החולפת עבר ונקרט תהליך שיקום ארוך, פתוח ואמיץ, שאותו שיתף בראיונות לתקשורת ובהרצאות שהוא מעביר בארץ ובעולם. רק לאחרונה שב עם בת זוגו, עדי טאוב, מביקור בן חודש וחצי בארצות הברית. "השנה האחרונה הרגישה כמו שמונה שנים וכמו שבוע בו-זמנית", הוא מתאר, "מה שמאוד-מאוד עוזר לי בתהליך השיקום שלי זאת קודם כל ההבנה שאני שונה ולמדתי לקבל את זה. לא שונה בהכרח מאנשים אחרים, אלא שונה ממי שהייתי לפני ה-7 באוקטובר".
"מה שמאוד-מאוד עוזר לי בתהליך השיקום שלי זאת קודם כל ההבנה שאני שונה ולמדתי לקבל את זה. לא שונה בהכרח מאנשים אחרים, אלא שונה ממי שהייתי לפני ה-7 באוקטובר"
"אני מוקף בסביבה אוהבת ותומכת שהחזירה לי את תחושת הביטחון", הוא מספר, "אני נפגש עם פסיכולוג קליני, והרבה מתהליך השיקום שלי היה עשייה עם משמעות. וחשוב לעצור ולומר את זה. לפני חודשיים לא בטוח שידעתי לשים על זה את האצבע – אבל היום אני יודע שעשייה עם משמעות עוזרת לי לשיקום. זה התחיל במאבק להחזרת החטופים שנכנסתי אליו מאוד מאוד מהר, ונתן לי סיבה לעשות, לעשות, לעשות בלי סוף. חייתי את זה יום ולילה, והבנתי שזה עושה לי טוב ונותן משמעות אישית שחיזקה אותי".
הקולקציה של ונקרט לסעמק מצטרפת לקולקציה שהשיקה אמילי דמארי עם רשת האופנה סטורי בחודש שעבר. בשני המקרים אלו חולצות עם מילים ואיורים – החלטה עיצובית קלה לביצוע כדרך להעברת מסרים ישירה ולא מתחכמת. האם זו הדרך שלהם לדרוש מאיתנו לשאת על עצמנו את הזיכרון שלהם ולשמר אותו? או שמא מדובר בדרך לגיטימית להתפרנס בעוד שורדי שבי אחרים נאלצים לצאת לגיוס המונים ולבקש סיוע כלכלי מהציבור כשהמדינה מפנה להם עורף?
"כל אחד עושה את זה מהמניעים שלו. אופנה זה נושא שמאוד מאוד מעניין אותי", אומר ונקרט, "אני רואה בקולקציה הזו הזדמנות להיכנס לתחום. אני לא מעצב או אמן, אבל יש לי ראש עסקי והייתי רוצה להיות מאחורי הקלעים. לא סתם גרזי מתייעץ איתי מהיום הראשון שהוא הקים את העסק".
עם זאת, מאז ששורדי שבי כמו אלי שרעבי צעדו על המסלול בשבוע האופנה האחרון ופרסום הקולקציה של דמארי, יש מי שמבקר את הרצון של חלק משורדי השבי להתפרסם. ייתכן מאוד כי במידה שהיו מציעים למכירה פריטי לבוש בעלי שפה עיצובית מורכבת ומבודלת יותר, הביקורת הייתה מרוככת יותר עד לא קיימת; והרוכשים היו עושים זאת מתוך תשוקה למוצר עצמו ולא מתוך תרומה, כפי שקורה במקרים רבים בזירות של אופנה ופילנתרופיה.
9 צפייה בגלריה
לב גדול בגב החולצה שבמרכזו מלאך עם כנפיים גדולות לזכרו של סמ"ר עידו ברוך
(צילום: עדו שמיר)
ונקרט רואה בפרסום שלו דרך חיובית להשפיע, ולא מתנצל על כך. "בסוף מגיעות הזדמנויות כאלה ואחרות בחיים, ולכל אחד יש את הבחירה אם לקחת את ההזדמנויות האלה או לא לקחת את ההזדמנויות האלה", הוא אומר לסיכום, "וב'פרסום' הזה – שאני לא אוהב לקרוא לו פרסום, אבל ניחא – יש המון כוח שיכול להיות לטוב וגם לרע. הרבה מאיתנו בוחרים לעשות בו טוב לאחרים וגם לעצמנו. אני לא מתנצל על החיים שלי, ואני מניח שאם לכל אותם מצקצקים הייתה את ההזדמנות לצעוד בשבוע האופנה, הם היו עושים את זה".
