עומר ונקרט (24) ועדי טאוב (27) הכירו ב־2019 כששניהם עבדו במסעדת "נינה ביאנכה" בצומת בילו. הוא החל לעבוד במסעדה בגיל 17 כקופאי, היא החלה לעבוד כברמנית אחרי שהשתחררה מהצבא. "תכלס היא חיזרה אחריי מלא זמן", הוא צוחק. "תמיד פחדנו שאם זה לא ילך, זה יקלקל את החברות ויביא למתח מיותר בעבודה, ומראש לא רצינו להיכנס לזה".
למרות החלטתם של השניים, ב־2022 קיבל הקשר תפנית רומנטית קצרה. "ניצתה אהבה, אבל זה נמשך בדיוק יומיים", מספרת עדי. "בשלב הזה אני ניהלתי את המסעדה, ועומר היה אחראי משמרת, וקשה לנהל רומן עם העובד שלך. היה ברור לנו ולכל מי שסביבנו שיש בינינו רגשות, אבל כשקלטתי לאן זה הולך חתכתי, הייתי הכי רציונלית. היה שיברון לב שלא יכולתי להוציא החוצה, הייתי צריכה לעמוד מאחורי העמדה שלי ולהמשיך להיות מנהלת שלו".
"ניצתה אהבה, אבל זה נמשך בדיוק יומיים". עומר ונקרט ועדי טאוב
(כתבתה של אביב וינברגר | צילום: ירון שרון)
עומר: "התבאסתי מאוד, לא ממש קיבלתי את זה. נכנסתי לזה בלב שלם אבל היא לא. היא הייתה קרה וחדה ולא הסכימה שנשב לשיחות".
עדי: "כדי לא ליפול שוב למקום הזה".
מה קרה אחרי זה?
"חודשיים התרחקתי ממנו, ממש התחמקתי משיחות איתו. עומר היה מאוד פגוע ממני, הייתי קרה אליו תקופה ולא יכולתי להתנצל על זה, כי אז מה? ואז חזרנו להיות שוב חברים טובים. אחרי שהתפטרתי מהמסעדה רציתי מאוד להיות איתו והוא לא רצה".
עומר: "לא הבנתי את הרמזים שלך".
עדי: "זה לא היה רמז, אמרתי בפירוש. הוא לא רצה להבין. לפני שטסתי לטיול הגדול בדרום אמריקה אמרתי לו שכשאחזור נהיה ביחד, אבל בדרום אמריקה התאהבתי במישהו אחר וחזרתי עם בן זוג, וגם הוא כבר יצא עם מישהי אחרת. ידעתי שהוא תמיד יהיה שם בשבילי, שהוא החבר הכי טוב שלי, אבל הקשר כבר לא היה יומיומי כמו שהוא היה".
דפקתי את הראש בקיר
בבוקר ה־7 באוקטובר עדי תכננה לנסוע עם עומר וחברתו הטובה קים דמתי ז"ל למסיבה ברעים, אבל ברגע האחרון עומר וקים החליטו להקדים ולנסוע כבר בלילה. שעה אחרי שהגיעו למקום החלו האזעקות. השניים נכנסו לאוטו והחלו לחזור צפונה, אבל כשהטילים החלו לעוף להם מעל הראש, עצרו במיגונית על כביש 232 יחד עם עוד כ־40 איש. רק 12 יצאו ממנה בחיים.
במיגונית עומר הצליח להסתתר מתחת לגופות, אבל כשהבין שהמחבלים עומדים לשרוף אותה על יושביה יצא החוצה בידיעה שאלה רגעיו האחרונים. בחוץ תפסו אותו המחבלים, והוא הושלך לטנדר בדרך לעזה. בתחילה הוחזק במנהרה ביחד עם ליאם אור שנחטף מקיבוץ רעים ועם עובדים זרים תאילנדים, וכשאלה שוחררו בעסקה הראשונה בנובמבר 2023, הועבר למנהרה אחרת, שבה נשאר עד ליום שחרורו, ב־22 בפברואר 2025.
בסך הכול שרד עומר בשבי 505 יום. ביום ה־197 הצטרפו אליו למנהרה טל שהם, אביתר דוד וגיא גלבוע דלאל. כולם סבלו ממסכת של השפלות והתעללות נפשית, אלימות קשה, הרעבה קיצונית ופחד מוות תמידי, שעליהם דיברו בראיונות הרבים שהעניקו מאז.
עומר: "לפני החטיפה לא ראיתי את עצמי נשוי לפחות עד גיל 30, אבל קיבלתי פרספקטיבה. היום החלום הכי גדול שלי הוא להיות אבא"
עדי, מתי הבנת שעומר נחטף לעזה?
"אחיו רן כתב לי בצהריים שיש סרטון שעומר בעזה. מבחינתי העולם נעצר באותו רגע. מצאתי את עצמי מקיאה באסלה, בוכה בהיסטריה, דופקת את הראש בקיר, ואמא שלי מנסה לעצור אותי אבל היא בוכה בעצמה. לא הייתי מסוגלת לראות את הסרטון. ראיתי אותו רק שבוע אחרי, כשהגעתי להורים של עומר בפעם הראשונה. ניבה שכנעה אותי לראות אותו, כדי שאראה במו עיניי שעומר חי.
בשבועיים הראשונים הייתי באבל גדול. שני חברים וחברה מאוד טובים שלי היו עם עומר באותה מיגונית: עידן הרמן ז"ל, שנרצח שם, ועדן יהושוע ויאיר שידלוב שנפצעו והתעלפו. המחבלים חשבו שהם מתים וכך הם ניצלו".
עומר: "עדן ניסתה לשכנע אותי לא לצאת, אבל אמרתי לה שאני לא מוכן להישרף שם. לא הייתי מוכן שהמשפחה תקבל אותי שרוף, כבר העדפתי למות בירייה ושזה ייגמר בבת אחת".
עדי: "לא ידענו אם הוא חי או מת".
עומר: "עד שליאם אור יצא וסיפר שהוא היה איתי ושאני בסדר".
כמה השבי שינה אותך?
"אני יותר גאה בעצמי היום, הבנתי על עצמי הרבה דברים. פעם לא חשבתי על זה ככה, אבל היום בשבילי המשפחה מעל הכול".
ואז הוא אמר "תישארי"
בתקופה שעומר היה בשבי צורפה עדי לצוות התקשורת שליווה את המשפחה, ו"עשיתי כל מה שאני יכולה כדי להביא לשחרורו". היא עדיין ניהלה אז מערכת יחסים עם בן הזוג שהכירה בדרום אמריקה. "אחד מחברי צוות התקשורת ביקש ממני לספר לו על עומר", היא נזכרת. "אחרי שסיפרתי לו מי זה עומר בשבילי, הוא שאל אותי, 'היה ביניכם משהו? נראה לי שאת מאוהבת בו קשות', ואני כזה, 'מה? מה פתאום?'. תמיד ידעתי את זה בסתר לבי. פשוט רציתי להתקדם הלאה, והוא העיר אותי. אחרי אותה שיחה סיימתי את מערכת היחסים שהייתה לי".
עומר: "כשנחטפתי ידעתי שהיא בזוגיות, וכשהייתי בשבי הייתה לי תחושת פספוס גדולה מאוד".
חשבת עליה שם?
"היא מתה על השאלה הזאת (צוחק). את יכולה לשאול את גיא, אביתר וטל כמה דיברתי עליה. סיפרתי להם מה שהיה בינינו ואיך אני מרגיש עם זה שיש לה זוגיות אחרת. עובדה שכשגיא ואֶבְיָה השתחררו עשינו איתם פייסטיים והם ידעו יפה מאוד מי היא".
עדי: "הוא סיפר להם כמה הוא שונא אותי וכמה הוא פגוע ממני (צוחקת). כשהוא היה בשבי כל הזמן חשבתי איך הרסתי במו ידיי את אהבת חיי. הדבר היחיד שחשבתי היה: מה, ככה איבדתי אותו? כשהוא כועס עליי?".
עומר: "לא היה בי שום כעס. ברור שסיפרתי להם איפה אני נפגעתי בסיפור הזה, אבל סיפרתי גם על החברוּת, על השיחות, על העבודה המשותפת. בחיים לא אמרתי עליה דברים רעים".
מתי היה המפגש הראשון שלכם אחרי השבי?
"כמה ימים אחרי שחזרתי הזמנתי ארבעה חברים טובים לבית החולים בילינסון. הזמנתי גם אותה ואמרתי לה לבוא בערב. תכננתי שהיא תישאר אחרי שכולם ילכו".
איך היה המפגש?
עדי: "פיזית היה קשה לי מאוד לראות אותו. הוא היה רזה מאוד, חיוור, אפילו הקול שלו היה שונה. אני רואה שזה עומר, אבל אחר. ניבה ושי ידעו שאני חזקה ובכל זאת הכינו אותי למה שאני הולכת לפגוש, הם ידעו שאני אתמוטט כשאראה אותו".
עומר: "היא נכנסה ופשוט התעלפה. בום, נפלה על הרצפה. לא הבנתי את הסיטואציה, אז אמרתי לה, 'קומי, קומי, יא בכיינית, תביאי חיבוק'".
עומר על המפגש אחרי השחרור: "היא נכנסה לחדר ופשוט התעלפה. בום, נפלה על הרצפה. אמרתי לה, 'קומי, קומי, יא בכיינית, תביאי חיבוק'"
עדי: "ניבה עזרה לי לקום, ואז הסתערנו אחד על השני בחיבוק, וכל מה שיצא לי מהפה זה קללות. 'יא בן זונה, מה נעלמת לי?'. כמה חיכיתי, כמה רציתי. אחרי רבע שעה פתאום באו להוציא אותי ואת יתר המבקרים, ואז עומר אמר לי 'תישארי'. כשכולם הלכו ונשארנו לבד, לא הצלחנו להוציא מילה, רק הסתכלנו אחד על השני. ומה הדבר הראשון שהוא אומר לי?".
מה?
"התקצצת, אה?" (צוחקת).
התקצצת?
"שנהייתי קציצה, כלומר, השמנתי. להגנתי אומר שהייתי עם שני זוגות מכנסיים אחד על השני, כי היה נורא קר בחוץ".
עומר: "להגנתי אומר שהתרגלתי לראות אנשים צנומים יותר".
עדי: "ואני נראיתי לו כמו פילה. אחר כך הוא שאל אותי, 'מה עשיתם ביום ההולדת שלי? כי אני קיבלתי לום לראש בתור מתנה'. מה אפשר לענות על דבר כזה? נתתי לו לדבר ולדבר, שיוציא הכול, היה לו חשוב שאדע מה הוא עבר. אחרי מה ששמעתי, קיבלתי החלטה שאני לא אתן לו לסבול יותר בחיים, שאני אהיה המגן והשריון שלו".
איך בסוף נהייתם זוג?
עומר: "שבועיים אחרי שחזרתי היא באה ופתחה, הניחה את הרגשות שלה על השולחן".
לאהוב בלי לפחד
במאי האחרון חגג עומר את יום ההולדת הראשון שלו אחרי השחרור, במסיבה ביער הקרוב לביתו. לפני חודשיים ארגן מסיבה גדולה בשיטין ביחד עם חברו החדש, אלי־ה כהן, מפיק מסיבות ושורד שבי בעצמו. מאז שנפגשו הם רקמו יחד חלום: להפיק עם חבריהם פסטיבל "וורטקס", שבו יחגגו לצלילי מוזיקה אלקטרונית, כמו ב"נובה". הפסטיבל הוקדש לאחיינה של זיו עבוד (בת זוגו של אלי־ה), עמית בן אבידה ז"ל, שנרצח במיגונית המוות יחד עם בת זוגו קארין שוורצמן ז"ל.
עומר: "זו תקשורת שאי־אפשר להבין. למשל, אלי־ה כהן ואלמוג ז'אן לא היו איתי בעזה, אבל הם חברים מאוד טובים שלי עכשיו. היום הרמתי טלפון לרום ברסלבסקי אחרי שראיתי ריאיון שלו, ואמרתי לו, 'אחי, עברנו משהו שאחרים אולי לא יבינו, אני פה בשבילך'. החיבור שלנו הוא הכי חזק שיש, אנחנו מבינים אחד את השני גם בלי מילים.
עדי: "הסתערנו אחד על השני, וכל מה שיצא לי מהפה זה קללות. 'יא בן זונה, מה נעלמת לי?'. כמה חיכיתי, כמה רציתי"
אז מתי החתונה?
"לפני החטיפה לא ראיתי את עצמי נשוי לפחות עד גיל 30, אבל כשהייתי שם קיבלתי פרספקטיבה. ביום ההולדת שלי בשבי, אחרי שהמחבל הכה אותי עם לום, בירכתי את עצמי בשם האחים שלי, אמא ואבא שלי, שהייתה לו ברכה קבועה כל שנה: 'אני אומר לך מזל טוב ותודה'. פעם שאלתי אותו מה הקטע של התודה, אז הוא אמר: 'ביום הזה הפכת אותי לאבא'. ברגע הזה, כשאני מוכה וחבול בשפל של השפל, הבנתי. החלטתי שכשאני יוצא משם אני רוצה להקים משפחה, כי להיות אבא זה הדבר הכי מרגש שיכול לקרות למישהו. פעם היו לי חלומות גדולים, אבל היום החלום הכי גדול הוא להיות אבא".
- ניהול סט: דור רביב מרדכי, ע' צלם: פיונה קוצ׳ינה, שיער: ליאור גבריאלוב, איפור: אילנה פיצ׳חדזה
הריאיון המלא עם עומר ועדי מתפרסם בגיליון "לאשה", השבוע בדוכנים.
