"חלמתי וחלמתי על כוכבות קולנוע, על כל דבר יפה בעולם. אמא שלי אמרה: 'אתה חולמני. אתה תמיד חולם, חולם, חולם על דברים טיפשיים'. תמיד נמשכתי למגזינים, לסרטים. כשאחותי לקחה אותי בפעם הראשונה לקולנוע לראות סרטים – האפשרות לראות את הנשים היפות האלה על מסך הבד הייתה עבורי, נער בן 13, הגשמת חלום. מהרגע הזה החלטתי שאני רוצה ליצור בגדים לנשים האלה".
המילים המרגשות שייכות למעצב האופנה ולנטינו גרוואני, שהלך לעולמו החודש בגיל 93, והן הופיעו בסרט הדוקומנטרי "ולנטינו: הקיסר האחרון" מ-2008, שתיעד את עבודתו של אחד המאסטרים האחרונים של ההוט קוטור האיטלקי. קולו של ולנטינו ריחף בפתח תצוגת ההוט קוטור של בית האופנה שנערכה ביום רביעי האחרון, אשר נפתחה במחווה מרגשת לפועלו ולקודים האסתטיים שניסח לאורך השנים.
(תצוגת ההוט קוטור של ולנטינו לאביב-קיץ 2026)
חלל התצוגה התכתב עם התמה הקולנועית שהשפיעה על המייסד ולנטינו, כמו גם על הקשר ארוך השנים של יורשו, מעצב האופנה אלסנדרו מיקלה, עם הוליווד. התצוגה ביקשה לשבור את הנרטיב הקבוע של מסלול אשר משני צדדיו יושבים המוזמנים. היא התקיימה בתוך סדרה של חללים עגולים בסגנון "קייזר-פנורמה", שהוקמו במועדוני הטניס של פריז בשנת 1890 (צורת בידור שקדמה לקולנוע), כשהקהל מציץ לתוכם דרך חלונות מרובעים קטנים שנבנו בקירות.
אל מול המחווה הקולנועית הזו, הבגדים בעיצובו של מיקלה התרחקו מהדי.אן.איי של המייסד ובית האופנה, חושפים אוסף שמלות תיאטרלי עם השראות אקזוטיות ומסע בין תקופות: מאזכורים וציטוטים למעצב פול פוארה מתחילת המאה ה-20 (שזוכה לאחרונה לעדנה גם בעקבות תערוכה שהוקדשה לפועלו בפריז) ועד שימוש בנוצות צבעוניות, בדי קטיפה וברוקד בצלליות גדולות מהחיים שוודאי נזכה לראות בקרוב בטקסי הקולנוע והמוזיקה.
שאנל ודיור רוצים להמציא את עצמם מחדש
התצוגה של ולנטינו, כחלק משבוע ההוט קוטור בפריז לאביב-קיץ 2026, הייתה מגובשת ומקורית – מה שקשה לומר על שתי התצוגות המדוברות של השבוע: חשיפת קולקציות ההוט קוטור הראשונות של מתיו בלייזי בשאנל ושל ג'ונתן אנדרסון בדיור. שתיהן התקבלו בתקשורת האופנה וברשתות החברתיות ברגשות מעורבים, תוצאה של ציפיות גדולות משני המעצבים המבטיחים.
כל אחד מהשניים הציג גישה אחרת לקוטור: בלייזי הלך על בטוח בקולקציה יפה אך נעדרת שיאים; אנדרסון הלך על כל הקופה בקולקציה עמוסת ציטוטים, צבעים, צלליות ושמלות בלוניות, שביקשו להגדיר מחדש – לא תמיד בהצלחה – את ההוט קוטור התיאטרלי של דיור מתחילת שנות האלפיים. לא בכדי, בקהל נצפה המעצב ג'ון גליאנו, שהגיע לראשונה לבית דיור 15 שנה מאז פיטוריו בעקבות התבטאויות אנטישמיות.
תצוגת ההוט קוטור של שאנל לאביב-קיץ 2026
(באדיבות שאנל)
אלו לא היו קולקציות גרועות, להפך. הן היו שופעות רעיונות עיצוביים טובים אך הן בעיקר ייזכרו בשל החתירה תחת סגנון המותג שנעשתה על המסלול. השניים, כך נראה, השילו מכתפיהם את הכובד של שמות בתי האופנה והציגו קולקציות שמבקשות לקחת את ההוט קוטור המסורתי אל פני העתיד, משוחרר מהאחריות לעצב תחת השמות "גבריאל (קוקו) שאנל" ו"כריסטיאן דיור".
בעוד אצל אנדרסון אפשר ורצוי היה לערוך את הקולקציה באופן אגרסיבי יותר – אצל בלייזי שהציג עיצוב מופנם, מתוחכם ורגיש, אפשר היה להגדיל את הווליום, בכל היבט, כדי ליצור את אפקט הקוטור המתבקש.
ובכל זאת – זו הייתה התחלה מעולה של שני בתי האופנה, שכל אחד מהם לוקח כיוון אחר: בלייזי פורט על הרגש, אנדרסון מבקש לחווט מחדש מלאכת יד יחד עם שכלתנות ואינטלקטואליות עיצובית. ימים יגידו אם לקוחות הזהב של שני המותגים יאמצו את המהלך או יגרמו לשניים לחשב מסלול מחדש.
עד אז, אספנו את הרגעים הגדולים של שבוע ההוט קוטור בתמונות בראש הכתבה.
