בסצנת האוכל הישראלית זה די ברור: אור יהודה היא כנראה המקום עם הגריל הכי טוב פר תושב בארץ. בתוך המפעל המרשים והבשרי הזה, סטיקיית עובד בכפר פועלת כבר שנים ארוכות. עסק משפחתי שמתקתק עבודה מדי יום מול מאות סועדים, בשקט ובצניעות. אלא שבשנים האחרונות הם חוו קפיצה מטורפת: גם האוכל והסטנדרט שלהם השתפרו ללא היכר, וגם מעטפת יחצנית וטירוף רשתות הפכו אותם, אולי, למוסד פתיחת השולחן הכי פופולרי בישראל. שירים, דיבורים, סרטונים ומיטב הלהיטים ברשת הפכו אותם כמעט בן לילה לשיפודייה המדוברת והנחשקת ביותר בסביבה.
ואז, לפני כחצי שנה, אולי קצת יותר, התחילו להתגלגל השמועות והידיעות על הרצון שלהם לפתוח סניף בתל אביב, בשכונת הדר יוסף. כעיתונאי וכסועד, הראש לא הפסיק לחשוב: זה בכלל יכול לעבוד? והמיקום? מי יגיע לשם?
הביס של יהונתן: מסעדת עובד בעיר
(צילום: יהונתן כהן)
אז אחרי המתנה לא קצרה, הגיע רגע האמת. עובד בעיר נפתח לפני כמה שבועות, וכרגע המקום פועל במתכונת הרצה בשעות הצהריים בלבד, בין 12:00 ל-17:00. אם להיות כן, קצת קשה להסביר איך מגיעים לשם. המסעדה ממוקמת בין מגרשי הטניס, מאחורי אולם הספורט החדיש ברחוב שטרית בהדר יוסף. ההסבר הכי טוב הוא פשוט להגיע לסביבה, או לחניון ברחוב שטרית 6, ואז ללכת בעקבות הריח של הפחמים. חברים שמתאמנים במרכז הטניס הסמוך מעידים שהפעילות שלהם במקום כבר לא כבעבר. ריח הבשר פשוט מפרק להם את היכולת להתרכז בספורט.
עסק רץ. עובד בעיר
(צילום: יובל חן)
כשנכנסים, אי אפשר שלא להתרשם. באמת. מדובר בעסק עובד, רץ, טס. שני חללי ענק עצומים וביניהם חוצצת סוג של חצר מוצלת, שהיא בעצם עמדת ההמתנה עד שמתפנה שולחן. המקום מסוגל להאכיל כמה מאות סועדים במקביל, ועדיין יש תור של כמה דקות עד שנכנסים. בפנים תפגשו צבא שלם: מלא מלצרים, גרילמנים, מטגנים, מנהלים ומארחות שמתקתקים אירוע בשליטה מלאה.
משולש הזהב
איך שמתיישבים, מתחיל טקס פתיחת השולחן המפורסם (36 שקל לסועד) עם עשרה סוגי סלטים במילוי חוזר לצד לאפות חמות וטריות. מתוך המבחר היו כמה שהתבלטו. סלט ביצים מעולה, עמוס בפלפל שחור ובצל מטוגן. סלט סביח, שהיה תערובת טובה של עמבה, טחינה, ביצים וחציל. סלק טוב. כרובית בטחינה עם נגיעות נענע מפתיעה. וגם, סלט שעבור אניני טעם אין לו מקום אבל הוא הגילטי פלז'ר הפרטי שלי ואין בכוונתי להתנצל עליו: תירס במיונז.
מנגד, הצ'יפס ( 31 שקל) היה פשוט ולא מספיק טוב. גם תעשייתי וגם בהיר-בהיר. במקום שמבצע כל כך טוב, אפשר לשפר את האלמנט הזה. האורז והשעועית (26 שקל) היו סבירים בלבד, והפלאפל הירוק, על אף שהיה טעים ומטוגן טוב, מתומחר ב-25 שקלים עבור שישה כדורים ומעט טחינה. גבוה מדי.
(צילום: יובל חן)
ואם כבר נגענו במחיר, אני בטוח שחלק ניכר מהתגובות לטור הזה יעסקו בעלויות. ביקרתי ברוב מסעדות הז'אנר הזה בארץ - מקריית שמונה, דרך טבריה ונתניה ועד לאווז הזהב בבאר שבע - ובסופו של דבר, ארוחת פתיחת שולחן ראויה לא נופלת מטווח של 85–90 שקלים במינימום של המינימום, ועד לכ-150 שקלים לאדם. עובד בעיר נעה בדיוק באזורים האלה. ולכן, בעיניי, המחיר הוא כמעט לא אישיו. גם כי זהו הסטנדרט המקובל היום בשוק, וגם כי פשוט מאוד טוב וטעים שם.
חזרה לאוכל - ולבשרים. דגמנו ארבעה סוגי שיפודים: שיפוד הקבב (43 שקל) היה מעולה ממש. הפרגית (43 שקל) הייתה חכמה ועדינה, נקייה מתיבול אגרסיבי ונשענה נטו על מלח, פלפל וטעמי עוף טבעיים. המרגזים הקטנים (48 שקל) היו מתובלים מצוין, חריפים במידה ומתפצחים בפה. שיפוד האנטריקוט (65 שקל) היה נהדר. בשר חתוך קטן, שומן כמעט נוזלי שהובילו לתוצאה עסיסית וטעימה. המנה היחידה שפחות עבדה הייתה קציצות הקבב (48 שקל), שהיו עשבוניות יותר משיפוד הקבב הקלאסי אך סבלו ממליחות יתר. הכול, אגב, מגיע לצד ירקות צלויים כהלכה.
כן, גם תירס במיונז. פתיחת שולחן בעובד
(צילום: יובל חן)
בקינוח לא הייתה ברירה אלא ללכת על הקלאסיקה של קרם הבוואריה ( 27 שקל). וזו באמת הייתה יופי של יצירה. ריבוע גדול שמספק מענה מתוק, אבל לא מדי, לשני סועדים לפחות. סיומת מענגת.
מיליון עובדים לא מפסיקים להתרוצץ בחלל, אבל מצליחים להישאר רגישים, קשובים ומהירים. הסיבה: הם עברו מחנה אימונים קפדני בסניף המקורי
בסופו של דבר, זו הייתה ארוחת צהריים מעולה, לא פחות. מה שהופך את החוויה לעוד יותר מוצלחת הוא מדד השירות והקשב. מיליון אנשים בלבוש שחור לא מפסיקים להתרוצץ בחלל, אבל מצליחים להישאר רגישים, קשובים ומהירים לכל צורך של יושבי השולחנות. בין אם זה מילוי חוזר של הסלטים, עוד לאפה, קנקן מים קר או החשבון. יש לזה הסבר: כל העובדים שהתקבלו לעבודה בסניף התל-אביבי נכנסו קודם לכן למחנה אימונים קפדני של כמה חודשים בסניף המקורי באור יהודה.
(צילום: יובל חן)
נכון, יכול להיות שעוד מוקדם מדי לקבוע נחרצות, ויהיה נכון לשפוט את המקום גם בהמשך, אחרי שהתרגשות הפתיחה תירגע והפעילות תהפוך לשגרתית ומונוטונית. ועדיין, בינתיים, זהו אחד המקומות הכי טובים שנפתחו בתל אביב בתקופה האחרונה, בעיקר בזכות משולש סטנדרטים שנשמרים גבוה: אוכל טעים, ניהול מוקפד ושירותיות.
כדי לסגור עניין, נגיד את זה כך: אולי אני לא יכול להצהיר שעובד בכפר היא השיפודייה הכי טובה באור יהודה, כי יש שם עוד כמה מתחרות מעולות ממש, אבל אני לגמרי יכול להכריז שעובד בעיר היא השיפודייה הכי טובה היום בתל אביב, ואחת המסעדות הכי מעניינות שיש לעיר המופלאה הזו להציע.
