שתף קטע נבחר

ההכרה של ארה"ב בישראל ומינוי ויצמן: נחשפו מסמכים מימי המדינה הראשונים

לרגל חגיגות ה-70 לישראל פרסם ארכיון המדינה התכתבויות, פרוטוקולים ומכתבים של ההנהגה הצעירה. בהם ההכרה של הנשיא טרומן במדינה החדשה, המחלוקת סביב דגל ישראל והליין-אפ שהוכתב לתחנת הרדיו

 

הכרזת העצמאות דוד בן גוריון 1948 (צילום: לע
הכרזת העצמאות, 14 במאי 1948(צילום: לע"מ)

"לממשל זה נודע כי מדינה יהודית הוצהרה בפלסטין והתבקשנו להכיר בה. ארה"ב מכירה בממשל הזמני כאחראי המלא לנעשה במדינת ישראל". במילים אלו, חלקן בכתב יד שמחק מילים מודפסות (כמו "מדינת היהודים" ששונו ל"מדינת ישראל") הודיע נשיא ארה"ב הארי טרומן על הכרה במדינת ישראל ב-14 במאי 1948. ההודעה, שנכתבה יממה לפני הכרזת העצמאות הרשמית לפני 70 שנה, נכנסה לתוקפה בחצות הליל, וארה"ב הייתה בין הראשונות שהכירו במדינה היהודית בחודש הראשון להיווסדה.

 

המסמך הוא חד מכ-150 שמפרסם השבוע ארכיון המדינה לרגל חגיגות ה-70 לישראל. בהצצה נדירה במסמכים מהחודש הראשון של ישראל כמדינה ניתן לקבל טעימה מהלך הרוח ביישוב היהודי שקיבל עליו את העצמאות. מהמסמכים ניתן ללמוד כיצד הוקם צה"ל, מה הייתה חלוקת התפקידים בממשלת המעבר ואת ניסיון הצד הישראלי לפרוץ את המצור על ירושלים בזמן מלחמת השחרור.

 

המסמכים מגלים לא רק החלטות הרות גורל אלא גם כמה אירועים פיקנטיים. כך למשל, מכתב ששלח בבהילות מנהל הוועד הלאומי צבי לוריא למנהל הרדיו יממה לפני הכרזת העצמאות, ובה לוח השידורים ליומה הראשון של המדינה. "לכתחילה הייתי בטוח שבן גוריון ינאם בישיבה החגיגית מלבד הקראת ההכרזה כפי שאמרת לי", כותב לוריא. "הואיל ולא עשה זאת, מן הנכון לא להסתפק בישיבה החגיגית אלא להזמין את בן גוריון או את שרתוק (משה שרת, ר"ר) לנאום קצר הערב".

 

בהמשך המכתב מציע לוריא שהנאום יינתן בתחילת המהדורה, בסביבות השעה 20:10 ומסיים בבקשה שאם הדבר לא ייצא אל הפועל, הוא מבקש ששרת ינאם במקומו למחרת: "אם תחליטו בשלילה, אני מבקש את משה לנאום מחר, לפחות 10 דקות ועל הזמן בוודאי אבוא עמו בדברים".

מכתב מנשיא ארה
(באדיבות ארכיון המדינה)

תוכנית השידור של
(באדיבות ארכיון המדינה)

מסמך פקודה על הקמת צה
(באדיבות ארכיון המדינה)

מברק ברכה מיצחק הרצוג לחיים ויצמן מ-16.5.1948 (באדיבות ארכיון המדינה)
(באדיבות ארכיון המדינה)

פרוטוקול ישיבת ועדת הסמלים קביעת סמל ודגל מדינת ישראל מ-2.6.1948 (באדיבות ארכיון המדינה)
(באדיבות ארכיון המדינה)

ב-16 במאי 1948 התכנסה ממשלת המעבר לפגישת העבודה המעשית הראשונה שלה וקיבלה כמה החלטות קריטיות, כפי שעולה מסיכום הישיבה. בין היתר הוחלט לפנות למדינות ערב בכדי שיכירו במדינה היהודית ובמינוי נציגויות במדינות ידידותיות למדינה. כמו כן בחרו חברי הממשלה בנשיא הראשון, ד"ר חיים וייצמן, בהצבעה שבה תשעה הצביעו בעד ושניים התנגדו לה. יממה מאוחר יותר קיבל על עצמו ויצמן את התפקיד במכתב תשובה: "אני נפעם מהבחירה בי ומקבל אותה על עצמי. אני מצטער שאני לא נמצא אתכם כרגע שם אך מחשבותיי ותפילותיי נמצאות עם האנשים הנלחמים על עצמאותנו במלחמה. יהיה ראוי שלישראל יהיה עתיד עבור אלו שנפלו בקרבות".

 

ויצמן התכוון כמובן למלחמת העצמאות שהחלה מעשית אחרי ההצבעה באו"ם ב-29 בנובמבר 1947, והחריפה עם פלישת צבאות ערב למחרת ההכרזה על הקמת המדינה. ב-26 במאי, אחד עשרה ימים לאחר ההכרזה, הודיע בן גוריון על הקמת צה"ל. בפקודת צה"ל נכתב כי בצבא יהיו חילות ים, יבשה ואוויר וכי גיוס חובה יונהג בעתות מלחמה. בן גוריון קבע במסמך שהממשלה תחליט מאוחר יותר איזה גיל ייחשב לגיל הגיוס.

 

11 ימים מאוחר יותר, כתב זאב שרף, אז מזכיר הממשלה, מכתב לכל חבריה שלפיו על פי החלטת הממשלה המתחם שבו יישבו כל מחלקות הממשלה בתל אביב ייקרא מעתה "הקריה".

 

בין המסמכים גם מכתב של נשיא הוועד הלאומי, יצחק בן צבי, לנשיא הטרי חיים ויצמן מ-3 ביוני 1948 ובו דרישה לעברת את שמות המשפחה של העולים החדשים בכדי להפוך אותם ליותר ישראלים: "יש לדאוג לצורתם העברית של החיים. בראש ובראשונה בהטמעת השם העברי בחיי הכלל. צו השעה הוא להכניס את חיינו צורה עברית במקום האצטלא הגלותית, אפילו אם זו האחרונה של מספר כמה דורות".

 

ומה באשר לדגל ישראל? הדגל כפי שאנו מכירים אותו נבחר באופן רשמי רק ב-28 באוקטובר 1948, כמעט חצי שנה אחרי הכרזת העצמאות. הוויכוח סביב השאלה כיצד ייראה הדגל נמשך מקבלת העצמאות ועסק בשלוש חלופות. בישיבה שנערכה בנושא בוועדת הסמלים ב-2 ביוני הציע חבר הממשלה הזמנית דוד רמז "דגל פשוט עם שני פסים של כחול ולבן", אך רעיון זה נפסל על ידי מזכיר הממשלה שלמה קדר שטען כי "דגל זה, הכחול ולבן ללא כל תוספת קיים, למשל במדינת בוואריה ודגל העיר לוצרן בשוויץ".

 

בהמשך הישיבה דנו בסמל המדינה. כאן אמר רמז: "סמל המדינה מהווה בעיה דחופה ביותר. שר החוץ הביע על ההכרח בהוצאת מתן ויזות והתקנת שלטים על בנייני הנציגויות של המדינה בחו"ל".

 

בהמשך הציע שהסמל יהיה מגן מוקף זהב שחלקו העליון צבוע לבן וחלקו התחתון צבוע תכלת, סמל שנראה רחוק שנות אור מהמנורה ועלי הזית שנבחרו לבסוף רק בפברואר 1949.

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
מומלצים