איזהו גיבור
סא"ל עמנואל מורנו ז"ל, חברי, צמח להיות גיבור ישראל, אך לא נולד כזה. מבני הנוער אני מצפה לאמץ את אחת התכונות של הגיבורים
"עם ישראל חזק. אך היינו זקוקים לניעור כדי לחזור לעצמנו", כך אמר לי עמנואל מורנו, בן הצוות שלי בסיירת מטכ"ל (צוות גיורא, אוגוסט 1990) בשיחה האחרונה שלנו, יממה לפני שנהרג במבצע נועז שהוביל בעומק לבנון. משפט זה נחרת בליבי לעד.
עם ישראל קיים כ־3,800 שנה שבמהלכן יִיצר שרשרת גבורה שעוברת מדור לדור: גבורת אברהם במלחמותיו בנגב; גבורת מרים ביאור ומשה במדבר; יהושע בכיבוש ארץ ישראל; דבורה ויעל בקרבות באזור התבור; גדעון בקרב התחבולה מול המדיינים; דוד המלך באומץ ליבו מול גוליית; יהודה המכבי המוביל את גייסותיו בהרי ירושלים מול לוחמי יוון; קנאי מצדה מול הרומאים; אנשי "השומר" האוחזים בנשק; שרה גיבורת ניל"י מול הטורקים; לוחמי המחתרות מול הכובש הבריטי; מקימי המדינה במלחמת העצמאות; צנחני המתלה במבצע "קדש"; משחררי הכותל בששת הימים; צולחי התעלה ביום הכיפורים וגיבורי עמק הבכא ברמת הגולן; יוני נתניהו בשחרור חטופי אנטבה; לוחמי צה"ל בלבנון וביהודה ושומרון. ועד ימינו אנו.
אנו אומרים "גיבורים", אך מהי בעצם גבורה?
מאז נפילתו, עמנואל משמש עבורי מצפן: מה עמנואל היה עושה במצב כזה? מה היה חושב?
גיבורֵי ישראל מהווים עבור כולנו מצפן ערכי. אנו לומדים מתכונותיהם ומנסים לחקות אותן. אנו מעמיקים בערכים שלהם כדי לאמץ אותם. אנחנו מספרים על פעולותיהם כדי ללכת בדרכם. כל דור וגיבוריו.
בנט ומורנו, שתמונתו עדיין אסורה בפרסום
"הֵן בְּכָל דּוֹר יָקוּם הַגִּבּוֹר גּוֹאֵל הָעָם".
יש לנו סבלנות וכוח עמידה. אלפי שנות סבלנות.
גבורה צבאית היא המוכנות לפעול תוך סיכון חיים למען המדינה, האידיאל ולמען חבריך. גבורה איננה היעדר פחד. כל לוחם שחצה את הגבול לתוך שטח אויב מכיר את החשש המתגנב ללב. חשש זה הוא טבעי ואף מועיל, כיוון שהוא דורך את חושיו של הלוחם והופך אותו לקשוב יותר ומוכן יותר לכל התפתחות. היעדר פחד איננו גבורה אלא כסילות. הגיבור פוחד, אך מתגבר על פחדו. גבורה היא היכולת לכבוש את יצר הפחד ולהבין שנכון לסכן את גופך ואף את חייך למען אידיאל הגדול ממך.
גבורה אזרחית היא המוכנות לשלם מחיר ולוותר על משהו למען הגשמת הערכים בהם אתה מאמין. האם יש קשר בין גבורה אזרחית לבין גבורה צבאית? לדעתי, כן. אם בחיי היומיום אתה עסוק רק בעצמך, בצרכיך החומריים, במה "בא לי" (כמה אני סולד מביטוי זה!), אתה צומח להיות אגואיסט וקשה לצפות לכך שפתאום, ברגע קרב, תתרומם לדרגה של מוכנות למסור את הנפש. לעומת זאת, אם אתה מרגיל את עצמך לתת, לעזור לאחרים, להסתכל על חבריך ובני משפחתך, להתגבר על יצרך למען הדבר הנכון, לא לדרוש "הכל עכשיו!" – תכונת הגבורה תוטבע בנפשך, וסביר שתבוא לידי ביטוי גם במצבי קיצון.
גבורה היא תכונה שצריך לבנות. סא"ל עמנואל מורנו ז"ל, חברי, צמח להיות גיבור ישראל, אך לא נולד כזה. הוא השקיע בבניית מידותיו ויכולותיו באופן שיטתי. כל הזמן התאמץ. כל הזמן נלחם.
ההיסטוריה שלנו רוויה גיבורים וגיבורות מכל הגוונים, הדעות הפוליטיות והעדות. המבחן האמיתי של כל אחת ואחד מאיתנו הוא מבחן החיים. כשר החינוך וכמפקדם לשעבר של לוחמים, אני מצפה מכם, בני הנוער הישראלי, לאמץ את אחת התכונות של הגיבורים. משהו קטן. קחו על עצמכם משהו מעשי ומיידי: להיות נדיבים יותר, חרוצים יותר, משקיעים יותר, טובים יותר. כך נדע שגיבורינו הותירו משהו מעצמם כאן, בעולם הזה.
המאמר הוא תקציר מההקדמה שכתב נפתלי בנט לספר "כיפה סרוגה נשק בהצלב", שראה אור בימים אלה בהוצאות "ידיעות ספרים"
לפנייה לכתב/ת 
בנט ועמנואל מורנו ז"ל
מומלצים
