חמאס הבין הפעם שהחבל נכרך סביב צווארו, אבל מה עם ההפגנות הבאות?
הסיבה להפגנה ה"מתונה" בגבול עזה היא שארגון הטרור הבין שהפעם ישראל לא תאפשר את מרחב ההכלה והספיגה וכי הפעם באמת "נגמרו החגים". בישראל אמנם מרוצים באופן יחסי, אך ללא פתרון ארוך טווח - רוחות המלחמה ישובו לנשב מהר יותר משחשבנו. פרשנות
כשבכיר חמאס איסמאעיל רדואן נשאל אתמול (ו') בראיון עתיר רייטינג בעולם הערבי על סוגיית "צעדות השיבה" - הוא השיב כך: "אף גורם לא ביקש מאיתנו להפסיק את ההפגנות. גם משלחת בכירי המודיעין המצרי הבהירה לנו כי זכותנו להפגין". רדואן אמר אמת, הוא פשוט לא אמר את כל האמת.
כתבות נוספות בנושא:
גורמים במערכת הביטחון: הפגנה רגועה מבדרך כלל, חמאס ריסן את האלימות
אלפי פלסטינים התפרעו בגבול הרצועה. הגדר נחצתה שלוש פעמים
מארגני ההפגנות לתושבי הרצועה: אל תתקרבו לגדר עם ישראל
ישראל בעקיפין והמצרים במישרין העבירו לחמאס בשתי היממות האחרונות מסר אחד חד וברור: אם רמת האלימות הגבוהה בהפגנות על הגדר בימי שישי ובשאר ימות השבוע תישאר – ישראל תיאלץ להנחית על עזה מכה צבאית משמעותית. חמאס הוא ארגון שיודע להתאים את עצמו למציאות המשתנה. הוא תמיד ידע.
מה שחמאס הבין השבוע הוא שבניגוד לחודש וחצי האחרונים, הפעם החבל נכרך סביב צווארו ושהפעם ישראל לא תאפשר את מרחב ההכלה והספיגה. הפעם, באמת, "נגמרו החגים". חמאס הבין – וחמאס יישם.
זה החל שלשום עם ההודעה של חבר הנהגת הארגון באסם נעים על כך שמנגנוני הביטחון של חמאס פתחו בחקירה לגלות מי היו משגרי הרקטות לגוש דן ולבאר שבע. זה המשיך אתמול עם הודעת הוועדה המארגנת של "צעדות השיבה" שעות ספורות לפני ההפגנות, שלפיה היא מבקשת מהמפגינים שלא יתקרבו לגדר ''כדי לא לספק לישראל את התירוץ להלום ברצועת עזה כפי שהיא כל כך רוצה''.
לא סתם בחרו בעזה לפרסם את ההודעה הזאת דווקא בשפה האנגלית. היא פשוט כוונה לכל אוזן מערבית אפשרית מלבד לאוזני המפגינים עצמם - שאותם חמאס כבר יודע לרסן ולהרחיק מהגדר כשהוא רוצה גם בלי הודעות מנומסות.
בהפגנת יום השישי ה-30 מאז החל קמפיין "צעדת השיבה", השתתפו עשרת אלפים מפגינים. בשבועות האחרונים עמד מספר המפגינים סביב 20 אלף איש. פי שניים. בכל ההפגנות האחרונות היו הרוגים פלסטינים, בהפגנה הנוכחית לא נהרג אפילו מפגין פלסטיני אחד.
בישראל מרוצים באופן יחסי, אבל מה יקרה ביום שישי הבא?
במערכת הביטחון הגדירו את ההפגנה אתמול כרגועה ביותר מאז החל קמפיין "צעדת השיבה" לפני שבעה חודשים, אבל האמת היא שזו הייתה ההפגנה המתונה ביותר מאז חודשו העימותים על הגדר בתחילת חודש ספטמבר – אחרי קריסת שיחות ההסדרה בקהיר (בעיקר בגלל אבו מאזן, אבל זה כבר עניין אחר). אירועים אלימים היו, גם פריצה של הגדר הייתה – אבל בכמויות פחותות בהרבה מהשבועות האחרונים.
אז ניכר שבישראל מרוצים יחסית, וזה גם לא יהיה בדיוני להניח שבשבוע הבא ישראל תשיב את הזרמת הסולר הקטארי לתחנת החשמל בעזה. אבל מה שנכון ליום שישי הזה, לא בהכרח נכון ליום שישי הבא ולזה שאחריו. הזיכרון על הגדר בעזה קצר מאוד – ואין לאף אחד תעודת ביטוח שחמאס לא ישוב לאט לאט להסלים מחדש את האירועים על הגדר – אם יווכח שהשקט היחסי לא משרת אותו ושהוא הצליח לבסס מחדש את מרחב ההכלה והספיגה הישראלי.
במילים אחרות, המודיעין המצרי הם לא יותר מאקמול לסימפטום וללא פתרון ארוך טווח לשביעות רצון כל הצדדים – רוחות המלחמה ישובו לנשוב הרבה יותר מהר ממה שחשבנו. אולי גם שוב "ידגדג" למישהו באצבע ורקטה או שתיים יחלו יתעופפו להן למקום לא צפוי. אף אחד לא מבטיח שתהיה שם עוד מירי תמנו שתציל את ילדיה ואת כולנו ממערכה חדשה, או סופת ברקים שמישהו יתלה בה את האשמה להפעלתם של מנגנוני השיגור.
לפנייה לכתב/ת 
