רונה רמון ביקשה למנוע מילדיה עוד הלוויה

רונה רמון, שהלכה אתמול (יום ב') לעולמה בגיל 54, השאירה למקורביה הנחיות ברורות כיצד לפעול לאחר מותה. בין היתר היא ביקשה שלא תיערך הלוויה כדי למנוע השתתפות של ילדיה בטקס קבורה נוסף במשפחה. בשל כך, גופתה של רמון תישרף.

רמון, אלמנת האסטרונאוט הישראלי הראשון אילן רמון ז"ל ואמו של הטייס אסף רמון ז"ל, הותירה אחריה לא רק את שלושת ילדיה הנוספים אלא גם הוריה, גילה וישראל בר סימן-טוב. יום לאחר מותה של רונה מסרטן, אמרה הבוקר אמה גילה ל-ynet: "אנחנו ממשיכים בשביל הנכדים".

הוריה המבוגרים של רונה, שמתגוררים בעיר הולדתה קריית אונו, נעזרו בה רבות גם לאחר שני האסונות הקשים שפקדו את המשפחה. בשיחה הבוקר, סיפרה האם על התחושות הקשות, אך לצד זאת גם על תעצומות הנפש שדוחפים אותה ואת בעלה להמשיך קדימה. "חבל שהיא הלכה לנו", אמרה גילה. "אנחנו ממשיכים, אין לנו ברירה, אני ובעלי אנשים מאוד חזקים".

רונה עם הבן אסף ז"ל בהלוויית אילן ז"ל(צילום: EPA)

רונה רמון(צילום: גבריאל בהרליה)

רונה רמון עם ילדיה יפתח, טל ונועה(באדיבות קרן רמון )

רונה רמון איבדה במהלך חייה לא רק את בעלה ואת בנם הבכור, אלא גם את אחיה. האם גילה מספרת: "רונה הייתה ילדה מאוד חזקה. אנחנו גם ככה משפחה עצובה כי אח של רונה נפטר בגיל צעיר".

האם סיפרה עוד כי בני המשפחה ביחסים טובים וחמים וכי אתמול הגיעה אחותה לדירתה בקריית אונו. "אתמול היינו ביחד עם הנכדים, בתי הגדולה כל הזמן איתם".

"השקיעה את הפרק האחרון בהמון עשייה חינוכית" 

איש החינוך חילי טרופר היה חבר קרוב של רונה רמון. בריאיון לאולפן ynet אמר טרופר כי "רונה שהכרתי הייתה אדם מלא תקווה, כוח ואור. כל מי שחושב על רונה והמשפחה - מיד עולות אצלו טרגדיות לראש וזה טבעי כי הם היו נוכחים בחיים שלה, אבל לפני הכול - רונה הייתה בן אדם שתמיד קם, תמיד עשה, תמיד רצה. את הפרק האחרון של החיים שלה היא השקיעה בהמון עשייה חינוכית וחברתית בכל הארץ. היא טיילה בארץ ובחו"ל, ואהבה להסתכל על הים ולשמוע מוסיקה ישראלית".

הצלחת להבין מהיכן האישה הזאת שואבת תעצומות הנפש?

"אני לא יודע, ויש לי המון שעות איתה. דיברנו על זה ועד היום אני לא יודע להגיד לך מאיפה זה בא, כי באמת נחתו עליה כל המכות האפשריות וזה כאב, והיא לא הפסיקה להתגעגע אפילו יום אחד לאילן ולאסף. אבל תמיד היו לה תעצומות נפש, גם בתקופת המחלה, שמתוכן היא אספה כוחות ולא סתם, היא הפכה להיות מופת לתקווה ולכוח, כי אתה מסתכל על הבן אדם הזה ושואל 'איך?'. מתברר שלפעמים התשובה היא כן - יש אפשרות בתוך הנפש שלנו לחוות כאבים מאוד גדולים ועדיין לאסוף את השברים, לקום ולעשות".

עם הבעל אילן ז"ל שנהרג בהתרסקות המעבורת קולומביה(צילום: יונתן טורגובניק )

עם הבן אסף ז"ל(באדיבות: "קרן רמון" )

"היא הבינה שהמשמעות של החיים זה לתת אהבה". טרופר(צילום: אריאל אילון)

על הקשר עם רמון סיפר טרופר כי "המפגש שלנו היה סביב העשייה החינוכית והחברתית. אלה העולמות ששנינו התעסקנו בהם ושם הכרנו וצמחה חברות מאוד קרובה ומשמעותית. היא קודם כל הייתה אימא מופלאה, אהבה את שלושת ילדיה טל, יפתח ונועה, והם היו הסיבה שלה לקום בבוקר. היא אספה את השברים כי הבינה שהמשמעות של החיים זה לתת אהבה, לתת בשביל אחרים ולמצוא את הכוח. רונה כל בוקר מחדש יצרה את ה'בשביל מה לקום'".

טרופר אמר עוד כי "היא נכנסה ללב של כולם, לא רק למשפחה ולחברים הקרובים. היא הצליחה לפלס דרך להרבה מאוד לבבות של אנשים מכיוון שהיא הייתה כל כך מיוחדת, כל כך אכפתית וכל כך מלאת אור. אני יודע שבחושך הגדול הזה קשה לדבר על אור, אבל זה מה שרונה הייתה רוצה שנדבר, לא רק על הטרגדיות אלא גם על האור".

החבר הקרוב הוסיף כי "בחג החנוכה האחרון הדלקנו נרות יחד. שלושת הילדים וחברים קרובים היו אצלה. גם כשבאמת המצב היה קשה, רונה חייכה ושרנו שירי חנוכה. היא הזכירה לכולנו שכדאי לכולנו לנסות להסתכל על הצד המואר שיש בחיים".

מתוך תמונת המחזור של רונה רמון בבית הספר ניר בקריית אונו(באדיבות בית ספר "ניר" קריית אונו)

(באדיבות בית ספר "ניר" קריית אונו)

(באדיבות בית ספר "ניר" קריית אונו)

תת-אלוף במיל' ישראל (רליק) שפיר שיתף פעולה עם אילן רמון ז"ל בתקיפת הכור הגרעיני בעיראק ב-1981. "רונה קמה כל בוקר והסתכלה קדימה מבלי לשכוח את האחורה, וזה היה מקור הכוח שלה", אמר שפיר בריאיון לאולפן ynet. "רונה ידעה שהיא לא יכולה לשקוע לתוך הצער כשאי אפשר להחזיר את הגלגל לאחור והסתכלה קדימה על החיים. היא נתנה גם לאחרים את הכוח להסתכל קדימה".

זיהית את הפוטנציאל שלה כבר במהלך היכרותכם?

"כן, אפשר היה לראות את זה מהר. אילן היה בן אדם יותר עדין והם התאימו אחד לשנייה. היא הייתה מאוד אנרגטית ואילן היה המרגיע. היא הייתה מין מקור אנרגיה שגם הוא נעזר בה לאורך השנים. הייתה ביניהם איזושהי הרמוניה שנבעה מהאנרגטיות שלה. הצורה שבה היא הביאה לידי ביטוי את האנרגטיות הזאת לאחר האסונות שפקדו אותה, היו חלק מהאישיות שלה שאפשר היה לראות בשנים המוקדמות יותר".

אחרי האובדן הכבד של אילן ואסף היא הייתה אישה אחרת?

"לא, היא הייתה אותה אישה. היא מצאה דרכים להביא לידי ביטוי את היכולות שלה בפרויקטים שהיא עשתה ובמנהיגות שלה, באופטימיות הבלתי נלאית שלה. אני חושב שזה היה מאפיין שלה, שהשפיע כמובן בזמנו גם על אילן ועל הילדים, ונדמה לי שזה גם מה שהיא משאירה לנו, החברים הקרובים, ואולי לכל מי שהיא נגעה בו. צריך להסתכל על כך שחייה היו מלאים, אבל גם על כך שהיא מילאה חיים של אנשים אחרים, במיוחד על כאלה שפחות שפר עליהם גורלם".

רוב הציבור התוודע רק אתמול למחלה שלה.

"מה שאנחנו יודעים שהיא חולה כבר סדר גודל של שנה. יש כאן איזשהו מקרה שאפשר מיד לחבר אותו לסיפור איוב. אבל היא לא רצתה שזה ייתפש כך, ואני אומר שוב שהנחמה של החיים שהיא מילאה בתוכן והטעינה בתוכן את המשפחה וילדיה, זה מה שצריך להשאיר. ואולי, אם יש דבר כזה שנקרא מורשת, זה להסתכל קדימה ולראות את מה שיש ומה שיתמלא ולשים בזיכרון את מה שהיה אבל שזה לא יהיה מרכז החיים".

ארונה של רונה רמון יוצב מחר במרכז פרס לשלום ולחדשנות ביפו. הקהל הרחב יוכל לחלוק לה כבוד אחרון בין השעות 9:00-13:00. טקס האשכבה יתקיים מחר בשעה 16:00 בהשתתפות משפחה וחברים בלבד.

גם השבעה תתקיים במרכז פרס ברחוב קדם 132 ביפו. לבקשת המשפחה, ניתן יהיה להגיע לשבעה באחד מהמועדים הבאים: ביום חמישי, 20.12, בין השעות 10:00-13:00 ו-17:00-19:00. ביום ראשון, 23.12 בין השעות 10:00-13:00 ו-17:00-19:00. ביום שני 24.12 בין השעות 10:00-13:00 ו-17:00-19:00.