הפעם נתניהו לא יכול להגיש את הלחי השנייה
את התיעוד של רה"מ מפונה בזמן אזעקה יש למחוק בתמונות כואבות בצד השני. גם למי שאינו שוחר מלחמה אסור לשתוק מול הפסד בקרב התודעתי
את התמונות האלה נתקשה לשכוח. נכון שלכאורה הן עתידות לשקוע בין הבטחת בחירות נוספת על סיפוח בקעת הירדן לבין פיטוריו של עוד יועץ לביטחון לאומי בארה"ב, אולם לאורך זמן, דווקא השניות האלה של הבהלה, של המאבטחים המתכנסים סביב ראש הממשלה בנימין נתניהו ומגוננים עליו בזמן האזעקה באשדוד, של הצילומים החטופים והקטועים בטלפונים הסלולריים - דווקא הם ייחרטו בזיכרון הלאומי.
- לטורים נוספים - היכנסו לערוץ הדעות
ב-ynet
ראש ממשלת ישראל, החזקה במדינות האזור, מוטת ידיה נפרסת מלוב וסודאן ועד איראן ואוזבקיסטן, להמחשה בלבד, מצוידת ב"נשק יום הדין", כמעט מנחיתה חלליות על הירח - ראש הממשלה שלה נדחף החוצה מדוכן הנאומים לעבר מקלט בטוח, מלווה בהמיית הקהל הנבוך, שמחפש בעצמו מסתור.
מלחמה נוספת, כבר לא כל כך חדשה, מתנהלת בין ישראל לבין ארגוני הטרור החצי-מדינתיים החובקים אותה מדרום ומצפון: המלחמה על התודעה. אלו הן, אגב, מרבית המלחמות שמדינות דמוקרטיות-ליברליות מסוג ישראל מנהלות בעידן שלאחר מלחמת העולם השנייה. עידן המלחמות הגדולות, הקרויות "מלחמות בעצימות גבוהה" – הסתיים. העולם זהיר ומחושב. אבל את מקומן תפסו מלחמות קטנות, בעצימות נמוכה.
מלחמות אלה מתנהלות על פי קווי מתאר שונים מקודמותיהן. הן נמשכות לאורך זמן, מספר הנפגעים בהן נמוך והן ממוקדות בעיקר בעורף האזרחי. הנזק והנפגעים בנפש הם בדרך כלל נמוכים, אך לאורך זמן נוצרת מאסה משמעותית שאת האפקט המצטבר שלה מעצימה התקשורת. המאמץ מכוון לעורף, מרכך אותו, וגורם לו להשפיע על הדרג המדיני לוותר ולהתפשר.
בקרב על התודעה נחלו אתמול ארגוני הטרור בעזה ניצחון. הם פעלו בהפתעה, ובהיקף קטן, אבל בקלות יחסית זכו לחשיפה עצומה בתקשורת הישראלית והבינלאומית. מי יחמיץ את המראות האלה. בספרי "מלחמדיה" תיארתי בפירוט כיצד רכשו הפלסטינים מיומנויות אלה וכיצד הצליחו לא פעם ולא פעמיים להנחיל לישראל תבוסות מביכות, והכל באמצעים פשוטים עד פרימיטיביים, עיין ערך "טרור עפיפונים".
אנחנו נוהגים להבטיח שהפנקס פתוח והיד רושמת. אולי, אבל במקרה הזה אין זמן לחשבונאות ארוכה מדי. הזיכרון הוא קצר ויש למחוק אותו בתמונות חדשות וכואבות מן הצד האחר.
ראינו כבר די והותר מלחמות, סבבים ומהלומות צבאיות. אינני חסיד שלהם, ואני גם יודע שבמהירות רבה עלולה להתחולל פה הידרדרות צבאית שתצא משליטה, אבל ישראל לא יכולה להרשות לעצמה לעבור לסדר היום ולהושיט, שוב, את הלחי השנייה. אינני שוחר מלחמות. אבל אסור, פשוט אסור להניח למראות האלה לעבור סתם כך, בתקיפת בוקר של "מטרות" בעזה.
- ד"ר נחמן שי, לשעבר דובר צה"ל וחבר כנסת, הוא מחבר הספר "מלחמדיה" על המלחמה על התודעה
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
פורסם לראשונה 11/09/2019 11:03
לפנייה לכתב/ת 
ד"ר נחמן שי
צילום: ג'ורג' גינסברג
מומלצים
