תצוגת המסלול הראשונה של הדוגמנית הצעירה מוריה ביטון נראתה מהצד כמו מסלול מכשולים של נינג'ה ישראל. בתחילת מרץ הציג בית האופנה לקוסט בשבוע האופנה בפריז את קולקציית סתיו-חורף 2026-27 באולם הטניס ע"ש פיליפ שאטרייה, שאותה פתחה ביטון, תלמידת כיתה י"ב מנהריה. חמושה מעיל טרנץ' בגזרת אוברסייז, שיער פנים סתור במראה רטוב וזוג נעלי עקב, היא נדרשה לרדת בשני גרמי מדרגות בזמן שהיא מישירה מבט קדימה וכובשת את ההתרגשות מפתיחת אחת התצוגות המדוברות של שבוע האופנה.
12 צפייה בגלריה
מוריה ביטון בתצוגת סתיו-חורף 2026-27 של לקוסט. "הרעיון הראשוני היה בכלל מסלול רטוב!"
(צילום: Aurore Marechal/Getty Images)
מוריה ביטון צועדת בתצוגה של לקוסט בפריז
(קרדיט: באדיבות Inch models)
"לקח לי קצת זמן להשתחרר ולתפוס ביטחון – אבל הרגשתי מדהים", מספרת ביטון (17 וחצי) בריאיון ראשון. "ברגע שנדלקו האורות וירדתי במדרגות, אמרתי לעצמי: 'זה מה שאני רוצה לעשות, כאן אני רוצה להיות ואת זה אני רוצה להרגיש – זה הדבר האמיתי. הרגשתי שהנעליים מחליקות לי מהרגליים, אבל אמרתי לעצמי: 'מוריה, הנעל לא מעניינת. את הולכת. Keep It Cool'. הכנתי את עצמי לרגע הזה המון זמן, אבל שום דבר לא משתווה לחוויה של רגע האמת שבו את עולה על המסלול".
ועוד עם מדרגות. גם מסלול שטוח הוא לא תמיד פשוט.
"הרעיון הראשוני היה בכלל מסלול רטוב!" היא משתפת, "אבל בסוף הוחלט שלא, כי בחזרות היו כמה תקלות ודוגמניות כמעט החליקו. ברוך השם, הכול עבר חלק".
בדוגמנות, כמו בדברים רבים בחיים, תזמון הוא ערך מקודש. כבר שנתיים שביטון פעילה כדוגמנית והצטלמה למותגים ומעצבים מקומיים דוגמת אופיר איבגי וקסטרו. הייתה זו התצוגה של לקוסט שאותה פתחה – כבוד השמור לדוגמניות מבטיחות או לוותיקות עם פז"ם ומוניטין – שהזניקה את הפרסום שלה. שבועיים לאחר שהשתתפה בשבוע האופנה בפריז, שבו גם צעדה עבור המעצבת הפולנייה מגדה בוטרים, היא סומנה על ידי לקסיקון הדוגמניות Model.com כאחת הדוגמניות המבטיחות של העונה, לא פחות.
"הייתי די בהלם מהבחירה וגם מאוד אסירת תודה. לא ציפיתי לזה בכלל, כי זאת הייתה הפעם הראשונה שלי בשבוע האופנה", היא מספרת יום לאחר הפרסום, "הרגשתי שזו זכות. עבדתי מאוד קשה כדי להגיע למקום הזה, ואמשיך לעבוד קשה כדי לפרוץ את הגבולות של עצמי. מאז שהייתי ילדה קטנה, רציתי לדגמן ולשחק. אני שמחה שהדרך שלי להביא את עצמי מול קהל מקבלת הערכה".
12 צפייה בגלריה
"קשה לקלוט שהשגרה נפגעה וחזרנו למציאות כזו"
(צילום: שחר ארביב, סטיילינג: לימור ריחאנה, שיער: שחר משה)
עם מראה המשלב בין הדרמה של רונית אלקבץ, האנרגיה של מגי אזרזר והרכות של איה קורן (כשעוד הייתה בעין הציבורית לפני שחזרה בתשובה), 178 סנטימטרים של נינוחות ו-100 אחוז אמביציה – ביטון מביאה איתה אל זירת הדוגמניות העולמית נוכחות עם קורטוב אקזוטיקה, קצת ממה שהביאה חברתה לסוכנות Inch Models סאן מזרחי, הדוגמנית הישראלית המובילה ביותר כיום בעולם. המראה של ביטון רך יותר משל מזרחי ומחזק את המגמה הרב-תרבותית שבתי אופנה ממשיכים לאמץ, ע"ע נוכחות של דוגמניות כמו באביטה מנדבה ההודית, שגרירת שאנל החדשה.
"אמא שלי מלווה אותי עכשיו בנסיעות לחו"ל, אבל אני מניחה שכשאגדל אצטרך להתמודד עם זה בכוחות עצמי. אני חושבת שאצטרך למצוא סוג של בית, חגים, ואת המסורת של ימי שישי בערב שמאוד חשובה לי"
אל פריז הגיעה ביטון שבועיים לפני שנפתח שבוע האופנה כדי להכיר את הסוכנות המקומית Oui Management, שבה היא חתומה. היא לא דמיינה שהחיים שלה ישתנו בן לילה, ויותר מכך – שבעוד היא צועדת הלוך ושוב במקום הכי אסקפיסטי בעולם, המדינה עולה בלהבות. כמה ימים לפני התצוגה של לקוסט היא קיבלה הזמנה לאודישן ראשון, ולאחר יומיים הוזמנה למדידות אחרונות – שם פגשה את הקסטינג דירקטור הישראלית סיון קורי, שהעניקה לה תחושת ביטחון.
"במדידות כבר הבנתי שאני פותחת את התצוגה", היא מספרת. מי שליוו אותה לאורך שבוע האופנה היו אמה והסוכן הצמוד ניר חצרוני. מאחורי הקלעים הכירה דוגמניות נוספות. "זה מדהים ליצור קשרים עם בנות שלא חשבתי שבחיים אפגוש. בנות המגיעות ממקומות שרחוקים מכל מה שקורה בישראל", משתפת ביטון, "אבל היה כיף להכיר, לדבר, לשמוע וללמוד מניסיון של דוגמניות שכבר עובדות ופיתחו קריירה".
"חזרתי משבוע האופנה בפריז ישר למלחמה"
ביטון נולדה וגדלה בנהריה למשפחה מסורתית. יש לה אח צעיר בן 15 ובימים אלה היא מסיימת את לימודיה במגמת תיאטרון בתיכון כברי. לאחרונה סיימה את הבגרות בתיאטרון כשהציגה עם חבריה לכיתה את המחזה "רומיאו ואמא" (מאת גור קורן וגלעד קמחי).
ביטון גילמה את דמותה של מולי, שאמא שלה דוחפת אותה לתחום המשחק, אך נדרשת לוותר על החלום בגלל מחלתה של האם. "זה נושא מאוד כבד ועמוק, וניסיתי למצוא את החיבור שלי לדמות ממקום רגשי", היא מסבירה, "ניסיתי להביא לידי ביטוי את הדאגה שלי כלפי אמא שלי, ואת הקשר שלי איתה".
12 צפייה בגלריה
עגילים, זארה | שמלה, בוס בפקטורי 54
(צילום: שחר ארביב, סטיילינג: לימור ריחאנה, שיער: שחר משה)
לדוגמנות פנתה בגיל 15 לאחר שמילדות חלמה לשחק ולהתפרסם. לאופנה נחשפה כבר מהבית בעקבות עבודות מוקדמות של ההורים: האב היה מעצב שיער, האם מאפרת. היא השתפשפה בעבודות למעצבים ומותגים מקומיים, ובעקבות הצלחתה הבינלאומית גם קטפה צילומים לקידום החנות רחבת הידיים של פקטורי 54 שנפתחה לאחרונה בקניון רמת אביב, בקמפיין שצולם על ידי אייל נבו יומיים לפני פתיחת החנות.
"ריגש אותי לקבל קמפיין כזה גדול", היא מודה, "בשנתיים הראשונות עשיתי עבודות לקסטרו, עמנואל, רנואר, דה רוקוקו ואחרים, ולקבל את הקמפיין הזה היה מאוד מרגש".
12 צפייה בגלריה
"העבודות בחו"ל פתחו לי הזדמנויות נוספות לדברים שטרם עשיתי בארץ". בקמפיין לפקטורי 54
(צילום: אייל נבו)
את חושבת שקיבלת אותו בעקבות ההצלחה שלך בחו"ל?
"זה קצת מובן מאליו שהעבודות בחו"ל פתחו לי הזדמנויות נוספות לדברים שטרם עשיתי בארץ".
עד כמה את מכוונת היום לקריירה בינלאומית?
"אני שואפת לשם. שמעתי שזה לא קל, ויחד עם המרחק מהבית, זה עלול ליצור גם הרבה בדידות. אמא שלי מלווה אותי עכשיו בנסיעות לחו"ל, אבל אני מניחה שכשאגדל אצטרך להתמודד עם זה בכוחות עצמי. אני מאמינה שאצליח, כי אם את מוצאת סביבך את האנשים הנכונים, את תסתדרי. אני חושבת שאצטרך למצוא לי סוג של בית, חגים, ואת המסורת של ימי שישי בערב שמאוד חשובה לי".
השיחה עם ביטון – שמתנסחת באופן בוגר מגילה – התקיימה מביתה שבנהריה המופגזת. "חזרתי משבוע האופנה בפריז ישר למלחמה", היא משתפת על החיים בצל אזעקות, "אני מודה שממש קשה לקלוט שהשגרה נפגעה וחזרנו למציאות כזו. גם במלחמה הקודמת זה היה ככה, והיה לי ממש קשה להירדם בלילות. עכשיו אני כבר יותר בוגרת, ולא נעים להגיד – אני כבר מנוסה בסיטואציות האלה. קשה להתמודד עם זה ועם הלימודים יחד. קשה להתנהל דרך הזום כשכל הזמן יש אזעקות ובומים".
את מצליחה לשמור על שגרה?
"אני מנסה כמה שאפשר, כמו ללכת להתאמן, אבל לפני שבוע הייתה נפילה קרוב לבית שלי ובחרתי לא ללכת לאימון. בכל פעם שאני יוצאת עם הרכב, אני חוששת שתתפוס אותי אזעקה; ובאמת, בשבוע שעבר יצאתי מהבית לבד ותפסה אותי אזעקה. הייתי צריכה להתמודד עם הסיטואציה הזו לבד, בטח כשאת נהגת חדשה".
12 צפייה בגלריה
"היה לי קצת קשה עם זה שהייתי, ועדיין, מאוד רזה לעומת בנות אחרות בגילי". בצילומים לדה רוקוקו
(צילום: ליאור קסון)
המציאות המורכבת רדפה אחריה גם בצילומים לכתבה זו עם הצלם שחר ארביב. "באמצע הצילומים היו אזעקות וירדנו למקלט, שהיה מלא באנשים", היא מספרת, "זאת הייתה סיטואציה הזויה. פשוט עמדתי בין כל האנשים במקלט וזה היה רגע שמסביר את המצב הזה ללא מילים: כל אחד יושב בבועה שלו, ואני באמצע מציגה בגדים. זאת האמת שמקיפה אותנו".
"אחרי ה-7 באוקטובר עברו לי סרטים בראש שמחבלים ייכנסו מלבנון. זה נשמע הזוי", היא ממשיכה בפריסת החרדות שלה, שמשותפות ללא מעט אנשים בשנתיים וחצי האחרונות. "היו לילות שלא הצלחתי להירדם. היו לי מחשבות שמה שקרה שם יכול לקרות בכל מקום עכשיו. זאת תחושה לא נעימה כשכל יום יש אזעקות והתרעות ונפילות ואנשים נפגעים".
"עד לא מזמן היה לי חוסר ביטחון בגוף שלי"
ביטון היא הדוגמנית המפורסמת השנייה שמגיעה מנהריה. יעל שלביה, שגם היא מגיעה מבית מסורתי, הייתה קודם, אבל מלבד עיר מגורים במרשם האוכלוסין אין בין השתיים דמיון. לא במראה, גם לא בקריירה. שלביה פועלת יותר כדוגמנית מסחרית, ביטון מכוונת לליבה של התעשייה ולמסלולי התצוגות – תחום ששלביה פחות פועלת בו.
הקרבה לדת, במקרה של שתיהן, מצביעה גם על הגמישות הטרמינולוגית בין עבודת השם לעבודת אלילות. בעוד הוריה שומרים שבת, ביטון מגדירה את עצמה כמסורתית, והקרבה לדת צפויה להקרין בעתיד גם על בחירותיה המקצועיות. "חשוב לי לשמור על קו של צניעות. יש דברים שאני מסכימה לעשות וכאלה שלא", היא אומרת, "גם בגלל הגיל הצעיר שלי וגם כי אני שומרת על הערכים שלימדו אותי בבית".
בואי ניקח, לדוגמה, את הקמפיין החדש של דורית רבליס לקלווין קליין. באחת התמונות היא מצולמת ללא חלק עליון במרומז מהגב. תשקלי להצטלם כך?
"כרגע אני לא רואה את עצמי עושה את זה. יש הבדל בין להציג אמנות לבין משהו שהוא יותר פרובוקטיבי, שפחות מדבר אליי. אם זה צילום שלא משדר מיניות, אז אני יותר מתחברת. אבל בגלל הגיל הצעיר שלי, אני כרגע מעדיפה לא להצטלם בצורה כזו. עד לא מזמן בכלל היה לי חוסר ביטחון בגוף שלי, אז לחשוף אותו?"
איפה חוסר הביטחון פגש אותך?
"היה לי קצת קשה עם זה שהייתי, ועדיין, מאוד רזה לעומת בנות אחרות בגילי. עם הזמן למדתי לאהוב את עצמי ולהעריך את מי שאני באמת".
בתחום שלך מבנה גוף רזה הוא חלק מדרישות המקצוע, בטח עכשיו כשהשיח על רזון שוב חזר לשלוט על המסלולים בשבועות האופנה.
"כשהתחלתי לדגמן בארץ תמיד הרגשתי רזה, בקטע קיצוני אפילו, בהשוואה לדוגמניות ישראליות אחרות; בעוד בפריז עשו לי בסוכנות שיחה לגבי ההיקפים. זה הישבן המרוקאי-טוניסאי שלי", היא צוחקת.
מה אמרו לך?
"בסוכנות ציפו שאהיה בהיקפים מסוימים, והישבן שלי לא היה בטווח. בשתי התצוגות שהשתתפתי בהן ראיתי רזון שנמצא על הגבול הדק שבין נשים לנערים. אבל לא נתתי לזה להשפיע עליי. אלה הגנים שלי ולא משהו שאפשר לשנות תוך שבועיים".
מה רצו שתעשי? שתנסרי את האגן?
"לעבוד על זה. בהתחלה קצת התבאסתי, וזה טיפונת שבר אותי, אבל לא נתתי לזה לגעת בי כל כך. אני חושבת שגם אם ממש אתאמן ואשמור – לא אגיע לאיך שהדוגמניות נראות שם, כי מדובר במבנה גוף אירופאי השונה משלי. אבל כן אעשה מאמץ, כדי לדעת שבפעם הבאה אני מגיעה הכי מוכנה שיש. זו הייתה טבילה ראשונה שהייתה הכרחית עבורי. למדתי ממנה רבות לפעם הבאה".
"בסוכנות בפריז ציפו שאהיה בהיקפים מסוימים, והישבן שלי לא היה בטווח. בהתחלה קצת התבאסתי, אבל לא נתתי לזה לגעת בי כל כך. אני חושבת שגם אם ממש אתאמן ואשמור – לא אגיע לאיך שהדוגמניות נראות שם, כי מדובר במבנה גוף אירופאי השונה משלי"
איך התייחסו אלייך בבית הספר אחרי שחזרת מפריז?
"חזרנו ללמוד בזום. אבל גם קודם, כשהתחלתי לדגמן, יש את המפרגנים ויש את אלה שפחות. אבל אני לא מתייחסת לזה. בגלל שאני לומדת בתיכון אזורי של היישובים מסביב, תמיד הרגשתי שיש ביניהם קליקות, בעוד אני העירונית תמיד הרגשתי אאוטסיידרית. אבל אני מעריכה את מי שמפרגן. זה כיף".
יש כבר מחשבות מה תלבשי למסיבת הסיום?
"מסיבת הסיום שלנו הייתה אמורה להיות ממש לפני פסח. עכשיו בגלל המצב היא נדחתה למאי, בהנחה שזה יקרה".
12 צפייה בגלריה
"גילו את מחלת FMF אצלי בכיתה ה', כשחוויתי מילדות כאבי רגליים קיצוניים"
(צילום: שי ארבל)
ומה הצעד הבא? שירות צבאי?
"אני מאוד רוצה להתגייס ולתרום למדינה, כי אני חושבת שזה פרק שחשוב לעבור בחיים. אבל אני חולה במחלת FMF (מחלה גנטית דלקתית המתבטאת בהתקפים חוזרים של חום וכאבים, הנפוצה בקרב אוכלוסיות מאזור הים התיכון, א"י), שירשתי מאבא שלי. זה מתבטא אצלי בעיקר בכאבי בטן וכאבי רגליים ושרירים. הגוף נכנס למצב של דלקת, וזה מצליח להשבית אותי המון פעמים. כבר קרה לי שפספסתי ימי צילום בגלל זה או שהיה לי התקף על סט הצילומים".
מודה שזאת הפעם הראשונה שאני שומע על המחלה.
"לא ממש מכירים את המחלה הזו בארץ. זה גרם לי לעשות הרבה ויתורים באוכל. נניח, אוכל מעובד גורם לדלקת מאוד קשה, ואם אני יושבת עם חברים במסעדה, אני לא יכולה לאכול פסטה או לשתות אלכוהול. למדתי שאשלם מחיר גבוה אם אני רוצה לאכול עכשיו, נניח, פסטה מוקרמת. אז פיתחתי אורח חיים בריא. זה גם טוב לי לגוף וגם מתכתב טוב עם הדוגמנות".
כל כמה זמן זה פורץ?
"יש תקופות מאוזנות יותר, ותקופות שפחות. בגלל שאני נערה מתבגרת, אני חולת מתוקים ומאוד קשה לי לוותר עליהם. אבל אני מנסה לאזן, בסוף הכול עניין של מינון".
זה מתפרץ במצבי מתח?
"סטרס, אוכל, שינוי מזג אוויר קיצוני. גילו את זה אצלי בכיתה ה', כשחוויתי מילדות כאבי רגליים קיצוניים. הן היו מתנפחות וחשבו שאלה כאבי גדילה. כל הזמן אמרו את זה, באופן שהצדיק גם את הגובה שלי. רק כשגילו במקביל שיש את זה גם לאבא שלי, הבינו שירשתי את המחלה ממנו. היום אני מטופלת אצל גסטרולוג שעוקב אחרי התזונה שלי וההתפרצות של המחלה".
עלולים לא לגייס אותך בגלל המחלה?
"כרגע הפרופיל שלי מאוד נמוך, מה שהקטין עבורי את האופציות של תפקידים בצה"ל. זה ביאס אותי מאוד, מה גם שאני לא יודעת אם יגייסו אותי בכלל. במידה שלא, אני אעשה מאמץ רב לתרום בכל דרך למדינה. זה חשוב מאוד, בטח בתקופה הזאת".
