שתף קטע נבחר

זמניים בקליפורניה - ואיך הילדים משתלבים?

אריאל כהאן עבר עם משפחתו לארה"ב לכמה שנים. למרות שהילדים כבר הסתגלו למערכת החינוך, הוא מרגיש את הבדלי התרבות והקושי בתקשורת, ועדיין לא הגיע למסקנה למי יותר קל - להורים או לילדים?

נתחיל בטיפ שימושי: אם יום אחד תגורו, למשל, בארה"ב, ולפני פסח, במקום לזרוק את החמץ שנשאר לכם בבית, פשוט תעדיפו לתת אותו לשכנים הסינים שלכם (שהם במקרה גם בעלי הבית שלכם), עדיף שתסבירו להם בדיוק במה מדובר.

 

אל תשלחו להם בתוך שקית סופר חצי חבילת פירורי לחם, רבע חבילת קוסקוס ושמינית בקבוק רוטב סויה, ותגידו להם שיש לכם חג וזו מתנה בשבילם. זה פשוט עלול להיראות מוזר ואפילו קצת מעליב. האמת היא שאנו כבר די מנוסים בכך ולהבנתי ההסבר שניתן לפטרישיה היה סביר בהחלט.

 

לטורים הקודמים:

הילדים שחיים אחרת מהחברים שלהם

לגדל ילדים בארה"ב - כך זה נראה

אני כאן בגלל אשתי - המעבר שלנו לקליפורניה

 

העניין הוא, שכמה ימים לאחר המקרה, בעיתוי די מוזר, קיבלנו מתנת תגמול חשודה. הבת של בעלי הבית, אלינה (שהיא חברה של נעם שלנו) נכנסה אלינו עם ציור או תרשים שהיא העתיקה עבורינו באותיות סיניות. היא אמרה שהיא הצטערה לשמוע שאנו עוזבים את הבית והציור הוא מזכרת בשבילנו.

 

אמרתי לה שלא ידוע לנו שאנו עוזבים את הבית והיא מלמלה "אופס" והתנצלה. שאלתי אותה מה היא כתבה לנו בתרשים והיא ענתה שאין לה מושג. היא לא מדברת סינית וגם לא קוראת, היא רק העתיקה משהו בשבילנו כמתנת פרידה, כדי שנדע איך כתיבה סינית נראית. מאז אנו מנסים להבין אם מדובר במסר עבורנו, האם אנו אמורים להתחיל לארוז, ואם יש כאן משהו שאנו מפספסים או לא מבינים.

 

משפחת כהאן (צילום: אלבום פרטי)
לא עוזבים בנתיים(צילום: אלבום פרטי)

היכולת לתקשר עם אנשים

ארה"ב, כמו ישראל, היא מדינה של מהגרים. מי שלא חווה הגירה (או עליה), אולי יתקשה להבין עד כמה החוויה עשויה להיות מאתגרת, לפרט ולמשפחה. התכונה שהיא אולי הבסיסית ביותר לקיום חיים אנושיים נפגעת ולעתים כמעט ניטלת מן המהגר מיד עם הגיעו לארץ החדשה - היכולת לתקשר עם אנשים אחרים, קיום תקשורת עם הזולת תלוי בשפה, ובמידה רבה גם בתרבות.

 

אני לא מדבר על המקרה בו קולגה של ענת מהאוניבסיטה סיפר לי שהוא בדיוק שב מבית חולים כי הבן שלו נפצע, וגם לאחר שלוש פעמים שהוא חזר על הדברים לא הבנתי כלום, אז פשוט אמרתי לו במבט מתפעל שאלו חדשות נפלאות.

 

אני גם לא מדבר על המקרה בו ניסינו להפגיש את נעם עם חבר, לאחר שאמו של החבר אמרה כמה פעמים - "כן בטח, צריך להיפגש", אבל אז, חוץ מלארוב להם ליד הבית, מאחורי פחי הזבל, עשינו כל מה שאפשר כדי לפגוש אותם, עד שהבנו שזה פשוט לא יקרה. אני מדבר על פסיפס אירועים, שהתוצאה שלו היא הכרה עמוקה שאינך מבין עוד את העולם סביבך כפי שהיית רגיל, וגם העולם מסביב לא תמיד מבין אותך.

 

לא תמיד מבינים את העולם מסביב (צילום: אלבום פרטי)
לא תמיד מבינים את העולם מסביב(צילום: אלבום פרטי)

פערי תקשורת בתוך המשפחה

נהוג לומר שילדים נקלטים בארץ חדשה מהר יותר מהוריהם. זה כמובן נכון ככלל, אך האמת היא שכל אדם מקבל על עצמו שפה ותרבות בקצב אחר. גם בתוך התא המשפחתי עצמו, ישנם ילדים שאצלם התהליך מהיר, ויש מי שאצלו התהליך איטי.

 

לעתים אחד מבני הזוג, בחלוף חודשים מועטים, חי ונושם את השפה ואת התרבות החדשה, ואילו השני, מרגיש נטע זר ולא מחובר גם בחלוף שנים. כך יכולים להיווצר פערי תקשורת בתוך המשפחה עצמה. בין הילדים לבין עצמם, בינם לבין ההורים, ובין ההורים לבין עצמם.

 

הבת של השכנים אינה מדברת סינית כלל. הוריה לעולם לא יוכלו להתבטא באנגלית באופן לגמרי חופשי וגם התרבות האמריקאית כנראה לעולם תהיה זרה להם. כך הם מנהלים את ביתם.

 

יש לא מעט מאמרים בארה"ב על התופעה של ילדי מהגרים המשמשים מתורגמנים ופרשנים עבור הוריהם, ולמעשה הופכים להיות גורם מתווך בין הוריהם ובין העולם. כל זה קיים, כמובן, אף בישראל. גם ההורים שלי היו מהגרים. גם הם מעולם לא השילו את מה שהביאו עמם מארצות מוצאם.

משפחת כהאן (צילום: אלבום פרטי)
לומדים תרבות חדשה(צילום: אלבום פרטי)

היחסים עם השכנים

אלינה לא ידעה מה היא כתבה בתרשים שהיא נתנה לנו. בעיני רוחי דמיינתי מכתב שהוריה העבירו לנו באמצעותה שאומר בערך כך: "משפחת כהאן היקרה, אנו מודים לכם על המתנה הנדיבה. אנו שמחים על הזכות שניתנה לנו לגור בשכנות טובה עמכם ומגישים לכם בזאת מזכרת ידידות נעימה. מאיתנו, בברכה ובהוקרה, משפחת פאנג".

 

אם הטבנו להבין את רזי התרבות האמריקאית, את הדברים ניתן לתרגם לעברית פשוטה, בערך באופן הבא: ,לענת ואריאל וכל האחרים, את המתנות שלכם אתם מוזמנים לדחוף - אתם יודעים בדיוק לאיפה. אנחנו לא פח הזבל שלכם, ולמקרה שאתם לא יודעים, הוא נמצא ממש מאחורי הדלת החיצונית של המטבח. יש לכם חודש להתחפף לנו מהבית. משפחת פאנג. נ.ב - שלא תחשבו שלא ראינו את הסדק שעשיתם בחלון של הסלון".

 

זה כנראה לא המצב. היחסים שלנו עם בעלי הבית שלנו טובים. אבל האמת היא שלפעמים קשה לדעת.

 

דיברנו על כך על שולחן שבת והתפתח אחד הויכוחים הסוערים והארוכים שהתקיימו אי פעם אצלנו בבית. הייתה הסכמה כללית שילדים קולטים שפה ותרבות, ומשתלבים בחברה, בקלות רבה יותר מאשר מבוגרים.

 

מבולבלים ומאותגרים

המחלוקת נסבה לגבי מתבגרים. נטע אמרה שהדעה המקובלת שלצעירים קל יותר, פשוט מתעלמת מהצורך האקוטי של מתבגרים להרגיש מחוברים וקשורים לסביבה שלהם. צורך שהוא חזק יותר אצל מתבגרים מאשר אצל מבוגרים.

 

זה נכון אולי שבחלוף שלוש שנים, המתבגרים ישתלבו טוב יותר, אבל עד, בשנים החשובות של גיבוש הזהות, אז הם עלולים למצוא את עצמם מבולבלים ומאותגרים יותר מהמבוגרים.

 

אפילוג: אתמול החזירה לנו פטרישיה את השקית עם החמץ. אמרה שאין לה מושג מה עושים עם מה שיש שם.

 

הכותב הוא עורך דין, נשוי ואב לחמישה ילדים. המשפחה מתגוררת בקליפורניה באופן זמני 

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
צילום: אלבום פרטי
לצעירים קל יותר?
צילום: אלבום פרטי
מומלצים