גיל ההתבגרות הוא מונח חמקמק. כשאנחנו מדברים על צעיר שנמצא בגיל ההתבגרות, אנחנו לרוב מתכוונים לילד/ה או נער/ה בן/ת 11 עד 18 החווה את הקשיים המורכבים הקשורים במעבר מילדות לבגרות: התפתחות פיזית ומינית, לחצים חברתיים, עיצוב האישיות ועוד. אלא שעולם הרפואה רואה כיום את גיל ההתבגרות כתקופה ארוכה בהרבה - שמתחילה מוקדם יותר ומסתיימת מאוחר בהרבה מכפי שנהוג לחשוב. ההנחה היא כי גיל ההתבגרות בימינו מתחיל כבר בגיל שמונה-תשע, ונמשך עד גיל 30.
לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
עוד כתבות למנויים:
מה גרם לטווח של גיל ההתבגרות לגדול כל כך? גם המומחים מתקשים לספק תשובה חד-משמעית. "עולם הרפואה עוקב אחרי המגמה של הקדמת גיל ההתבגרות בדריכות - והתקווה היא שהמחקר יידע לשפוך אור ולאושש את הגורמים לתופעה העלומה הזו", אומר ד"ר עדי זיו, מנהל מרפאת מתבגרים במרכז הרפואי שניידר לילדים.
מה שהמחקרים כן מראים עד כה הוא שזה כארבעה עשורים, תחילת גיל ההתבגרות המינית אצל בנות מוקדמת בכשלושה חודשים מדי עשור. ארצות הברית הייתה הראשונה שבה דווח על המגמה הזו, ולאחר מכן היא נצפתה במדינות מפותחות נוספות ובעולם כולו.
"אנחנו יודעים לומר שגורמים מסוימים, כמו משקל עודף, מוכרים כמשפיעים על עיתוי הופעת ההתבגרות המינית. גורמים אחרים כמו סטרס וכימיקלים סביבתיים מסוימים חשודים כמשפיעים על הופעת ההתבגרות המינית מוקדם מהצפוי, אבל מידת השפעתם אינה ברורה", מסביר ד"ר זיו. "העובדה שהקדמת גיל ההתבגרות הופיעה במקביל למגפת ההשמנה העמידה את משקל הגוף כגורם אפשרי שתורם לתופעה, ואכן דיווחים רבים הצביעו על קשר בין משקל עודף לבין הופעה מוקדמת של התבגרות מינית אצל בנות. עם זאת, חשוב לומר שעלייה במשקל מסבירה את המגמה הזו רק באופן חלקי. גורם נוסף החשוד כתורם להקדמת גיל ההתבגרות הוא מצב דחק, כלומר סטרס. המודעות ההולכת ועולה לקשר ההדוק בין הנפש לבין הגוף העלתה הקשר אפשרי בין אירועי חיים מעוררי דחק לבין השפעתם על הפעילות ההורמונליות הקשורה להתבגרות מוקדמת. גורמים אפשריים נוספים שעלו ככאלה שעשויים להיות קשורים לכך הם מצב חברתי-כלכלי נמוך וטראומת ילדות בבנות. הממצאים המחקריים הראו קשר אפשרי, אולם הם לא היו חד-משמעיים".
ד"ר זיו מוסיף: "כיום התבגרות מינית אצל בנות, שמתבטאת תחילה בהנצת שדיים, מוגדרת כמוקדמת אם היא מופיעה בגיל צעיר משמונה שנים. בבנים, והכוונה היא להתחלת גדילת נפח האשכים, היא נחשבת כזו אם היא מופיעה בגיל צעיר מתשע שנים. ילדים עם סימני התבגרות מינית מוקדמת יעברו לרוב בירור רפואי, במטרה לאבחן בעיה בהפרשה מוקדמת של הורמוני המין האחראים על ההתבגרות המוקדמת. הבירור עשוי לכלול הדמיית מוח, על מנת לאבחן בעיה לא שכיחה של התבגרות מוקדמת שמקורה בו".
"אנו עדים לירידה במועד תחילת ההתבגרות בבנות מדור לדור, שמשתנה על פי שיוך אתני ואזור גיאוגרפי", מאשרת ד"ר רויטל נמרי, רופאה בכירה במכון לאנדוקרינולוגיה וסוכרת במרכז שניידר לרפואת ילדים. "הירידה הזו ככל הנראה קשורה לשינויים סביבתיים כגון שיפור בתזונה, במצב סוציו-אקונומי ובבריאות. אומנם בשני העשורים האחרונים חלה ירידה בגיל תחילת התבגרות בבנות, אך גיל הופעת המחזור הראשון לא השתנה או ירד במספר חודשים בלבד, כך שמשך ההתבגרות התארך. ממוצע גיל הופעת המחזור נותר בסביבות גיל 12.7 שנים".
ד"ר נמרי מזכירה עם זאת כי יש שוני גדול בין ילד לילד - לא רק בתחילתו של גיל ההתבגרות, אלא גם בקצב התקדמותו. "למרות שהתבגרות יכולה להתחיל בגיל יחסית מוקדם, קצב ההתקדמות אצל הבנות משתנה, ויכול לנוע בטווח רחב שבין שנה ועד ארבע שנים מהנצת השדיים ועד לקבלת המחזור. יש לזכור שלגנטיקה יש תפקיד חשוב בקביעת גיל ההתבגרות, ולרוב בני משפחה הם בעלי תבנית התבגרות דומה".
"הילדים חווים התפתחות מוקדמת, עם כל הסימנים שאנחנו מכירים השייכים לגיל ההתבגרות: מצבי רוח, רצון לעצמאות, מרד וכדומה", אומרת נירית צוק, חוקרת תרבות ילדים ונוער. "יש גם סממנים חברתיים תרבותיים שמעידים על כך שהילדים מתבגרים מוקדם, והם באים לידי ביטוי במגוון דרכים, אפילו בחיקוי צורות בילוי הדומות לאלו של המבוגרים: ילדים בני עשר שיושבים בבתי קפה, יוצאים למסעדות, חוגגים ימי הולדת שכוללים בילוי בספא או יום טיפוח עם איפור, לק וכדומה. ובכלל, הביטויים הם בלבוש, בשפה ובהתנהגות כולה".
לצד זה, צוק מצביעה על בעיה גדולה: הילדים אומנם מתבגרים מגיל צעיר יותר, אבל בכל הקשור לפן הרגשי הם עדיין בבחינת ילדים. "נוצר כך פער בין ההתבגרות הפיזית לבין ההתמודדויות הרגשיות", היא אומרת.
7 צפייה בגלריה
כל המאפיינים של גיל ההתבגרות שם, ולצד זה הם עדיין ילדים מבחינה נפשית
(צילום: shutterstock)
מה בעצם עובר על הילדים בתוך כל זה?
"גיל ההתבגרות עצמו הוא תקופה לא פשוטה שבה הכול סוער, מבפנים ומבחוץ. הילדים שלנו כיום מתמודדים לא רק עם לחצים בלימודים ובחיים החברתיים והרצון להשתייך לקבוצת השווים, אלא גם עם הרשתות החברתיות, FOMO ובריונות ברשת. בעקבות הקורונה מחקרים מראים כי אחד מכל חמישה ילדים סובל מחרדות ומדיכאונות, ולא תמיד יש מענה לכך. אני פוגשת בשטח הרבה הורים חסרי אונים, שממש לא יודעים איך להתמודד עם עניין החרדות. המטפלים עצמם טוענים שהם מוצפים בפניות".
ועם אילו אתגרים חדשים ההורים מתמודדים?
"גיל ההתבגרות הוקדם והוארך, וזה אומר שגם התפקיד שלנו כהורים השתנה. ללא ספק התפקיד ההורי שלנו הפך מאתגר הרבה יותר. אנחנו חיים בעידן דינמי ומשתנה, שבו אין לנו מודל הורי. ההורים שלנו לא התמודדו עם המסכים. עכשיו הקצב שונה, האתגרים גדולים ומשתנים מדי יום, ואנחנו צריכים מצד אחד להישאר מעודכנים, ללמוד ולהבין, ומצד שני להעביר את המסרים והערכים שלנו. זה בהחלט לא פשוט".
המסך, אותו מרחב פרטי ועצמאי שמולו הילדים מבלים שעות ללא נוכחותנו, הוא בעצמו גורם אפשרי להקדמת ההתבגרות. "הרבה פעמים ילדים נחשפים ברשת לתכנים שאינם הולמים את גילם ללא סינון וללא פיקוח - פייק ניוז, התחזות, אתגרים וטרנדים בנושאים שונים ומשונים שנראים להם אמיתיים לגמרי", מזכירה צוק.
הטכנולוגיה, לדברי צוק, יצרה בעצם עוד שלב בפער הבין-דורי שקיים ממילא בינינו לבין הילדים שלנו. "החוקר מארק פרנסקי כינה אותנו 'מהגרים דיגיטליים', ואת הילדים שלנו 'ילידים דיגיטליים', וזה בדיוק כמו שזה נשמע. אנחנו מנסים ללמוד את רזי הטכנולוגיה, ולא תמיד מצליחים לעמוד בקצב ובידע שהילדים רוכשים. הילדים לעומת זאת נולדו לזה, הם חיים מדי יום את הטכנולוגיה, הם שולטים במהירות ובקלות באפליקציות וברשתות. מבחינה חברתית ותרבותית גם הערכים שלנו השתנו, וכן החלומות של הילדים. אם בעבר הערכים המובילים היו שיתופיות וצניעות, למשל, הרי שכיום אנחנו מדברים על האינדיבידואל (ראו סלפי) ועל הנאותיו. אם בעבר היה ברור ש'לומדים כדי להצליח', כיום השיח הוא על הרצון להתפרסם, ולא כל כך משנה איך. גם נוצרו מקצועות חדשים כמו יוטיוברים ועוד", היא אומרת.
אז מה אפשר לעשות כדי לגשר על הפער הזה?
"הרעיון הוא לנסות ללמוד את עולמם של הילדים, לנסות להבין באילו רשתות הם נמצאים, ובעיקר לאילו תכנים הם נחשפים. לצד זה חשוב לשמור על איזון ביומיום, כלומר לדאוג שהילד לא ישב כל היום מול המסכים אלא גם יעשה פעילות גופנית, ייפגש עם חברים, שיהיה הבדל בין לילה ליום (לסגור את הטלפון הנייד בלילה או להעביר למצב טיסה) ועוד. יש כמובן תוכנות מעקב שאפשר להשתמש בהן, אך הן לא מחליפות את התקשורת בינינו לבין הילדים שלנו – שהיא הבסיס להכול. בגילים מבוגרים יותר, האתגר שלנו כהורים הוא מצד אחד להיות שם עבורם, להכיל, לתמוך ולהקשיב, ומצד שני להיות מוכנים לשחרר - לאט-לאט להעביר להם יותר תפקידים, ולחנכם לעצמאות בכל תחומי החיים".
לצד השפעות סביבתיות והשפעות טכנולוגיות, נראה שהשפעות חברתיות ותרבותיות נוספות הביאו גם כך לשינוי במעמדם של הילדים. "המושגים 'ילדות' ו'ילדים' הומצאו במאה ה-18", מסבירה צוק. "עד אז הילדים נחשבו למבוגרים קטנים, ופעמים רבות היחס אליהם גבל בהשפלה תוך שמצפים מהם לעבוד, לסייע בהחזקת הבית ועוד. מאז, מעמדו של הילד בחברה הלך והשתנה, וכיום אנחנו נמצאים במצב שבו הילד נמצא במרכז, ובעצם זמן הילדות שלו הוארך".
הוארך עד גיל 30? מה קורה אז?
"התופעה של צעירים בני 30-20 שעדיין גרים בבית ההורים, בניגוד למה שהיה בדורות קודמים, היא תופעה מוכרת בכל העולם והיא נקראת 'דור הבומרנג'. הילדים הגדולים חיים תחת חסות ההורים מכל הבחינות – הם נעזרים בהם ונהנים מכל השירותים שהבית מספק. לתופעה הזו של ההתבגרות המאוחרת יש השפעות כלכליות, חברתיות ומשפחתיות.
"בניגוד למדינות אחרות בעולם, בישראל מתווסף הגיוס לצבא, עובדה שעוזרת לזרז את התהליכים הללו. עם זאת, אם בעבר לאחר השחרור הצעירים היו ממשיכים לחיים עצמאיים, הרי שהיום הם חוזרים הביתה. מבחינת ההורים יש הרגשה שהילד תלוי בהם וממשיך להיות חלק מהיחידה המשפחתית במשך שנים רבות. עיקר הבעיה שההתבגרות האיטית מייצרת היא בעצם ההתייחסות אל צעירים בני 30-20 כאל מתבגרים. לא מאפשרים לילדים/בוגרים לקחת אחריות על כל תחומי החיים, וכך בגיל 20 פלוס הם נהנים מזכויות יותר מאשר מחובות. ברגע שגיל ההתבגרות משתנה, ההגדרות שלנו כחברה של צעירים ומבוגרים משתנות, ויש לכך השפעות על דמות החברה כפי שהיא נראית - לא רק כיום אלא גם בעתיד. כלומר, אם בדור הקודם גיל 24 נחשב לגיל שבו אנחנו אמורים להקים משפחה, הרי שכל התפקידים בחיים נדחו והשתנו. הנישואים מתחילים בגיל מאוחר יותר, מה שגורר הורות מאוחרת יותר - בעצם כל שלבי החיים מתעכבים ונדחים. אם בגיל ההתבגרות יש רצון של המתבגר להיפרד מהוריו ולבנות זהות עצמאית נפרדת, הרי שפה מדובר בתהליכים איטיים יותר. מצד ההורים, מעבר להיותם ספקי שירותים, הם כעת נושאים בנטל בגיל יותר מבוגר, וגם סינדרום הקן המתרוקן מתעכב, וכמובן יש השפעה על הזוגיות של ההורים".
דליה אלוני, פסיכולוגית חינוכית, טוענת שמלכתחילה הניסיון להגדיר תקופה התפתחותית "הוא שרירותי במידה מסוימת ותלוי מאוד בהתפתחות אישית, בתרבות ובחברה. תוחלת החיים שהתארכה וסגנון החיים הנוכחי מאפשרים לצעירים להיחשף לעולם, לעקוב אחר מתבגרים ואופנות במדינות אחרות, ובעיקר להתנסות מבלי להתחייב. הסטנדרטים החברתיים המקובלים השתנו, וכיום אנחנו מאפשרים לצעירים לדחות את יציאתם לבגרות. השירות בצה"ל הוא מעין תקופה של השהיה מבחינת צעירים בישראל, ורק עם שחרורם הם מתחילים במסע של התנסויות שונות, בארץ ובחו"ל, בטיול הגדול אחרי הצבא. הם מחפשים משמעות וכיוון בחיים".
ואיך זה משפיע על מערכות היחסים בבית?
"הילדים זוכים להכלה ולסבלנות מצד הוריהם והסביבה. ההורים מאפשרים להם לראות עולם. עם חזרתם לארץ הם מתחילים בלימודים, בחיפוש אחר מקצוע, שילוב של לימודים עם עבודות מזדמנות. לצעירים יש תחושה שהם יכולים לעשות הכול, אז למה להתחייב לדבר אחד? ההורים בדרך כלל מבינים שהזמנים השתנו, ולכן הם מרפים מהלחץ להתחיל מיד אחרי הצבא את הלימודים, מ'עבודה מסודרת עם קביעות', מחיסכון ומנישואים. יש הורים שאפילו נהנים מהמצב הזה ומצטרפים לילדים בטיולים בחו"ל בחלק מהזמן. הם זוכים לחוות את העולם יחד עם הילדים, דרך העיניים שלהם, בתקופה הזו שהיא שונה מאוד מהאופן שבו ההורים גדלו והתבגרו. מצד הילדים, השלכה חיובית למסע ההתבגרות שלהם היא שהם מפתחים תחושה של מסוגלות עצמית, הסתגלות ויותר גמישות, ואלה חוזקות משמעותיות לחיים".
