הקבוצה המרגשת בכדורסל הישראלי

עירוני נס ציונה היא כבר שם מוכר בנוף הכדורסל הישראלי. לא הקבוצה הפצפונת של פעם ששיחקה בעיקר בליגה הארצית. אחרי שנתיים עם הרבה שיאים בליגת העל הקבוצה נשרה לליגה הלאומית, ובכל זאת דבר לא נפגע ברוח המועדון שהחליט להעמיד סגל שיחזור מיד לליגה הבכירה.

לאחר הגרלת רבע גמר גביע המדינה, שזימנה מפגש מול הענקית הצהובה מתל אביב באולם בלב המושבה, לא שמעת מהאוהדים תסכול או ויתור מראש. להיפך. מכבי תל אביב כבר הפסידה באולם הזה. גם הפועל ירושלים. הירידה ללאומית דווקא גרמה לאוהדים להתחבר עוד יותר לקבוצה במטרה לעלות והיה ברור שהאולם יהיה מלא.

(צילום: אורן אהרוני)

אפשר לכתוב טורים ארוכים על טעויות השיפוט, חוסר המזל ואיבוד ההזדמנות לעשות היסטוריה, אבל יותר ראוי לכתוב על המלחמה שנס ציונה הציגה. אחרי מחצית ראשונה גרועה שהסתיימה בפלוס 12 למכבי אף אחד לא קילל, הקהל יצא לקנות פופקורן ונקניקיה וחזר להצגה כתומה שכמעט נגמרה בסנסציה. האכזבה הייתה שם בסיום המשחק, אבל גם הרבה כבוד ומחיאות כפיים למנצחים ולמפסידים.

כן, ככה צריך להיראות כדורסל בישראל: קבוצה שבנויה על ישראלים, שהקפטן שלה הוא סמל שמתגורר בעיר, את השחקנים אתה יכול לפגוש בבית הקפה מתחת לבית והשחקנים הזרים זורקים עקיצות לילדים שמשחקים מחוץ לאולם אחרי האימונים. בקהל אפשר למצוא את כל טווח הגילאים, את חבר המועצה ואת החבר מהכיתה. החיבור לקהילה זה מה שהביא את הקבוצה הזו לרבע גמר הפלייאוף ב-2015 וזה מה שיחזיר אותה לליגת העל.

עם בסיס של ישראלים ו-3-2 שחקנים זרים, קבוצות לקחו את אליפות אירופה, הקהל רוצה שחקנים להתחבר אליהם, ומנגד, כשהשחקנים מקבלים עידוד אמיתי הם נותנים 150% מעצמם גם כשהמצב במשחק נראה בלתי הפיך. נס ציונה אמנם הפסידה במשחק, אבל לימדה את כולנו שיעור לחיים. ולא היה מזיק גם לקבל איזו שריקה לעבירה בסוף...