התבלין החסר בתבשיל התפל שנקרא מכבי חיפה

כל אדם עם ניסיון מינימלי במטבח יודע שהכנת תבשיל עם חומרי הגלם המשובחים ביותר, עבודה עם מיכשור מטבח משוכלל ומודרני והגשה בכלים מפוארים אינם ערובה להצלחת התבשיל. טעות קטנה בתיבול עשויה לגרום לכך שהתבשיל בכלל לא יהיה ראוי למאכל, ולפעמים, באופן חסר תקנה. יותר מדי מלח, מעט מדי מלח, שימוש בכוסברה במקום בפטרוזיליה, המתקת יתר, והתבשיל עשוי למצוא את עצמו בפח האשפה, גם אם בושל ע"י שף מומחה.

מכבי חיפה היא מועדון כדורגל מפואר בקנה מידה ישראלי. היא משחקת באצטדיון מהמובילים באירופה ברמתו, מוכרת מינויים במספרים של קבוצת מרכז טבלה באנגליה או של מילאן הגדולה מאיטליה, לרשותה מתקני אימון שלא היו מביישים הרבה קבוצות מאירופה ובעלת תקציב גדול מאוד במונחים מקומיים. ובכל זאת, בכל שנה, כבר לפני כניסת שנה האזרחית חדשה, התבשיל הקרוי מכבי חיפה מושלך לפח האשפה, השף מפוטר וחומרי הגלם (השחקנים) מוחלפים כשמהפכה רודפת מהפכה בסגל. למה?

מכבי חיפה(צילום: ראובן כהן)

הרבה מאוד נכתב על התעלומה הזאת, שנמשכת כבר למעלה משש שנים. יש כאלה המפנים אצבע מאשימה לנשיא המועדון, למאמן התורן, ואחרים מתלוננים על איכות השחקנים. יש כנראה גורמים רבים לתהליכים ההרסניים שעוברים על הקבוצה. ניגע כאן באחד מהם.

24.5.1982, אצטדיון רמת גן. חצי גמר גביע המדינה. מכבי חיפה הוא מועדון שהדבר היחיד הנמצא בארון הגביעים שלו הוא גביע המדינה משנת 1962. מולו מתמודדת מפלצת התארים מכבי תל אביב, שבהרכבה שחקנים בינלאומיים רבים, עתירי ניסיון והישגים. כבר בדקה השנייה ספגנו שער (מרהיב) של מושיק שוייצר. המחצית נגמרה ביתרון 0:2 לצהובים. דמיינו לעצמכם את מכבי חיפה של שש השנים האחרונות, את זו של השבת האחרונה, ואיך היה נגמר משחק כזה.

אבל אז מוסיפים למכבי חיפה את תבלין הפלא, ומתפתח על הדשא באצטדיון רמת גן אחד ממשחקי הכדורגל הגדולים שהיו בארץ, עם פינג פונג מטורף של שערים שהסתיים בתוצאה 4:4. בסופו של דבר הפסדנו (כרגיל) בפנדלים. אבל הרוח של מכבי חיפה של אז כבר החלה לנשב לכיוון אחד בלבד, כלפי מעלה. הכי למעלה שאפשר. שנתיים לאחר מכן מכבי חיפה, המפגרת מרחק ניכר בטבלה מבית"ר ירושלים, מגיעה למשחק חוץ בהיכל הכדורגל הישראלי, בלומפילד, שוב נגד מכבי תל אביב. עוד במחצית הראשונה הצהובים מובילים 0:1 משער (מרהיב) של מוטי איוניר מ-35 מטר. שוב, דמיינו את מכבי חיפה של השנים האחרונות במצב כזה. אבל אז נשלף התבלין הסודי ומכבי חיפה מנצחת 2:3 בחוץ כאשר שניים מהשערים, אחד בראש ואחד ברגל, כובש בכלל שחקן שלא היה לגיונר, לא קיבל משכורת של 400 אלף דולר לעונה, לא היה שחקן זר מליגה אירופית, אלא חלוץ שהגיע מליגה ב'. זאהי ארמלי שמו. בסוף העונה חגגנו אליפות ירוקה ראשונה היסטורית.

בואו נתקדם הרבה שנים קדימה. עונת 2010/2011. מכבי חיפה אמנם בצמרת, אבל מדשדשת. ואז, באמצע העונה נכנסים להרכב שלושה שחקנים שגדלו במחלקת הנוער הירוקה. בלם שמחמם את הספסל לקראת סוף הקריירה. חלוץ שבילה את רוב שנותיו בהשאלות בקבוצות, חלקן מהליגה השנייה וגם הוא, נראה שיסיים את קריירת המשחק שלו בליגה נמוכה. וקשר אחד שנע בין ההרכב לספסל וליציע והיחס אליו הוא כאל הבטחה גדולה שהכזיבה. שלושתם קמו מקצה הספסל, ולאחר שהריחו את התבלין המיוחד הם סחפו את הקבוצה לאליפות האחרונה (בינתיים) שלה. הבלם אריק בנאדו, "תחנה אחרונה בהדר", פרש עם כמות תארים דמיונית. החלוץ, תומר חמד, ממשיך מאז שנים רבות לחורר רשתות באירופה. הקשר, ליאור רפאלוב, הספיק כבר לחגוג עם קלאב ברוז' גביע ואליפות בבלגיה, כשהוא מהווה בורג מרכזי בקבוצה ובהישגיה.

זאהי ארמלי(צילום: מכבי חיפה)

אז מהו אותו תבלין פלאי שהפך את מכבי חיפה מקבוצה מעניינת, כזאת שמשחקת כדורגל פתוח והתקפי, כזאת שסוחפת אחריה אוהדים גם כאשר היא לא מספקת תוצאות על הדשא – לקבוצה שלוקחת תארים ומביאה הישגים, בין אם בכדורגל מבריק, ובין אם לקחת אותם בשיניים? קוראים לו נשמה, ומספיק לצפות במשחקי הקבוצה השנה כדי לראות שהוא נעדר מהתבשיל הירוק. יש במכבי חיפה שחקנים מוכשרים ואיכותיים. שאף אחד לא יספר סיפורים שהסגל של מכבי פ"ת או בית"ר ירושלים טוב יותר. יש במכבי חיפה שחקנים מנוסים שלקחו תארים בכמה קבוצות, בארץ ובחו"ל.

השבת מכבי חיפה הפסידה בביתה בבושת פנים לקבוצה המאומנת מהיציע, מנוהלת מהכלא ובעלת הרכב נטול כוכבים ובו כמה פליטים מקבוצות אחרות. והאימפריה בצהוב אדום, מגובה בעשרה אוהדים נלהבים ביציע, השיגה ניצחון מבלי להתאמץ יתר על המידה. לעומת האימפריה מעיר הנמל הדרומית, לזו מאחותה הצפונית יש קהל מטורף שדוחף אותה בבית ובחוץ. ישנם את כל התנאים להצליח. ובכל זאת, זה לא עובד.

רוח המועדון שהטמיעו בו בעמל רב דורות של מאמנים ושחקנים כמו ג'וני הרדי, שלמה שרף, ברוך ממן, זאהי ארמלי, עופר מזרחי, ניר קלינגר, איל ברקוביץ', ראובן עטר, יוסי בניון (בגלגול הקודם...), ג'ובאני רוסו, אריק בנאדו (למי שרוצה להבין באמת שיראה את הסרט "שירת הברבור" ב Youtube) ואחרים, התפוגגה זה מכבר. מספיק היה לראות את אוסף השחקנים הירוקים נע על הדשא במשחק מול אשדוד על מנת להריח את התבשיל התפל, החל מהדקה הראשונה למשחק. את הכניסות לתיקולים על מנת לצאת ידי חובה. את הירידה הזוחלת להגנה. את חוסר האונים לאחר ספיגת שער. את חוסר המחויבות בסגירות. את הליקויים וחוסר הריכוז בכיסוי בהגנה. את הבעיטות חסרות העוצמה לשער. את חוסר האמונה של השחקנים בעצמם כאשר הם ניגשים למשחק מול קבוצה נסוגה ומסתגרת. את המחבואים ששחקנים בירוק משחקים כשצריך להוציא כדור שוער או הוצאת חוץ, במקום להטריח את עצמם לבוא לקבל את הכדור.

מכבי חיפה היא תבשיל ללא תבלינים. והדבר העצוב הוא שתבלינים אינם עולים כסף רב (אולי חוץ מזעפרן...).

הם יכולים להגיע מהשחקנים עצמם במקרה שהמאמן לא מצליח לסחוף את הקבוצה אחריו, כמו אותה שלישיית שחקנים מעונת האליפות האחרונה. הם יכולים להגיע ממאמן כמו שלמה שרף שלוקח אוסף של שחקנים מוכשרים ומכניס להם לראש שהם לא פחות טובים, וראויים יותר משחקנים שגדלים במגרשים שבין נתניה לתל אביב. הם יכולים להגיע ממנהל מקצועי שהפך תפיסת עולם ושיטות אימון במכבי תל אביב, אמנם מגובה בכסף גדול שמגיע מקנדה, ובמקרה הצורך מגלה מנהיגות, יורד לקווים ומוציא, אישית, את קבוצתו ממשבר עמוק.

יש פרשנים שטוענים שהבעיה של מכבי חיפה היא בחוסר בשחקני בית בהרכב. אחד מהם, שחקן בית, שימש כקפטן וכשחקן מוביל במשך כארבע שנים חסרות הישגים במועדון, ותפקודו בעיקר בעיגול האמצע עוד זכור לרבים. אחדים ממאמני הקבוצה בשנים האחרונות היו שחקני עבר עתירי הישגים, והם, איש איש בתורו, דירדרו את הקבוצה מתהום אחת לאחרת עמוקה יותר. יתרה מכך, בתחילת שנות ה-2000 הזכייה באליפויות והמסע הנפלא לליגת האליפות התנהלו עם 3-2 שחקני בית, והשחקנים הדומיננטיים היו בכלל זרים או שחקני רכש ישראלים.

זרים כמו גוסטבו בוקולי נתנו לקבוצה לב ונשמה כאילו גדלו במגרשי קצף. מי שסחף את מכבי תל אביב לשלושה תארים רצופים היה ווינר בנשמה שגדל בכלל ביריבה העירונית. אין ממש חוקים ואין ממש כללים. אבל כשזה קורה, קל מיד להרגיש את הריח ולחוש את הטעם עוד לפני שהלשון נוגעת במעדן. ובמכבי חיפה של שש השנים האחרונות הטעם תפל והריח לא משהו. עוד לא נמצא המקור לתבלין הנשמה החסר. והגרוע מכל הוא שאני בספק אם הוא קיים בכלל במועדון במתכונתו הנוכחית.