משחק שגורם לך לבכות מהתרגשות
ברצלונה ניפצה כל תקרת זכוכית אפשרית, ולא רק בספורט. בסופן של 96 דקות האושר התפרץ והדמעות לא הפסיקו לזלוג. דמעות של אושר טבעי וטהור, דמעות של "אם אתה רוצה, הכל אפשרי"
מה שקרה אתמול בקאמפ נואו זה משהו שלא זוכים לראות הרבה. האמת, אפשר לספור על כף יד אחת את הפעמים שקבוצות חזרו ועשו קאמבק מרשים בליגת האלופות, אבל כזה שברצלונה עשתה אתמול לא היה ולא יהיה.
אני חייב להודות, יום, יומיים ואפילו שבוע אחרי התבוסה אני גם לא האמנתי. לא האמנתי שברצלונה יכולה לחזור ולהפוך 4:0 מול פ.ס.ז' ושלל הכוכבים שלה. לא האמנתי שהכול יכול לקרות כמו שצריך, לא האמנתי שאונאי אמרי ינהל את המשחק כמו שהוא ניהל אתמול, לא האמנתי שכל השחקנים של ברצלונה יילחמו 90 דקות ולא האמנתי שנצליח לתפוס את כולם ביום טוב (חוץ מאחד, שלדעתי הוא דווקא היה במשחק טוב).
(צילום: גטי אימג'ס)
לא האמנתי שנצליח להבקיע שישייה אחרי שקבאני הבקיע ולא האמנתי שנוכל להבקיע שני שערים בזמן פציעות אבל זה קרה. זה הזוי, זה מטורף, זה בלתי אפשרי לתאר את זה, אבל ברצלונה ניפצה כל תקרת זכוכית אפשרית שקיימת לא רק בכדורגל העולמי, אלא בכלל. ברצלונה הוכיחה לכולם שגם שצריכים שלושה שערים וגם שנראה שהכל אבוד לא מוותרים וממשיכים להילחם 96 דקות. לא מרימים ידיים, ממשכיכים לרוץ ולירוק דם על הדשא בלי הפסקה.
בסופן של 96 דקות האושר התפרץ והדמעות לא הפסיקו לזלוג. דמעות של אושר טבעי וטהור, דמעות של "אם אתה רוצה, הכל אפשרי". אי אפשר היה לעצור את הדמעות, אי אפשר היה ללכת לישון אחרי משחק כזה, כי מה שראינו אתמול, זה משהו ששינה את פני הכדורגל העולמי, משהו שידברו עליו לדורי דורות, משהו שמעולם לא נשכח!
הטירוף בעיתונים
מומלצים
