זקנה, אבל לפניך
הגנתית, אבל גם תוססת והתקפית. מהפכנית, אך באותה מידה שמרנית. יובנטוס היא החלוצה של הכדורגל האיטלקי המתחדש, עם שילוב מנצח בין זרים למקומיים. אף אחד לא יופתע אם זה ייגמר בזכייה בצ'מפיונס. לקראת הגמר הגדול: קיצור תולדות היריבות בין יובה לריאל
בתום יומיים נפלאים של כדורגל הושלמה זהות העולות לגמר הצ'מפיונס – יובנטוס וריאל מדריד – ואיזה משחק מצפה לנו ב־3 ביוני באצטדיון המילניום בקרדיף. כל כך הרבה סיפורים פנימיים בין שני המועדונים הענקיים הללו. החל מזינדין זידאן, מאמנה של ריאל מדריד כיום ושחקנה לשעבר של יובנטוס, אשר שבר את שיא העברות העולמי דאז אחרי שנמכר לריאל מדריד תמורת 75 מיליון יורו ב־2001, דרך אלבארו מוראטה שלפני שנתיים גרם לריאל מדריד ופלורנטינו פרס להיות מודחים על ידי שחקן שגדל אצלם ועד לגונזאלו היגוואין שפרץ לתודעה במדי הבלאנקוס, אך מעולם לא זכה להכרה אמיתית.
שתי הקבוצות נמצאות במעמד בזכות ולא בחסד, אחרי שמצד אחד יובה הדיחה את ברצלונה ומונאקו בעלות ההתקפות האימתניות, ואילו הבלאנקוס שיכנעו לא פחות מול באיירן מינכן ואלתטיקו מדריד החזקות. אבל יודעים מה, קרב האיתנים הזה הוא עוד חלק מפאזל שמשלים יריבות מיתולוגית הכי עמוקה שיש לכדורגל האירופי להציע.
(צילום: AFP)
20 במאי 1998. יובנטוס וריאל מדריד התמודדו אחת מול השנייה במסגרת גמר של ליגת האלופות באמסטרדם ארינה למפגש בין שתי קבוצות שהיו ניגוד מוחלט מבחינה מקצועית באותם ימים. יובה, הייתה למועדון החזק ביבשת באותה תקופה עם גמר שלישי ברציפות. היא שאפה ליצור הגמוניה במפעל עם זכייה שנייה בשלוש שנים בתואר הנחשק, בעוד ריאל העפילה לראשונה לגמר היוקרתי מאז המתכונת המחודשת של ליגת האלופות, כאשר הגמר האחרון של הבלאנקוס היה אי שם במאי 1981 בהפסד 1:0 לליברפול הגדולה של קני דלגליש וגראהם סונס.
אלופת איטליה, אשר בהרכבה הופיעו כוכבי על דוגמת אלסנדרו דל פיירו, פיליפו אינזאגי, אדגר דווידס, פאולו מונטרו, אנגלו פרוצי, ג'יאנלוקה פסוטו, זינדין זידאן ודידייה דשאן, הגיעה כפייבוריטית מובהקת למשחק הזה אחרי שחגגה אליפות שנייה ברציפות בליגה, כשהכניעה את אינטר הנוצצת של רונאלדו הברזילאי. מנגד, הבלאנקוס חוו עונה מסויטת בליגה, במהלכה הפסידו תשעה משחקים שמתוכם שניים ליריבה המושבעת ברצלונה – 3:2 בבית ו־3:0 בקאמפ־נואו – וסיימו במקום הרביעי שהספיק בזמנו רק לשלב המוקדם של גביע אופ"א.
החבורה של יופ היינקס הציגה כדורגל אפור להחריד במונחי מועדון פאר, אבל מדי פעם הבריקה כמו בניצחון הגדול 0:2 על אלופת אירופה דאז, דורטמונד, משערים של פרננדו מוריינטס וכריסטיאן קראמבו. ובכל זאת, בודו אילגנר, כריסטיאן פאנוצ'י, פרננדו היירו, רוברטו קרלוס, קלארנס סיידרוף, ראול, פרננדו רדונדו, פרננדו מוריינטס ופרדראג מיאטוביץ' הגיעו כאנדרדוג מול החבורה המנוסה של מרצ'לו ליפי. הגברת הזקנה הייתה דומיננטית יותר, אבל במחצית הראשונה לא הצליחה למצוא את המסגרת. למרות ניסיונות של דווידס, זידאן ודי ליביו ממצבים קורצים, השוער הגרמני אילגנר לא נדרש למתוח איברים. הספרדים אמנם החזיקו פחות בכדור, אך היו מסוכנים יותר, אחרי שראול החמיץ את המסגרת של פרוצי משלושה מטרים. המחצית השנייה הייתה סיפור אחר לגמרי: האיטלקים העלו את הקצב והחלו להעז יותר במטרה להשיג שער מהיר, כאשר החניכים של היינקס אפילו לא יצאו קדימה ב־20 דקות הראשונות.
אינזאגי היה קרוב להרשית ראשון, אך בעיטה חזקה שלו מהאוויר נהדפה על ידי אילגנר. הדקה 66 הייתה רגע קסום שנצרב בתודעה של כל אוהד ריאל באשר הוא. בעיטה עוצמתית אך לא מדויקת להפליא של רוברטו קרלוס פגעה איכשהו ברגליו של מארק יוליאנו, הכדור ניתז היישר לרגליו של מיאטוביץ', שהקדים את פרוצי. הפנומן הסרבי בנונשלנטיות, שכל כך אפיינה אותו, הסתובב במקום ומחמישה מטרים הקפיץ מעל ראשו של פאולו מונטרו וקבע 0:1 בניגוד גמור למהלך המשחק. הביאנקונרי לא נשברו, המשיכו לתקוף בחמת זעם, אבל ראו את כל ניסיונותיהם נעצרים אצל אילגנר והיירו, שהציגו משחק לוחמני ועיקש מול הארסנל ההתקפי שהרעיד את כל אירופה בכיכובם של אינזאגי ודל פיירו. אירוע מעורר מחלוקת בחוסר ספורטיביות היה עמוק בתוך תוספת הזמן, כאשר סיידרוף הכשיל בכניסה ברוטאלית את בן ארצו, דווידס, וראה את האדום. בסופו של דבר היתרון נשמר עד לסיום והחבורה ממדריד חגגה גביע ראשון אחרי 32 שנה.
(צילום: EPA)
אמנם לא מדובר בגמר שנכנס לרפרטואר המפואר של ליגת האלופות, אך בלי ספק זהו אירוע מכונן בתולדות היריבות הגדולה ביותר בתולדות ליגת האלופות. הגברת הזקנה נחשבת בעיני רבים לנמסיס של ריאל מדריד ואפשר להבין היטב למה. בחצי הגמר של עונת 2003 לעיני כ־80 אלף צופים בדלה אלפי, יובה – באחד ממשחקיה הגדולים ביותר – הביסה את הגלאקטיקוס של זידאן ורונאלדו 1:3 – בתצוגת כדורגל מהפנטת שמחקה הפסד 2:1 מהסיבוב הראשון בברנבאו. הייתה זו נקמה סימבולית על הקבוצה שמחקה להם את החלום חמש שנים קודם לכן.
על המשחק הזה העיבה תקרית אחת שמהווה עד היום צלקת בלבם של אוהדי יובנטוס. פאבל נדבד, שהכריע את המשחק עם ביצוע מרהיב אחרי שקיבל מסירת אמן מג'יאנלוקה זמברוטה, הפך גם להיות הגיבור הטראגי באירוע שנוי במחלוקת. דקות ספורות לפני תוספת הזמן הכשיל הקשר המחונן את סטיב מקמנמן במרכז המגרש. האנגלי הגיב בתיאטרליות מוגזמת, התגלגל על הדשא ונדבד שסחב, צהוב מהמשחק הראשון, ראה מיד את הכרטיס נשלף לעברו ובכך נאלץ להיעדר מגמר מול מילאן באולד טראפורד, בו כזכור ידם של המילאנזים הייתה על העליונה, אחרי שניצחו בתום דו קרב מהנקודה הלבנה 2:3.
"שיטות האימון באיטליה יורדות לרזולוציות נמוכות יותר מאשר בכל מקום אחר, ולכן השחקנים האיטלקים יוצאים שלמים יותר וסגנון המשחק מסודר יותר", אמר קרלו אנצ'לוטי. לא דבר של מה בכך למאמן שזכה בתארים בארבע מדינות שונות מחוץ לאיטליה. איטליה היא מדינה שבאמת משוגעת על כדורגל וההתייחסות שם לענף היא רצינית מבחינה ערכית, מקצועית ותודעתית. נכון שהחבילה של הכדורגל האיטלקי משווקת בצורה פחות נוצצת מאנגליה, גרמניה וספרד ואפילו ממוצע הצופים בסרייה א' לא בספירה של הבונדסליגה והפרמייר־ליג. למרות כל האמור לעיל, התשוקה לכדורגל בארץ המגף היא משהו שקשה מאוד לתאר במילים – זר לא יבין זאת כמאמר הקלישאה.
רומא, מילאן ולאציו סוגדות למסורת גם על חשבון הצלחה מקצועית. הראשונה לעולם לא תראה לפרנצ'סקו טוטי את הדרך החוצה, כי עבורה יש ערך מוסף מעבר לזכייה בתארים. נכון שהקבוצה מעיר הנצח רחוקה מימי הזוהר שלה, אבל אוהדיה פשוט משוגעים עליה. בדיוק בנקודה זו הגדולה של יובנטוס באה לידי ביטוי. בתחילת השנה האזרחית נחשף כי הגברת הזקנה משנה את סמלה המיתולוגי לטובת אייקון מסחרי אחר. אפשר לפרש זאת כאקט מסחרי, אך למעשה מדובר בעוד צעד רציונלי מחייב אותו מובילה הגברת הזקנה בשנים האחרונות.
צריך לזכור, הדלה אלפי אינו אצטדיון פחות מיתולוגי מהאולימפיקו, ובטח לא מהסן סירו, ובכל זאת האלופה האיטלקית בנתה לעצמה את היובנטוס סטאדיום הנוצץ והחדשני שנמצא בבעלותה. לשם השוואה, אולימפיקו וסן סירו הינם אצטדיונים עירוניים. לא בכדי יתר האימפריות האיטלקיות הולכות בדרך הזו (רומא צפויה לחנוך אצטדיון חדש וקומפקטי יותר).
מבחינה מקצועית, יובנטוס שהייתה פיינליסיטית לפני כשנתיים, מכרה את השלד המרכזי שלה בדמות ארתורו וידאל, קרלוס טבס, אנדראה פירלו, אלבארו מוראטה ופול פוגבה, שנמכר הקיץ למנצ'סטר יונייטד בסכום של 100 מיליון יורו. ועדיין, ג'יאנלואיג'י בופון, לאונרדו בונוצ'י, ג'ורג'יו קייליני ואנדראה ברצאלי הם הכוכבים האמיתיים ועל פיהם יישק דבר. פנטזיונרים קרי פאולו דיבאלה, פיפיטה היגוואין, מריו מנדז'וקיץ', דני אלבס, מיראלם פיאניץ' ודנילו מתאימים את עצמם לרזי הכדורגל האיטלקי ואמנם מביאים איתם ערך מוסף, אבל מתאימים את עצמם היטב לשיטה הקיימת.
בדיוק כמו שלוצ'יאנו פאברוטי, התנור האגדי עליו השלום, אשר פרץ לעולם עם פרי היצירה "נסון דורמה", לא היסס לשתף פעולה עם כוכבי פופ ורוק עכשוויים דוגמת יו 2 ואחרים, אך שמר באופן מובהק על זהותו כזמר אופרה, כך גם יובנטוס קבוצתו האהודה.
לפנייה לכתב/ת 
בופון
צילום: רויטרס
מומלצים
