הגאונות של צ'לסי, הבעיה של צ'לסי

• אנטוניו קונטה הוא מאמן כדורגל מצוין. מאלה אשר ברור כי הם משפרים את השחקנים של קבוצתם. כמעט כל שחקני צ'לסי עברו שידרוג משמעותי ביכולתם ובמעמדם תחת המאמן האיטלקי. הבולטים ביותר הם אספיליקווטה, אלונסו ומוזס, אבל ניתן לראות גם איך קאנטה הופך להיות אחד הקשרים האחוריים הטובים אי פעם, ואני בטוח שגם שחקנים כמו בקאיוקו, רודיגר, כריסטיאנסן ועוד ישתפרו עוד ועוד כשחקני צ'לסי בתקופת קונטה.

• כשחקן, קונטה היה שחקן קישור, וכמאמן ניתן לומר שהוא מאמן קישור. לפעמים נראה שקונטה בונה קבוצה של 10 קשרים ושוער. הבלמים של צ'לסי נדרשים להשתתף בבנית המשחק ולכן קונטה בוחר בלמים בעלי יכולת טכנית טובה ובמיוחד יכולת מסירה גבוהה. לכן אספיליקווטה הוא הבלם הבכיר ובלמים כמו רודיגר וכריסטיאנסן מקבלים במה אדירה יחסית לגילם. אגב אספיליקווטה, הוא בעצם הופך להיות קשר לכל דבר ביציאה להתקפה ומיישר קו עם הקשרים לפני שני הבלמים האחרים.

אנטוניו קונטה(צילום: EPA)

קונטה מביא את שיטת המשחק של שלושת הבלמים כמעט לכדי שלמות בכך שהוא יוצר יכולת למעבר מהיר ממערך הגנתי למערך מאוד התקפי. בהגנה צ'לסי מסודרת במערך של 5-4-1 עם שני קווי הגנה מאוד מסודרים וקרובים. עד כאן אין חדש. אבל היופי בצ'לסי הוא ביציאה להתקפה. במצב הזה המערך הופך להיות מערך חדשני של 2-3-5. כן, כן, בסהכ שניים נשארים בהגנה. אלה הם שני הבלמים שהם לא אספיליקווטה. שני המגינים עולים ומיישרים קו עם שלושת שחקני החוד שמצופפים לאמצע. כך שישנם בעצם חמישה שחקני חוד לרוחב המגרש. ובמרכז שלושה קשרים "מובהקים" שמחברים בין הגנה להתקפה. שימו לב שבשיטה הנוכחית לקשרים באמצע יש תפקיד יותר הגנתי מאשר ל"מגינים" על הקו.

• הבעיה של קונטה היא בדיוק בגלל שהוא רוצה קבוצה של קשרים. חמשת שחקני החוד של צ'לסי במשחק ההתקפה שלה הם בעצם שני מגינים-קשרים על האגפים (לרוב אלונסו ומוזס), שני קשרים שמגיעים מקו ההגנה של הקישור בצדדים ומצופפים לאמצע וקדימה במעבר להתקפה (לרוב שניים מתוך הזאר, פברגאס, וויליאן או פדרו) וחלוץ. לצ'לסי יש רק חלוץ אחד בסגל שקונטה סומך עליו, ולא ברור איך קונטה הביא את עצמו למצב האבסורדי הזה. מוראטה הוא חלוץ מצוין והוא מתאים מעולה לשיטת המשחק של קונטה. גם הוא בעל סגנון משחק הדומה לשל קשר. השליטה שלו בכדור, יכולות המסירה והבנת המשחק שלו אינם מנת חלקם של חלוצים רבים וכל זאת לא מתנגש עם יכולת ההבקעה שלו ועם היותו גם סקורר. ומכאן הקרדיט והחשיבות שלו בצ'לסי.

אבל כשהוא לא משחק, קונטה מעדיף לשים את הזאר כחלוץ מאשר את בטשואיי, עליו הוא לא סומך בעליל (ובצדק, לאור יכולתו בדקות בהן הוא משחק). רק שהזאר הוא לא סקורר. וחוץ ממוראטה אף אחד בסגל של צ'לסי לא סקורר. וכאן הבעיה של צ'לסי. נראה שפילוסופיית המשחק של קונטה היא לצופף את המגרש, להניע את הכדור, לגרום לקבוצה היריבה להזיע כדי להגיע לחצי הזדמנות (קורטואה כמעט לא היה צריך לזנק כבר חודש) ולסמוך על זה שמתישהו, ממצב חופשי, הברקה של מישהו מהכישרוניים או הגבהה של אספיליקווטה למוראטה תוביל לשער. ולרוב זה עובד. בשבת הם הבקיעו ככה 5 שערים. אבל אי אפשר להתבלבל. לצ'לסי חסר מחץ.

אדן הזאר(צילום: AFP)

• הזאר קיבל מנוחה וצ'לסי הבקיעה חמישייה. במשחקים האחרונים נראה שהזאר מנסה לקחת עליו יותר מכולם, אבל הרבה פעמים הוא משתהה בקבלת ההחלטות ומנצל את השליטה הפנומנלית שלו בכדור כדי לקחת עוד כמה שניות. דווקא בלעדיו משחק ההתקפה של צ'לסי היה מהיר יותר והגנת סטוק נתפסה רבות במערומיה.

• לעניות דעתי שחרורו של מוראטה מריאל מדריד מתחרה בזה של מקאללה בפרס המכירה ההזויה ביותר. מה חשב זידאן?

• השער של דרינקווטר הוא תענוג לכל מי ששיחק אי פעם כדורגל בשכונה. זה אולי השער הכי כיפי להבקיע. הבעיטה הכי פשוטה. מלאה ומתלבשת. אפילו לא צריך לתת כל כך הרבה עוצמה. רק להסתכל ולחייך... ולמי שלא ראה, מומלץ!

• סטוק סיטי - רכה ומבולגנת. המשחק הזה לא היה אינדיקציה. כמה ניצוצות וכולם מגיעים מצ'רלי אדם. סוג של ערן לוי אם הוא היה נולד באנגליה.