הנשים הן העתיד של השחייה הישראלית
השחייניות נמצאות כמעט תמיד באותו טווח גובה כמו יריבותיהן מהמדינות המובילות. ובכלל, אצל נשים מה שקובע הרבה פעמים זה מנטליות וטכניקה
השבוע התגלה שאביב ברזילי בת ה-15 תצא לארה"ב להתאמן אצל מאמן העל של נבחרת ישראל, דייויד מארש. זה ציון דרך לשחייה הישראלית. אם אני לא טועה, היא השחיינית הישראלית הראשונה שעושה מעבר כזה בגיל צעיר. ב-SWIMRANKINGS מופיע שהשיא האישי של ברזילי ב-100 מ' גב הוא 1:03.74 דקות. בגיל 15 היא נמצאת פחות או יותר 5 שניות מזמן של גמר אולימפי. קטינקה הוסו עשתה בגיל 17 1:10.04 במאה גב. כן כן, הוסו שלקחה זהב אולימפי במשחה הזה קבעה בגיל 17 תוצאה פחות טובה ממה שעשתה אביב ברזילי בגיל 15.
האם, בעצם, ברזילי תהיה המדליסטית האולימפית הראשונה של השחייה הישראלית. למה לא? האם זה לא עניין של אימונים? של מנטליות? כולם בארץ מדברים על התעלות מנטלית במקצה עצמו. בולשיט. שחיינית שמסוגלת להתמיד באימונים יכולה להגיע בסוף למדליה האולימפית. ובכלל לא משנה באיזה מצב מנטלי היא תגיע למשחה.
אף פעם לא הצלחתי להבין מה ההבדל בין שחיינית אמריקאית צעירה לשחיינית ישראלית צעירה. הן ניזונות מאותו אוכל, יש להן אותו סדר יום, אז מה בסוף גורם לאמריקאיות לקפוץ בעשר שניות מגיל נוער ולקחת מדליה באולימפיאדה? ההבדל היחיד הוא שהן מסוגלות להמשיך להתאמן והישראליות לא, שום קשר להתנהלות במשחה או לאוכל או לגנים.
ואם כבר מדברים על סיכויים למדליה באולימפיאדה , צריך להכיר בזה שהסיכוי האמיתי של השחייה הישראלית נמצא בשחייניות ולא בשחיינים. רוב השחיינים הישראלים, מה לעשות, מתחת למטר שמונים וחמש, ולא יצליחו להתמודד עם הגובה של האמריקאים, האוסטרלים והרוסים, נגיד. השחייניות, לעומת זאת, נמצאות כמעט תמיד באותו טווח גובה כמו יריבותיהן מהמדינות המובילות. ובכלל, אצל נשים מה שקובע הרבה פעמים זה מנטליות וטכניקה. בסוף מי שחזקה מנטלית יכולה לגבור על השאר, גם אם הן גבוהות או מהירות ממנה ברמה הראשונית.
לפנייה לכתב/ת 
