ערוץ הילדים זה אנחנו / פלג בחמישי

החצרנים

העיתונאים שהפכו למועדון מעריצים

בהפתעה הגדולה של מחזור ה־NBA בלילה שבין שבת לראשון, נוצחה גולדן סטייט 115:108 בדנבר, אבל המכה האמיתית נחתה עליה פחות מ־24 שעות אחר כך. האלופה הודחה מהדיווחים במהדורת "חדשות הספורט". את מי מעניינות התוצאות של קרי, דוראנט ותומפסון, כשעומרי כספי לא בסגל? שיחפשו את החברים שלהם באמריקה, לא בישראל.

(איור: אופיר בגון)

במוצ"ש, כשנפוצו ידיעות על כוונת הווריורס להחליפו, ניסו המעריצים באולפן לעודד איש את אחיו. "לא צריך לחשוש?" שאל מגיש החדשות המודאג. "אני ישן בשקט", הרגיעו הפרשן. חבל. בטח החמיץ את הפרומו ששודר בלילה, שבו כספי מקריא משירו של אריק איינשטיין: "כל כך יפה בסן־פרנסיסקו על המים/ אז איך זה שאני מרגיש רחוק?" - ובת קול השיבה לו מישראל: "אתה לא רחוק, עומרי". בטח שלא. הילד של כולנו.

אתמול בבוקר, אחרי שיתופו בגארבג'־טיים מול אוקלהומה סיטי, דיווחו באתר כי לכספי היו "שמונה דקות די פרודוקטיביות על הפרקט, עם 2 נקודות (1 מ־2 מהשדה), 3 ריבאונדים ו־2 אסיסטים". גולדן סטייט הובסה ב־20 הפרש, אבל איזה ערב פרודוקטיבי מהזווית הישראלית. בכלל, מאז החתימה אצל האלופה, כל צעד וחצי של גיבור־העל הוא צעד גדול לעם ישראל, קליעות ממטר זכו להילוכים חוזרים כאילו היו שער לחיבורים, שלא לדבר על החיתוך לסל. לא מזמן אפילו אירגנו פה קמפיין לשיתופו במשחק האולסטאר. כמה חבל שפרט לתחרות ההטבעות והשלשות אין שם גם תחרות חיתוכים לסל.

עומרי כספי. חבל שאין תחרות חיתוכים לסל(צילום: רויטרס)

ואלה ממש לא רק זכייני השידור שמתקשים לעכל את הירידה במעמדו והשלכות הרייטינג. אלילי הספורט שלנו אמנם נותנים יד לסגידה הפרובינציאלית, אך זו בוודאי אינה אשמתם. חצרני התקשורת הם אלו שהתרגלו לנפח במקום לדווח. "זו לא מכבי פ"ת, זו מכבי בניון פ"ת", התפעם השבוע השדר, כשהרכש החדש של לוזון כבש ובישל מול הפועל אשקלון באצטדיון מיותם. "יוסי, אתה איש המחזור", החניף לו בסיום שדר הקווים. ברור. תשכחו מערן לוי או דיא סבע שנתנו פירוש משלהם למושג שתי רגליים שמאליות, או מדור מיכה ואלירן עטר שניצחו במשחק העונה. כוכב המחזור הוא האליל שחגג על אשקלון.

באופן מקרי, השבוע לא התברכנו בעדכונים על עוד כמה מיליוני דולרים שהוצעו לערן זהבי, אבל לא לדאוג, אלו יתחדשו בקרוב. אז מה אם הליגה הסינית לא מעניינת אף חובב כדורגל בעולם? גיבור־העל שלנו עשה אקזיט שלא מהעולם הזה.

ערן זהבי. אקזיט(צילום: ראובן שוורץ)

בינתיים, בליגה שדווקא כן מעניינת, נרשמה צניחה חדה במניותיו של תומר חמד, שבקושי משחק בברייטון. שטויות, כשהנבחרת תחזור כתבינו ופרשנינו שוב יעלבו יחד איתו אם לא יפתח בהרכב, ויתחננו לזהבי שימחל לנו על עוונותינו ויסכים לחזור. ואז, למרות שהתברכנו בגיבורי־על כאלה בכדורגל ובכדורסל, הנבחרות שלנו שוב יקרסו, והמעריצים בתקשורת ינסו להבין איך זה קרה.

המטיף

שום וטביב בראי ההיסטוריה

יצחק שום. בא בטענות(צילום: ראובן שוורץ)

"יש בעיה כשלא מעריכים ומכבדים את בעל הבית. נזרקתי מפנאתינייקוס אחרי שזכיתי בדאבל כי לא עמדתי במדיניות המועדון, ברק אברמוב זרק אותי מבני־יהודה לפני גמר הגביע ולא יצאתי לתקשורת". כך אמר השבוע יצחק שום וגם הביע תקווה כי המאמן שפיטר מהפועל כפר־סבא, מסאי דגו, "יכבד יותר את בעלי הבית הבאים שלו".

מעניין, אבל מקום עבודה אחד הסבא של טום שלח שכח. זה היה ב־2002, כשאימן במקרה בכפר־סבא והבעלים היה אחד בשם אלי טביב. שניהם הועמדו לדין בהתאחדות באשמת חוזה כפול, הפילו אחריות זה על זה, אבל הכבוד ההדדי נשמר. עד כדי כך, שבמהלך הדיון שום הטיח בטביב מילים כמו "שקרן, מנוול, זבל וחלאה". הבעלים טען מצידו שהמאמן "ניסה לסחוט" אותו, והמאבטחים במקום נאלצו להפריד.

אלי טביב. דיון סוער(צילום: אבי רוקח)

איך זה נגמר? הדיין מתח ביקורת נוקבת על שניהם, בתוספת קנסות ועונשי הרחקה על־תנאי, טביב איים לעזוב את הכדורגל, ושום הפגוע חשף: "מאמנים אצל טביב לא קובעים". אבל כל זה קרה לפני הרבה שנים, והעיקר ששניהם למדו את הלקח.

הפנטזיונרית

מירי רגב חולמת באספמיה

בשבוע שעבר זכתה קבוצת "דולפיני אשדוד" בטורניר ליגת האלופות בקטרגל לכבדי שמיעה שנערך בספרד, אחרי 3:4 בגמר על מועדון החירשים הואלבה. מי שצפה במשחק באתר התחרות יכול היה להתרשם מהרמה הגבוהה, מהאווירה הידידותית ומהפרגון הגדול שהעניק הקהל לשתי הקבוצות. רק חסרת התרבות והספורט ביימה לעצמה סרט מלחמה.

"עשיתם הישג היסטורי", נאמר בהודעה שהוציאה מירי רגב לתקשורת. "גאה בכם על הניצחון ההירואי כנגד כל הסיכויים. ניצחתם את הספרדים במגרש הביתי שלהם מול קהל שדחף את הקבוצה המקומית, אבל אתם ראיתם לנגד עיניכם את דגל ישראל שנתן לכם כוחות להשיג את הניצחון המיוחל".

מירי רגב (צילום: אוהד צויגנברג)

מאיזה אתר הימורים שאבה מומחית הקטרגל העולמי את המשפט "כנגד כל הסיכויים" - לא ברור, אבל מה חשבתם, שדוברת צה"ל במיל' תצדיע לסתם הישג ספורטיבי על אדמת ספרד? כדי שיהיה היסטורי והירואי, צריך לייצר תחושה של אווירה עוינת מול צאצאיהם של צוררי האינקוויזיציה.

אבל השיא היה במשפט: "ראיתם לנגד עיניכם את דגל ישראל, שנתן לכם את הכוחות להשיג את הניצחון המיוחל". מה שמחייב אותנו לחזור לסרטון מהגמר ולחגיגות הזכייה. בעיקר של מספר 3, הכוכב של דולפיני אשדוד, שכבש שלושה מארבעת השערים, כולל גול הניצחון, בישל אחד ונבחר לשחקן המצטיין בטורניר. אחרי שהתחבק עם חבריו, הוא רץ לעבר דגלי המדינות המשתתפות שנתלו בפאתי היציע, תלש משם את דגל רוסיה והתעטף בו בגאווה. כן, גבירתי הגנרלית. קוראים לו ניקולאי וורונין, ועל הדגל שעמד לנגד עיניו ונתן לו כוחות להשיג את הניצחון המיוחל מגיעות לו ברכות מוולדימיר פוטין.

הבלוף

עלילות נבחרת הדייויס בדרא"פ

עבור מרבית המדינות והטניסאים המובילים בעולם גביע דייויס הוא מפעל מיותר שאבד עליו הכלח. לא סתם החליטו המארגנים לקצר אותו, אבל באיגוד שלנו עדיין משתמשים בו כדי לכסות על כישלון קולוסלי שנמשך שנים.

גם מבחינת קווין אנדרסון, הדרום־אפריקני שמדורג 11 בעולם, המפעל הזה הוא בבחינת קוץ בישבן. לכן, למשחקי היחידים בבית האפריקאי־אירופי מול דודי סלע (97) ועידן לשם (254) נשלחו לויד האריס (289) וניקולאס שולץ (325). בזוגות הצטרף לסלע יוני ארליך הבלתי נלאה, מול הצמד הנודע רייבן קלאסן ורואן רולופס. אחרי קרב עיקש ניצחנו 2:3, וכל שנותר לאיגוד הוא להעצים את ה"הישג".

יו"ר האיגוד הוא ד"ר יוני ירום, עסקן ותיק שדיווש לתפקיד מראשות איגוד האופניים. רק בישראל. "זה משחק בית שלהם והם מאוד נלחמים עבור הדגל שלהם והמדינה שהם מייצגים", הוא דיווח בשבת מפרטוריה על המאפיין הכל כך ייחודי לדרום־אפריקאים, ואז גם סיפק תירוצים למפרע: "היינו עייפים קצת. אנחנו משחקים פה ב־1,600 מטר בגובה". אז מה אם הגובה הרשום של הקאנטרי קלאב שבו נערכו המשחקים הוא 1,448 מטר? למה להנמיך ציפיות אם אפשר להגביה פסגות?

"הישג אדיר בתנאים לא קלים", סיכם גם הקפטן הראל לוי, ואף כינה את שחקניו "גיבורים". במקביל דאג האיגוד לשלוח ארצה שלל תמונות וסרטון מהפגנה שנערכה בשולי המתחם, בכיכובם של כמה אפריקאים מוזיקליים למדי שהניפו את דגל פלסטין. זה עבד מצוין על השרה הממונה, שמיהרה לכתוב בפייסבוק שלה: "הרוח הישראלית ניצחה". רק חבל שהיא שכחה להוסיף: "ראיתם לנגד עיניכם את דגל פלסטין, שנתן לכם כוחות להשיג את הניצחון המיוחל".