מי שטוב לליגה לא תמיד מתאים לנבחרת
אחת המסקנות הברורות מהמשחק נגד רומניה היא שלא צריך לסמוך בעיניים עצומות על שחקנים מקבוצות צמרת בליגת העל. דור מיכה, בן ביטון ולואי טהא, למשל, פשוט לא טובים מספיק לרמה הזאת
אך למרות החופש שנתן חזן, שלא העמיס על השחקנים באסיפות טקטיות, הוא עשה טעות אחת קשה בכך שלא נתן להם לדעת אם הם בהרכב או לא, מה שגרם להם להגיע בראש לא שקט למשחק. מצד שני יהיו מי שיגידו שזה דווקא השאיר את כל השחקנים בסגל דרוכים.
בכל מקרה, המשחק התחיל ושום דבר לא השתנה! אותה הנעת כדור מיותרת, אותם שחקנים שבכל פעם שהם נוגעים בכדור הם רק רוצים לשחרר אותו כדי לא לקחת אחריות, ואחרים שפשוט לא מתאימים לרמה הזאת של נבחרת, כמו למשל דור מיכה, בן ביטון ולואי טהא. עם כל הכבוד לכך שהם משחקים בקבוצות צמרת בליגה הישראלית, הם לא ראויים לסגל הלאומי, ואלמלא אריאל הרוש (לדעתי אחד השוערים הכי טובים שצמחו במדינת ישראל (התוצאה הייתה גבוהה יותר. שחקן שטוב בליגת העל לא בהכרח מתאים למפגש מול נבחרות מאירופה.
במחצית השנייה ראינו עד כמה הכדורגל בארץ לא מאורגן מספיק. איך יכול להיות ששחקן כמו ערן לוי, עם רגל שמאל כמו שלו, יערוך בכורה בנבחרת רק בגיל 32?! ראינו ברגע שהוא נכנס למשחק איזו רגל יש לו, כדורי רוחב טובים, רצון לקבל את הכדור, התלהבות, מה שלא היה לאף אחד בנבחרת בשנים האחרונות.
למרות שהמחצית השנייה הייתה טובה יחסית, אני לא חושב שצריך לקחת שום דבר מהמשחק הזה. אם לא הצלחנו לנצח את ההרכב השני שלהם, אז צריך להיות שינוי ענק בכדורגל שלנו. מאמן כזה או אחר לא יעשה את השינוי, הוא צריך לבוא מלמטה, מהשורשים, מהצעירים המוכשרים שיש לנו במחלקות הנוער. בואו נפתח שחקנים גדולים שאולי בעזרתם נעשה איזה משהו גדול אחרי יותר מ-40 שנה. בינתיים, המאמן הבא של נבחרת ישראל יודע שעבודה קשה מאוד לפניו.
לפנייה לכתב/ת 
