מונחי אליפות

ג'יימס הארדן סיים את העונה שעברה מתוסכל. הוא לקח את יוסטון למקום השלישי במערב, העמיד ממוצעים מטורפים של 29.1 נקודות (שני בליגה), 11.2 אסיסטים (מעל כולם) ו-8.1 ריבאונדים למשחק – ועדיין הפסיד בקרב על ה־MVP לראסל ווסטברוק, ואפילו לא הגיע לגמר המערב כי סן אנטוניו חיכתה לו בדרך.

השנה הוא דחף את עצמו צעד אחד קדימה, עם שיא קריירה זמני של 30.9 נקודות שהופך אותו כרגע למלך הסלים. אבל יכול להיות שזה שוב לא יספיק כדי להיות מוכתר לטוב מכולם, בגלל היכולת הפנומנלית של לברון ג'יימס ואנתוני דייויס.

רק שהפעם מתחזקת ההרגשה כי הוא הבין שעדיף להתרכז בתואר שאיש לא מצביע עבורו, אלא בתואר שבאים ולוקחים. אז אולי מה שהארדן עושה לא יספיק ל-MVP, אבל מה שיוסטון עושה יביא לו אליפות ראשונה. כפי שהגדירו זאת ב"גרדיאן": "ב-NBA סוף-סוף מצאו קבוצה שגולדן סטייט פוחדת ממנה".

הו הא מי זה בא, ה-MVP הבא(צילום: AP)

את העונה הקודמת, המצוינת, סיימו הרוקטס במאזן 27:55. אתמול לפנות בוקר הם פירקו את ניו אורלינס 91:114 ושברו את שיא המועדון – ניצחון מספר 59,

והלילה (בין שני לשלישי) מול אטלנטה (99:118) הגיע גם הניצחון ה-60, כשנותרו שמונה משחקים לפלייאוף. נכון לעכשיו הם בדרך להבטחת המקום הראשון במערב, עם יתרון של 5.5 משחקים על גולדן סטייט מוכת הפציעות (סטף קרי סובל מנקע בברך וייעדר כחודש), אך יותר מהכל: יוסטון ממוקדת לחלוטין במטרה. "עוד לא עשינו כלום", אמר הארדן אחרי המשחק מול הפליקנס, "אין לנו זמן להירגע".

טובים השניים

למי שמסתכל על המספרים אין ספק שמדובר בקבוצה של מייק ד'אנטוני, אבל ספק אם ד'אנטוני של תחילת המילניום היה מאמין שאפשר לקחת את הטירוף ההתקפי שלו לקיצוניות כזו. אם בפיניקס הוא נחשב למהפכן עם התקפת ה"שבע שניות או פחות", הכדורסל של היום כבר תפור למידותיו.

מובן שהצלחה בשיטה התקפית קבוצתית אינה עניין פשוט כשהכוכב שלך הוא שחקן עם נטייה להליכה עם ראש בקיר, אבל כפי שהגדיר זאת העיתונאי נת'ניאל פרידמן: "ד'אנטוני הבין איך לתפעל התקפה בתנועה מבלי לפגוע באחד על אחד של הארדן, בכך שהקיף אותו במטרות נעות".

מייק דאנטוני. מנצח על ההצגה(צילום: AP)

המחשבה הזו יוצרת כוח יוצא דופן. יוסטון משליכה כמות לא נורמלית של 42.2 שלשות למשחק, וגם אם האחוזים מציבים אותה רק במקום ה-12 בליגה (36.5), זה עדיין אומר ש-15.4 נכנסות לסל. הארדן לבדו זורק יותר מעשר שלשות במשחק וד'אנטוני, כאמור, שם לידו צלפים נפלאים כמו אריק גורדון וראיין אנדרסון.

השיטה הזו עמדה במבחן הקיץ, כאשר הרוקטס החתימו את כריס פול מהקליפרס. לא רק שמדובר ברכז טהור ששינה את פני הקו האחורי ואת התפקוד הפוטנציאלי של הארדן, אלא שרבים לא האמינו בציוות של שניים כל כך דומיננטים שאוהבים את הכדור ביד. בפועל, זה היה בינגו.

פול החמיץ 20 משחקים העונה בגלל פציעה, וברובם השאיר להארדן לנהל את ההצגה לבד, אבל כשהשניים משחקים יחד יוסטון נראית נפלא. פול לא הגיע לערער את המנהיגות של הארדן, בעוד הארדן לא רואה בפול איום אלא כמי שיכול לקדמו לעבר הטבעת.

ד'אנטוני לא מפחד לשחק עם שניהם יחד, ולפעמים לתת לכל אחד את הספייס שלו. לפני הלילה יוסטון עמדה על 14:59, מאזן ש-4:41 מתוכו הגיע במשחקים בהם צמד הסופרסטארים שיתף פעולה. נתון מדהים.

כריס פול. לא מפריע להארדן(צילום: רויטרס)

ויש גם הגנה

ועדיין לא דיברנו על ההגנה, שעלולה להיות עקב האכילס של הסגנון הזה. את העונה שעברה סיימה יוסטון במקום ה־26 בליגה עם 109.6 נקודות שספגה בממוצע למשחק. השנה, עם הזינוק הפראי ביכולת של הסנטר השווייצרי קלינט קאפלה, וצירופם של מומחים לעניין דוגמת פי.ג'יי טאקר הוותיק, היא השתדרגה למקום העשירי עם 104.5.

אחרי הניצחון על ניו-אורלינס, ד'אנטוני הבהיר: "הרגע סיפרתי לשחקנים על השיא. זה ממש לא מעניין אותם, ואני די שמח". ובצדק. עבור שחקנים למודי אכזבות פלייאוף כהארדן ופול, ההישגים האלה כבר חסרי משמעות. הם רואים רק אליפות מול העיניים.