לא רק מירי רגב טעתה

מלכתחילה המשחק בין נבחרת ישראל לבין נבחרת ארגנטינה היה מיותר, בעיקר לארגנטינה. הרי לישראל אין מאמן, זה משחק ידידות שאף אחד לא מתאמץ בו. בעיקר לא מסי. למה לערוך משחק בעצם? שמסי יבקר, יעשה סלפי עם כולם ויילך הביתה. אז מה שווה המשחק הזה? כל הפוקוס היה על מסי. כמעט לאף אחד לא היה אכפת מארגנטינה. מישהו חושב שמסי היה מלהטט עם הכדור? מתאמץ? ממש לא! המשחק היה אמור להיערך בשבת המשחק והמונדיאל יתחיל בחמישי, ואוי ואבוי לנו אם מסי היה נפצע במשחק הזה (יש סיכוי שהוא היה נפצע מהמלחמות מי יעשה סלפי איתו ומי ייקח ממנו את החולצה). המשחק נגד ישראל ממש לא היה בראש שלו, כמו עצם בגרון, לו ולכל הנבחרת.

גם המאמן של נבחרת ארגנטינה לא הפסיק להתבטא בנושא והבהיר שהוא נגד קיום המשחק הזה. אז בהתחלה נקבע שהוא יהיה בחיפה, באצטדיון סמי עופר, כי ככה הארגנטינאים העדיפו. אבל אז היה טוויסט בעלילה ומירי רגב והפמלייה שלה החליטו להזיז את המשחק לירושלים, למרות שארגנטינה הדגישה כל הזמן שהיא מעדיפה לשחק בסמי עופר. היא האורחת וברשותה השחקן הטוב בעולם. למה ללכת נגד הזרם? ככה! אם זה תלוי במירי רגב. רק בירושלים. שמסי ינשק את הכותל וכל העולם יראה שמסי היה בכותל המערבי בירושלים הקדושה. אז טעות אחת נעשתה והמשחק הועבר לירושלים, אחרי שסגרו על חיפה. אוקיי...

מירי רגב(צילום: אורן אהרוני)

הייתה עדיין הסכמה, ארגנטינה לא הביעה התנגדות ואז התחילו להגיע הלחצים מכל הכיוונים להזיז את המשחק מירושלים - ומירי רגב לקחה את המשחק לצד שלה. בעצם לא את המשחק, את לחיצת היד עם מסי ("אנחנו נראה מי בסוף ילחץ את היד של מסי"). מירי, באמת מירי מי לחץ לו את היד... יותר מדי רעש ומהומה על משחק שלא מעניין אף אחד. רק את הישראלים שמתלהבים שרכשו כרטיסים ויראו את מסי מטייל לו כמה דקות באצטדיון. ביזיון!

הלחצים נמשכו מצד ג'יבריל רג'וב, יושב ראש ההתאחדות הפלסטינית, ועוד אירגונים עוינים שאיימו על חייהם של השחקנים. ומצד שני, למרות הטעות בהזזת המשחק לירושלים, למה לא לשחק בירושלים המערבית, שהיא בירת ישראל? מילא זה היה מזרח ירושלים, אבל די! על כל דבר הם מחפשים איך להסתכסך איתנו ואיך לעשות רעש גדול שכולם ישמעו. בעקבות כך, הייתי קובע שמעכשיו, כל משחקי הנבחרת בכדורגל ייערכו אך ורק בירושלים.

אז הפוליטיזציה חגגה, הטרור געש והארגנטינאים ההמומים לא הבינו על מה כל ההמולה. ואז הם הבינו, הנה הפתח לברוח מהמשחק הזה, והם ניצלו אותו עד תום. ותודה למירי רגב, לפלסטינים, לטורקים, לאירגוני הטרור, לח"כים הערביים ולכל מי שהיה לו יד בדבר. שלכם, מסי וכל נבחרת ארגנטינה...

נ.ב. בסוף ארגנטינה הודיעה שהמשחק בוטל בגלל שהוחלט להזיז אותו לירושלים, לעומת מירי רגב שטוענת שזה בגלל האיומים של הטרוריסטים. ועכשיו נפעיל את הדימיון ונחשוב מה היה קורה אם המשחק היה נערך בחיפה. האם כל זה היה קורה?