הביקור הראשון (והאחרון) בסמי עופר

משחק גביע הטוטו בין מכבי חיפה למכבי נתניה בשבת האחרונה ייזכר לרבים כמשחקו האחרון של ערן לוי בשורות היהלומים – במיוחד בזכות השער המרהיב שלו שקבע 1:1 עמוק בתוספת הזמן. מבחינתי ייזכר המשחק הזה כחוויה מפוקפקת שאני לא מתכוון לחוות שוב.

אני אוהד נתניה כ-35 שנה, מתגורר ברמת הגולן הרחוקה ומגיע לכמה משחקים בכל עונה בהתאם למועדיהם, מיקומם והאפשרות שזה ישתלב בעבודת המשמרות שלי בסופ"ש. המחזור הראשון של גביע הטוטו לעונת 2018/2019 סידר לי משחק בסמי עופר – בו טרם ביקרתי עד המשחק הזה, ובדיעבד טוב שכך...

מכבי חיפה מול מכבי נתניה(צילום: אלעד גרשגורן)

כמו במשחקים רבים בעבר, גם הפעם לקחתי את שני הבנים שלי (בני 8 ו-5) עם חולצות צהובות, צעיפים עם סמל היהלום והתרגשות רבה לקראת המשחק הראשון לאחר פגרת הקיץ הארוכה. המשחק היה אמור להתחיל בשעה 19:00, וההנחה שלי הייתה שהגעה בשעה 18:20 למשחק במסגרת גביע הטוטו תספיק לנו כדי להחנות את הרכב, לרכוש כרטיסים ולהיכנס לצפות במשחק. אוי, כמה שטעיתי!

ביציאה ממנהרות הכרמל (כ-1,000 מטר מהאצטדיון) ראינו עשרות אוהדים ירוקים צועדים ברגל, וככל שהתקרבנו למגרשי החנייה הבנו את המצב. מסתבר שכל מגרשי החנייה הצמודים לאצטדיון נחסמו ע"י המשטרה כי זה "שמור למנויים של מכבי חיפה" לדבריהם. יופי, ומה אמורים לעשות אוהדי הקבוצה האורחת? שאלה טובה. כל החניונים באזור המרוחק היו בתפוסה מלאה, ואילו בצמוד לאצטדיון מגרשי חנייה גדולים וריקים אך חסומים! אחרי כחצי שעה של חיפושים, מצאנו חנייה בתוך שכונת מגורים המרוחקת כחצי ק"מ הליכה בחום ובלחות של חיפה. הגענו לקופות, וכמובן שאין מחירי ילד והכל במחיר אחיד של 50 שקל לכרטיס. בעודי מוציא כרטיס אשראי הקופאית עצרה אותי: "אפשר לשלם רק במזומן". במזל גדול היה לי שטר של 200, מה שאיפשר לנו לעבור גם את המשוכה הזו.

בינתיים השעה כבר 19:10, כלומר המשחק בדקה ה-10, וכבר החמצנו את הפנדל שהחטיא קוגבנייה עם פתיחת המשחק. בידוק קפדני בכניסה ל"ארץ המובטחת" מגלה בתיקנו שתי חבילות גרעינים, ורחמנא ליצלן, שני בקבוקי מים. בבת אחת נשלפו לנו מהתיק "כלי הנשק" ונשלחנו בבושת פנים לצפות במשחק. אגב, נאמר לנו שגם פירות אסור להכניס לאצטדיון הסטרילי הזה. אם כך זהו, מסכת הייסורים נגמרה? אז זהו שלא! מסתבר שאוהדי הקבוצה האורחת בסמי עופר יושבים תמיד ביציע K הממוקם בצד הדרום מערבי בזווית אלכסונית מהשער – מה שמרחיק את הקהל ככל הניתן מהמשחק – פשוט מקומם! במחצית המשחק הלכתי לקנות לילדים שתייה, אבל חוץ מקולה ללא גזים וכוס מים אין שום דבר לשתות. לאכול אפשר נקניקייה במחיר מופקע של 20 שקל או בייגל מייבש במחיר דומה.

הסתיים המשחק. בדרך חזרה הילדים היו על סף התייבשות כי זרקו לנו כזכור את בקבוקי המים, ולאחר ההליכה הארוכה לאוטו והעמידה בפקקים של כשעה (כולה גביע הטוטו כזכור), סוף סוף מצאתי מקום לקנות מים קרים לקטנטנים. זו הייתה הפעם הראשונה והאחרונה שאני מגיע למשחק באצטדיון סמי עופר, וחבל שבמקום להקל על האוהדים להגיע לצפות במשחקים, מערימים קשיים רבים כל כך. מעניין מה קורה כאשר מגיעים למשחקים עם קהל רב יותר - כיצד מכניסים את כולם, גורמים להם לצפות בנוחות ומפזרים את כולם באופן כזה שאנשים ירגישו שרוצים לראותם גם במשחק הבא. כולי תקווה שמקבלי ההחלטות הקשורים למשחקים בסמי עופר יקראו את מה שתיארתי ויידעו לתקן כי במצב הנוכחי, האוהדים יצביעו ברגליים וכולם רק יפסידו מזה.