"לוותר" על המוקדמות, להתרכז בפלייאוף
קודם נעלה לפלייאוף, אבל אחר כך, בואו נקדיש את השנה הבאה ליצירת נבחרת טובה יותר, מהנה יותר, ומוכנה יותר לפלייאוף, גם אם על חשבון התוצאות
שבת, 17.11.2018 – אלבניה מארחת את סקוטלנד, אלון חזן יושב ביציע ורושם בפנקסו את רשמיו, האלבנים מוציאים את זעמם על הנבחרת הבריטית ומותירים את הסקוטים עם שלוש נקודות בלבד.
שלישי, 20.11.2018 – סקוטלנד מארחת את ישראל, בחורינו מנצלים את העובדה שהסקוטים בלי מצב רוח ומשיגים את התיקו המאופס המיוחל המעניק את הכרטיס לפלייאוף ליגת האומות.
נבחרת ישראל(צילום: אורן אהרוני)
קפיצה קטנה קדימה, 26-31.03.2020 – ישראל משחקת בפלייאוף ליגת האומות ונדרשת לשני ניצחונות, על הנבחרות ברמתה פחות או יותר, בכדי להבטיח השתתפות היסטורית באליפות אירופה שתיערך באותו קיץ.
חוזרים אחורה, 02.12.2018 – הגרלת מוקדמות אליפות אירופה, 55 הנבחרות מוגרלות לעשרה בתים, בני 6-5 קבוצות כל אחד, אשר השתיים הראשונות בהם יעפילו לאליפות. ישראל מקבלת את גרמניה, שווייץ, בוסניה, מונטנגרו ואיי פארו. הרצוג ורוטנשטיינר, האוסטרים הייצוגיים שלנו ממלמלים משהו על ההגרלה המאתגרת ועל הנבחרת הישראלית שאף פעם אינה מוותרת ותעשה כל שביכולתה לתפוס את אחד משני המקומות המבטיחים העפלה אוטומטית.
ועכשיו לשאלה הגדולה וההזדמנות הגדולה: האם לא נכון "לוותר" על משחקי המוקדמות על מנת להגיע מוכנים היטב לפלייאוף במרץ 2020? למה הכוונה, הרי בין שני ניצחונות רצופים על קבוצות ברמתנו, להגעה לשני המקומות הראשונים בבית שבו 2 ואולי 3 נבחרות טובות מאיתנו משמעותית, הסיכויים נוטים בפרוש לאופציה הראשונה. לכן אולי כדאי לנצל את שמונת או עשרת המשחקים הבינלאומיים הרשמיים במוקדמות על מנת לגבש נבחרת חזקה יותר, מאוחדת יותר ומהנה יותר? האם לא כדאי פחות לשחק בכל משחק על התוצאה ויותר לנצל את המוקדמות כדי להחזיר את הנבחרת לקהל ואת הקהל לנבחרת? לנצל המשחקים להטמעת שיטת משחק והרכב המתאימים למשחקי מרץ 2020, לדור הנוכחי הישראלי ולא ליריבה החזקה המזדמנת?
בקיצור, רוצה לומר, קודם נעלה לפלייאוף, אבל אחר כך, בואו נקדיש את השנה הבאה ליצירת נבחרת טובה יותר, מהנה יותר, ומוכנה יותר לפלייאוף, גם אם על חשבון התוצאות במוקדמות.
לפנייה לכתב/ת 
נבחרת ישראל
צילום: אורן אהרוני
מומלצים
