מזל של אלופה: נס מילאנו של מכבי ת"א

הפיינל-פור המדהים של מכבי ת"א ב-2014 תפס אותי לקראת סוף השירות הצבאי. היה לי ברור שאת האירוע הזה אני לא מחמיץ, אז החלפתי עם חבר טוב שבת בצבא כדי שאוכל לעלות על המטוס למילאנו.

ככה זה הסתיים. בלו ופניני עם הגביע(צילום: AFP)

כל קבוצה צריכה מזל, גם הקבוצה הטובה באירופה. מכבי לא הייתה הקבוצה הטובה באירופה באותה עונה, אבל היא נהנתה ממזל של אלופה. כל מהלך מהמהלכים שקרו בחצי הגמר נגד צסק"א היה יכול לשנות הכל אם רק היה מסתיים אחרת; אם אלכס טיוס היה מאחר לחסום את סוני ווימס, אם השלשה של דייויד בלו הייתה הולכת החוצה, אם ויקטור חריאפה לא היה מאבד את הכדור הגורלי ההוא, אם הכדור לא היה מגיע לטייריס רייס שגם קולע אותו, אם ווימס לא היה מחטיא שלשה פנויה בהתקפה האחרונה. אם רק אחד מהדברים האלה לא קורה, סביר להניח שמכבי הייתה חותמת עונה מוזרה-אך-נחמדה, ולא מוזרה-אך-היסטורית.

טייריס רייס באטרף אחרי הסל המטורף(צילום: ראובן שוורץ)

אין אוהד מכבי שלא זוכר איפה הוא היה בזמן נס ז'לגיריס. אין אוהד מכבי שלא זוכר איפה הוא היה ומה הוא הרגיש בנס מילאנו, שנחתם בסל הכי חשוב שמכבי קלעה העשור, ואחד החשובים בכל הזמנים. כן, זה היה לא פחות מנס, שווה בעוצמתו ובחשיבותו לנס של 2004. זה לא היה אמור לקרות, ואולי בעצם זה היה יכול לקרות רק בעונה ההיא. העונה שבה הכל קרה בדיוק ברגע הנכון.

קשה לתאר את עוצמת הרגשות וההלם באולם במילאנו באותן דקות, הלם שהדביק בתים רבים בישראל. יומיים אחר כך, הניצחון על ריאל מדריד הביא למכבי את ההנפה המפתיעה ואולי המרגשת מכל ההנפות שלה אי פעם – והיו הנפות גדולות. הסל ההוא של רייס פתח צוהר לעולם ה"אם זה קרה, אז הכל אפשרי", גם אם ניצחון על ריאל ההיא, של ניקולה מירוטיץ' וסרחיו רודריגס, נחשב כבר לטוויסט מוגזם מדי בעלילה, על פניו. אבל ברגע שהתיאבון נפתח, אי אפשר היה לעצור את המפלצת.

אוהדי מכבי תל אביב כבשו את מילאנו(צילום: עוז מועלם)

אלפי הצהובים שגדשו את המדיולאנום פורום באותו ראשון בערב כבשו את מילאנו בשעות שאחרי, חוגגים את החזרה של מכבי למועדון הגדולות של היבשת. לימים, אחרי שתיבעט ממנו בסדרה של עונות כושלות, הם יבינו עד כמה אותו סוף שבוע באיטליה היה נדיר. סוף שבוע של פעם בעשור. סוף שבוע שספק אם יחזור. אולי העונה?