שתף קטע נבחר

עמיר פלג

צמד רָעִים / פלג בחמישי

הבשורה הטובה: ליגת האלופות חזרה! הבשורה המרה: לחופר שגיא כהן קם מתחרה שעקף אותו בסיבוב - אלי גוטמן. וגם: הפלייסטיישן התקוע של משה חוגג

המכה

משביתי השמחות גוטמן וכהן

"למה, לכל הרוחות, אנשים שלא סותמים את הפה לרגע ומדברים שטויות בטון של גאוני כדורגל הורסים לי את כל הכיף? ואל תגיד לי להנמיך ווליום, כי אז לא אשמע את שירת האוהדים". זה האס.אם.אס, או בעצם האס.או.אס, ששלח לי שלשום חבר בדקות הפתיחה של הצ'מפיונס ליג, ואפילו לא שאלתי על איזה משני המשחקים הוא מדבר. הדובדבן שבקצפת חזר, הזדמנות לנקות את הראש מפסטיבל "הבישול הגאוני של ירדן שועה", ואנחנו שוב תקועים עם שדרים ופרשנים שמקדשים את הפטפטת.

 

במפגש בין אתלטיקו מדריד לליברפול היו אלה נדב יעקבי ושגיא כהן שלא שתקו לרגע, כאילו שזה רדיו. "כמה שנים אתלטיקו עובדת על הכדורים הנייחים שלה, וגם עכשיו ראינו את זה", התפעל הממציאן כהן כשהספרדים עלו ל-0:1 בדקה הרביעית, והוסיף: "בניגוד למה שמקובל, סאול הוא זה שמסמן את התרגיל. רגע לפני שההגבהה של קוקה יוצאת לדרך"... אז מה אם הבישול נולד בפוקס, מכדור תועה שפגע ברגלו של פאביניו מליברפול?

 

אלי גוטמן ושגיא כהן על המיקרופון (איור: אופיר בגון)
כהן וגוטמן. משביתי שמחות(איור: אופיר בגון)

 

בלית ברירה מזפזפים למשחק השני: דורטמונד ופ.ס.ז' נגד עמיחי שפיגלר ואלי גוטמן. אוי, גוטמן. מי היה מאמין שבזכותו עוד נתגעגע לשגיא? "ברגעים האלה, מצבים נייחים יכולים להכריע", הוא פירשן לפני כדור חופשי של הגרמנים בדקה ה-24. כי ברגעים אחרים, כידוע, מצבים נייחים לא קריטיים בכלל.

 

פה ושם, בין המילים הלועזיות של הדאווין ("המשחק הזה קיבל טייטל של אולסטאר"... "זה מה שצריכים לעשות שני הווינגרים"), באו החפירות מקורס המאמנים ("לפריז אין תבניות התקפה... אתה מקבל את דורטמונד בקומפקטיות"), לצד מבוא לדמגוגיה של הפסיכולוגיה ("מאמן לא צריך לדעת לנהל את השחקנים שלו, הוא חייב לדעת להנהיג את השחקנים שלו"). כלומר, פרשן לא צריך לדעת לדבר, הוא חייב לדעת לחרטט.

 

ארלינג הלאנד  (צילום: EPA)
ארלינג הלאנד. קיבל הוראות מהפרשנים(צילום: EPA)

 

ואיך לא, הוא גם צריך לנזוף במאמנים ובשחקנים מהטופ העולמי וללמד אותם כדורגל. "טוכל צריך לשחרר יותר את השחקנים שלו קדימה... למה הוא לא עושה חילופים... טוכל צריך טוב-טוב לעשות חושבים עם עצמו"... ברור, וכל זה אחרי כמה ימים רצופים של ליקוק למאמנים הסחבקים מליגת החלומות שלנו.

 

במשחקי הליגה האנגלית שמועברים בצ'רלטון יכול הצופה ללחוץ על כפתור בשלט ולקבל שידור נעים ומעשיר בשפת מקור. בליגת האלופות אין לאן לברוח, כדורגל צורחים וחופרים 90 דקות, וגם מסכה סטרילית על האוזניים לא תעזור. "הם יוצאים שלוש נגד שתיים", הסביר גוטמן במהלך שידור המשחק, שבא אחרי ניפוחי השכל באולפן שלפני, ולפני הקידוח במוח באולפן שאחרי. חבל שאין זמן גם בשביל אולפן לעברית.

 

גונבי הדעת

רוני לוי ושלושת הבוסים

הרבה יותר מחוסר האונים במגרש חשף ההפסד להפועל ת"א את היכולת הדלה של ראשי בית"ר ירושלים. עד כדי כך, שקשה היה לקבוע מה יותר מגוחך - הפוסט-טראומה שהעלה משה חוגג בפייסבוק, ההתבכיינות של רוני לוי, או ההתאדות של יוסי בניון ואלי אוחנה.

 

"קצת נתונים מהמשחק היום", כתב הבעלים הילדותי. "החזקת כדור 74%:26% לנו, בעיטות לשער 5:17 לנו, מסירות מדויקות 177:601 לנו, תוצאה 1:0 לא לנו. בפיפ"א השלט היה נשבר". כמה חבל

שהוא קנה פלייסטיישן בלי תעודת אחריות.

 

הפוסט של משה חוגג (מתוך הפייסבוק)
הפוסט-טראומה של משה חוגג(מתוך הפייסבוק)

 

לפי נתוני מינהלת הליגות, בהחזקת כדור זה היה 36:64, כלומר חוגג סיפח לעצמו עשרה אחוזים. על הבעיטות למסגרת (רק 1:3 לבית"ר) הוא משום מה דילג, ו-601 המסירות המדויקות - רובן אחורה ולצדדים - רק מחזקות את החולשה. שלא לדבר על התקציב, שזה בערך 35:80 "לנו".

 

אחרי הבונקר המכוער מול מכבי ת"א בחודש שעבר, הסטטיסטיקאי החובב לא העלה נתונים. חבל, כי זה נראה כך: החזקת כדור 62%:38% להם, מסירות מדויקות 225:526 להם, תוצאה 0:0 לנו. בפיפ"א, כפתור אחד בשלט היה מיותר. בסוף העונה שעברה, כשבית"ר ניצחה את הפועל ת"א 1:2, התייצב מנג'ר העתיד בניון מול המצלמות ואמר בעיניים מזוגגות: "הדמעות היו מהתרגשות. זה ניצחון שחשוב מאוד למועדון ולקהל". השבוע, למרות חשיבות המשחק, הוא נאלם והשאיר את הדמעות לאוהדים.

 

הגענו ליו"ר, שמקפיד להימצא בפרונט ולרדת לדשא אחרי ניצחונות. רק לפני כעשרה חודשים החליטו בניון ואוחנה להחתים את אנתוני וארן על חוזה לשלוש שנים נוספות, והיו"ר הנרגש אמר: "אנתוני בחור חיובי ואנחנו רואים בו חלק בלתי נפרד מהתוכניות המקצועיות העתידיות"... בינואר, כשהם זרקו את וארן מהחלון, ראשי המועדון אפילו לא מצאו לנכון לספק הסברים. למרות שהפעם, בניגוד לסרטון ההוא בכיכובו, זה לא היה בהסכמה.

 

יוסי בניון בית
בניון. הפעם נאלם(צילום: ראובן שוורץ)

 

וכך נותר מול המיקרופון המאמן שמחויב לדבר, ונשמע בכיין ופאתטי. "לפעמים בטדי, עם הקהל הנפלא, הלחץ משפיע ולשחקנים שהם קצת חסרי ניסיון אין את הרוגע", תירץ רוני לוי, והפיל אחריות על שחקניו. שלשום, בליגת האלופות, הוליכו שני "ילדים" בני 19 ואחד בן 17 את דורטמונד לניצחון על פ.ס.ז' של ניימאר ואמבאפה, קשיש בן 21. הגיל הממוצע של ההרכב שהעלה לוי ביום שני היה למעלה מ-27, והשחקן הצעיר ביותר שלו היה בן 23. אז אולי זה דווקא המאמן שעשה במכנסיים?

 

העלוקה

מה מחפש ברקת על הפרקט

כמו תמיד בכדורסל המעוות שלנו, טקס הענקת גביע המדינה היה מבורדק ופרובינציאלי. ליד שולחן המדליות התייצבה שורת מעניקי הפסלונים, ובהם ראש עיריית נהריה, ראש עיריית ירושלים, יו"ר האיגוד, יו"ר מינהלת הליגה, נשיא המדינה, שרת הרוח והצלצולים, נציגת הטוטו ואדם בלתי מזוהה. כלומר, לפחות שישה אנשים מיותרים.

 

ואם לא די בכך, כשהשחקנים סיימו את סבב לחיצות הידיים המתיש, עטו עליהם עוד מספר שוליות ומתחככים למיניהם, שהמתינו לצד הבמה וביקשו גם הם ללחוץ ידיים. ביניהם היו מנכ"ל משרד הספורט, דובר איגוד הכדורסל וניר ברקת. מה יש לראש עיריית ירושלים לשעבר לחפש על הפרקט? כשמחזיקי הגביע התכנסו לצילום קבוצתי דחף יו"ר האיגוד עמירם הלוי לחזית התמונה את השרה מירי רגב ואת ראש העירייה הנוכחי משה ליאון, כמו סבא טוב שסידר לנכדים תמונה עם נועה קירל ויהונתן מרגי. השניים נראו בעננים. ומה עשה בינתיים ברקת? תפס תמונה עם עודד קטש ורץ לצייץ לחבר'ה.

 

שחקני ירושלים מניפים (צילום: אורן אהרוני)
הנפת נגביע. טקס פרובינציאלי(צילום: אורן אהרוני)

 

כעבור ארבעה ימים כבר נצפה ניר חליפה כחולה בתא המקורבים בטדי, הפעם כחלק מפמליית ראש הממשלה המואשם בשוחד, שהגיע בלוויית שניים ממלחכי פנכתו הבולטים וניפנף להמונים מהבלקון העליון באצטדיון. עכשיו גם ברקת קיבל הבטחה לתיק בממשלה שטרם נבחרה, ומי כמוהו יודע למה הקימו ביציע האח"מים בטדי מרפסת. כדי להתרפס.

 

הדבע

לא הקשבת ל"מומחי הטוטו" - הרווחת

לפני כל משחק חשוב, בארץ ובעולם, בטוטו מנסים להדליק את ציבור המהמרים ויוצאים בהודעה לתקשורת שמתחילה במילים: "מומחי הווינר מעריכים" - וההימור שלהם על תוצאת המשחק. הקורא ההדיוט, כלומר שאינו מומחה, עשוי לחשוב שסביב השולחן במשרדי מועצת ההימורים יושב טראסט מוחות של אנשי כדורגל, סטטיסטיקאים ואנליסטים בוגרי לאס-וגאס, למרות שהם בסך הכל משקללים גם יחסי הימורים מחו"ל ומהמרים על הפייבוריטית.

 

במקביל משווק ומשודר הלהיט המוזר שלהם: "ידעת ולא שלחת? יצאת דבע"... שפירושו הוא: אידיוט, אהבל, טיפש. כלומר, בטוטו, שמחויבים להזכיר בפרסומיהם את הסכנה בהתמכרות להימורים, טוענים שדווקא מי שלא מהמר הוא אהבל. וזה המקום לחזור להמלצות שפירסמו "מומחי הווינר" השבוע: "בית"ר ירושלים תנצח את הפועל ת"א, פ.ס.ז' תנצח את דורטמונד, וליברפול את אתלטיקו מדריד"... כלומר, מי שביזבז כסף על סמך ההמלצות של "מומחי הווינר" יצא דבע.

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
איור: אופיר בגון
כהן וגוטמן
איור: אופיר בגון
מומלצים