המשאית הישראלית בדקאר - חצי עבר, חצי נשאר
הצוות הישראלי במירוץ השטח הקשה בעולם הגיע לקו המחצית לאחר התמודדות אדירה עם הדיונות הפרואניות שהכניעו מחצית מהמתחרים. הקושי העיקרי: אוויר דליל
הצוות הישראלי לראלי דקאר,
אביב קדשאי (נהג), יזהר ערמוני (נווט) ומעוז וילדר (מכונאי), הגיעו בשלום לנקודת המחצית בלה פאס, בירת בוליביה. השלושה - עם משאית דאף מספר 528 - מדורגים כרגע במקום ה-18 בקטגוריה, כשלפניהם עוד שבעה ימי מירוץ לפני קו הסיום בקורדובה, בארגנטינה.
אמבטית החול שתקעה את הצוות הישראלי:
השבוע הראשון בדקאר 2018 ייזכר כאחד הקשים בהיסטוריה של המירוץ. סטפן פטרהנסל, נהג קבוצת פיז'ו ואחד המתחרים הוותיקים והמעוטרים במירוץ (שישה ניצחונות על אופנוע שבעה במכונית) אמר על דיונות הענק כי מעולם לא ראה חול כל כך רך וטובעני. שכן ים החולות הפרואני הכניע כמחצית מהמתחרים שזינקו בלימה, בירת המדינה, חלקם שמות מוכרים היטב.
גם עבור שלושת הישראלים המירוץ כמעט והסתיים בקטע הדירוג השני, באמבטיית חול ענקית ממנה לא הצליחו להיחלץ עצמאית ובה בילו את הלילה עם מספר צוותים נוספים. למחרת בבוקר הצליחו בעבודה מאומצת עם עוד שלוש משאיות נוספות להיחלץ ולהגיע לקו הסיום, וכחצי שעה לאחר כבר זינקו לקטע המירוץ של היום השלישי.
דווקא ההמשך היה נוח יותר לצוות "כחול לבן" כשהם צולחים ללא תקלות או בעיות מיוחדות את הדיונות ואת הטיפוס לבירה הבוליבאנית בגובה של יותר מ-3,500 מטר מעל פני הים. ההתמודדת העיקרית שלהם הייתה החלפת הצמיגים שנפרקו בשל נסיעה בלחץ אוויר נמוך במיוחד בחולות הטובעניים, בעוד מסכת חמצן מסייעת לאנשי הצוות להימנע מהסחרחורות באוויר הדליל. באחד מקטעי החולות סייעו גם לחלץ משאית של קבוצת קמאז הרוסית - המנוסה והמעוטרת ביותר בדאקר.
את יום המנוחה (יום ו') ניצלו לטובת תחזוקת המשאית כמו החלפת שמנים וצמיגים והתרעננות כללית. אתמול (יום ש') יצאו לקטע מרתון בו אסור לקבל סיוע עד מדבר המלח של איוני בדרום בוליביה. היום יזנקו לקטע הדירוג הארוך במירוץ, 498 ק"מ לכיוון טופיזה שם יחברו לצוות הסיוע הכולל את יונתן לווינסון, דני גל ועומרי תדהר, שהכינו עבורם להמשך המירוץ שישה סטים של צמיגים חדשים שהוחלפו בעבודה סיזיפית עם כלי עבודה בסיסיים בלבד.
לפנייה לכתב/ת 
