בימים בהם המודעות לתקיפות מיניות גדולה מאי פעם, חשוב לזכור שהתופעה רחבה יותר מהארווי ווינשטיין או מאט לאוור. ״בניו יורק זה קורה על בסיס יומיומי וכולם חיים באשליה שלהם זה לא יקרה״, מסביר לנו אלון דגן, מומחה קרב מגע, שהגיע לניו יורק כדי ללמד את האמריקאיות והאמריקאים כיצד להגן על עצמם, ובעיקר, כיצד להרגיש מוגנים. ״זו השליחות שלי, וזו הסיבה שאני פה, כדי לגרום לאנשים להרגיש טוב יותר״. הנתונים מדאיגים.

לכבוד חודש המודעות לתקיפות מיניות פורסמו המספרים שמזכירים לנו כמו פעמון מצלצל שחשוב להיות מוכנים, ובעיקר מוכנות.

עפ״י הנתונים, המספר הממוצע של קורבנות אונס ותקיפה מינית בשנה בארצות הברית עומד על 321,500 - 3% מהגברים באמריקה יאנסו בימי חייהם. במקרה של נשים, מדובר באחת מכל שש. 90% מהקורבנות הן נשים. בשלושים שנים האחרונות, מאז 1998, נאנסו 17,700,000 נשים באמריקה. 13% מהן ניסו להתאבד. לצעירות בגילאי 16-19 יש סיכוי גדול פי 4 להפוך לקורבנות לאונס או ניסיון תקיפה. לבנות 18-24 סיכוי של פי שלושה. ב-99% מהמקרים התוקפים כלל לא נענשים. כמי שחיים כאן בארה״ב עלינו להביט היטב בנתונים ולבדוק כמה אנחנו או ילדינו מוכנים להגן על עצמנו. קרב מגע היא כידוע שיטת לחימה ישראלית, המבוססת על לוחמת רחוב ושמה דגש בלימוד ופיתוח הגנה עצמית תוך זמן קצר. דגן מאמין שדרך קרב מגע נשים, גברים צעירות וצעירים להגן על עצמם. ״יש לי תלמידה כאן בניו יורק שנאנסה על ידי בן משפחה״, הוא מספר. ״היא התאמנה מאז על בסיס קבוע, התחזקה, למדה שיטות ולפני כמה חודשים יצאה לדייט.

אימון בתורת הלחימה כיוון אותי למקומות טובים. דגן

במהלך הדייט הבחור ניסה לכפות את עצמו עליה, והפעם היא ידעה מה לעשות. היא השתמשה בכלים שלה והתמודדה עם הסיטואציה. הדבר הכי גרוע הוא שלא מרגישים שיודעים איך להתמודד. ככה קופאים, וזו הסכנה הכי גדולה״. אלון, 27 נולד במושב עין ורד ומגיל מאוד צעיר הפך ללוחם קארטה. הוא זכה באליפות הארץ כמה פעמים, השתתף באליפות אירופה, וגם ביפן לקח חלק בלחימה מקצועית. ״בילדות, האימון בתורת לחימה כיוון אותי למקומות טובים. זה הוביל לכך שלא הסתבכתי ומנע ממני לקחת חלק בכל אותן שטיויות של ילדים אחרים שהיו מסביבי. אני רואה את זה היום גם על תלמידים שלי. אימוני לחימה משאירים את הלחימה בתחום הברור, וזה בנוסף לחינוך שיש מסביב ללחימה: התמודדות עם מכשולים, כבוד לאחר, סבלנות. כל אלו באים מהר מאוד לידי ביטוי גם בחיים שלך״. נראה היה שאותם ערכים, כמו גם היכולות הפיזיות והמיומנויות שפיתח, יובילו אותו ליחידה מיוחדת בצבא, אבל רגע לפני הגיוס חטף התקף אפילפסיה והוא מצא עצמו נלחם למען גיוסו. ״חודשים שלחתי מכתבים, התדפקתי על דלתות ובסוף השגתי אישור מיוחד להפוך למדריך קרב מגע בצבא״.

קרב מגע פותח בצה״ל כאמנות ללחימה ולהגנה עצמית בקרב פנים אל פנים. כיום אמנות הלחימה הישראלית מפורסמת בכל העולם, ואף אומצה במדינות אחרות. ״קיבלתי אופציה להישאר רק אם אני נשאר מצטיין של הקורס״, הוא מתאר, ״ואכן סיימתי בהצטיינות וזכיתי לעבוד עם כל היחידות מהמובחרות ביותר״. מבחינתו, היה זה שירות בדיוק כפי שחלם, שירות שמשפיע על חיילי צה״ל ותפקודם. ״השירות הצבאי היה מדהים, הוא עזר לי להתפתח מאוד. לימדתי כל יום, כל היום.

נגעתי לא רק במי שאימנתי, אלא גם באלפי החיילים שהם הדריכו אחר כך״. כבר בחופשת השחרור שלו החל לעבוד כמדריך בבית ספר לאבטחה וזיהה את חשיבות הכלים של קרב מגע בשטח אזרחי. ״מאבטח שמגיע להשתמש באקדח, הוא מאבטח שנכשל בכל שלב עד אותו הרגע״, הוא מסביר. ״מאבטחים קודם כל משתמשים במגע פיזי. מאבטח אמור להיות מסוגל להתמודד עם האיומים הקיימים. מי שלא מיומן פיזית תמיד יגיב בקיצוניות. מאבטח צריך לעשות את המינימום

כשהבטחון שלך נפגע, משהו מתערער. דגן באימון

כדי להשיג את המטרה שלו, זה נקרא כוח סביר”. כך למד לזהות יותר ויותר את הביטחון המתגבש של מי שלומד כלים ברורים להגן על עצמו, בין אם זה ילד בהפסקות בית ספר, צעירה שצועדת ברחובות או איש ביטחון. ״בארץ הייתה לי עבודה טובה, אבל הרגשתי שאני רוצה יותר. לפני שנה וחצי הגעתי לפה ומה שמוביל אותי היא תחושת השליחות, לעזור לכל אדם שרוצה להרגיש טוב ולהרגיש בטוח”.

בניו יורק והסביבה דגן אמנם מאמן לא מעט נשים וגברים שמגיעים בכדי לשפר את קווי המתאר של הגזרה, אך כשזיהה את הנתונים הקשים של קורבנות התקיפה והאונס בארה״ב, החל לאמן יותר ויותר נשים. ״הייתה לי תלמידה שהגיעה לניו יורק ורעדה פיזית, היא בקושי דיברה. עכשיו, אחרי שמונה חודשים של אימונים יומיומיים, היא הפכה לאדם אחר, מדברת בטוחה, רגועה, נלחמת, חזקה. זה מה שנותן סיפוק”. דגן מאמן קבוצות נשים שמגיעות אליו ל״קרב מגע אקספרטס״, ברחבי במנהטן וברוקלין ושם, הוא מתאר, הן רוכשות כלים מתאימים. ״להבדיל מאימונים מעורבים, כאן אנחנו מתייחסים בצורה ספציפית ורלוונטית למצבי אונס ותקיפה שיהיו אפקטיביים להתמודדות עם תוקף גדול יותר וחזק״. הוא מסביר שברוב מקרי התקיפות באמריקה, נשים וגברים קופאים. ״כשהביטחון שלך נפגע, משהו מתערער. אתה מחויב לשנות פאזה, אבל הפחד בהיעדר כלים ועבודה מקפיא. אני מלמד גברים ונשים, בעיקר על רקע המספרים הנערמים של מקרי תקיפה באזור, ששלב לחימה זה שלב אל חזור. עוד הרבה קודם יש לנקוט במניעה, להתרחק מסיטואציות שנראות מסוכנות. לא להיות גיבורים בלא תכלית. אני מלמד טכניקות למניעת סיטואציות מסוכנות, ואפילו אם נראה שהן בלתי נמנעות ואת מותקפת, תתחילי בשימוש בקול שלך, תעשי פעולה שמונעת את הסיטואציה. רק בהיעדר ברירה אחרת, פני ללחימה״.

מאבטח שמגיע להשתמש באקדח, הוא מאבטח שנכשל בכל שלב עד אותו הרגע

דגן פותח קבוצות ברחבי העיר ומציע לנשים, כמו גם לגברים, לחמש את עצמם מבעוד מועד. ״לצערי רוב האנשים מגיעים אחרי שקרה להם משהו, הותקפו מינית, הרביצו להם או למישהו קרוב והם לא רוצים שזה יקרה שוב”, הוא מסביר. ״באימונים יש מעין מסלול נפשי, כשבניסיון של עבודה עם הגוף, ממש כמו בצל שמצליחים לקלף לאט לאט, אנחנו מבינים יותר ויותר. האימון הוא מראה שמולה אתה לא מחביא את השדים שלך אלא מרגיש ביטחון לחשוף אותם ולהתגבר על זה״.