סכיזופרניה: אחד מכל 100 חולה במחלה

כשהיה אברהם בן 16 החליט משרד החינוך, בשיתוף עם עיריית חיפה, להעביר תלמידים מבית ספר כושל לבית הספר הריאלי, שנחשב מקום ברמה גבוהה. אבל תהליך האינטגרציה הזה היה הרסני: אברהם לא הצליח להשתלב. גם מורים פרטיים שגייסו הוריו לעזרתו, לא הצליחו לסייע לו להשלים את הפער. באותה תקופה החל אברהם לשמוע קולות.

"בהתחלה לא ידעתי מה זה" הוא מספר, "התחושה הייתה כמו בטלפתיה. אני חושב על דברים מסויימים, והקולות עונים לי, ומהר מאוד זה הופך לדו-שיח פנימי וביזארי". אט-אט החל אברהם להתנתק מחיי החברה ומהמשפחה, והסתגר בחדרו, בתוך עצמו.

המודעות התגברה על הקולות

הוריו שהבחינו בהידרדרות הבהילו אותו לבית החולים רמב"ם בחיפה, שם אובחן כלוקה בסכיזופרניה (בעברית - שסעת). "הגעתי למצב פסיכוטי", הוא משחזר, "לא הייתי במציאות, הייתי מנותק מכל העולם". אברהם שהה באישפוז שבועיים, במהלכם עבר טיפול בנזעי חשמל לצד טיפולים תרופתיים.

מצב רוח ירוד, הפרעות בחשיבה ובהתנהגות.            (צילום: ויז'ואל/פוטוס)

השחרור מבית החולים סימל עבורו את תחילת החיים. "הייתי מודע מאוד למחלה שלי, מה שסייע להחלמה", הוא מספר. "הקפדתי לקחת את התרופות, ללכת לביקורת פסיכיאטרית באופן תכוף, ונשארתי מאוזן. הקולות חזרו מדי פעם, אבל המודעות שלי עזרה לי להתגבר עליהם".

במשך השנים הספיק אברהם, כיום בן 47, להתחתן, להביא לעולם בת, להתגרש ולעבוד בעבודות שונות. "מעולם לא רציתי להיות פרזיט של החברה. תמיד היה חשוב לי לחזור למעגל החיים עד כמה שאפשר".

כיום משמש אברהם מטפל בבית אבות תחת פרוייקט שיקומי של 'אנוש', העמותה הישראלית לבריאות הנפש. הוא מסייע לקשישים בכל צרכיהם, מארגן פעילויות חברתיות, מעביר הרצאות שונות ושיעורי ספורט. בית האבות מעביר את משכורתו לעמותת 'אנוש', שמשלמת לאברהם על פעילותו, יחד עם ליווי צמוד של עובדת סוציאלית. "לחולי נפש חשוב מאוד לקבל, אבל גם לתת" הוא אומר, "ואין ספק שהפרוייקט הזה עזר לי להשתקם ולחזור למעגל החיים הרגיל".

מהזיות ועד ניתוק מוחלט

בסרט "נפלאות התבונה" הראה המתמטיקאי ג'ון נאש, זוכה פרס נובל לכלכלה (1994), כיצד ניתן לנצח את מחלת הנפש הקשה ביותר הידועה לאנושות. כ-70 אלף ישראלים לוקים בסכיזופרניה, המחלה הפסיכיאטרית הזו גורמת לניתוק החולה מסביבתו תוך שהוא סובל מליקוי בבוחן המציאות, מהפרעות בחשיבה ובהתנהגות.

המחלה מחולקת לשתי קבוצות עיקריות, בהתאם לתסמינים: אלה הסובלים מתסמינים "חיוביים" ובהם הזיות, דיבור לא מאורגן או הפרעות התנהגות, ואלה הסובלים מתסמינים "שליליים" כמו יכולת מילולית מוגבלת, מצב רוח ירוד ונסיגה חברתית.

אבחון סכיזופרניה מתבסס על משך הופעת התסמינים: אלה חייבים להימשך שישה חודשים, כשבמשך חודש אחד לפחות מופיעים תסמינים חיוביים, והחולה עצמו מראה נסיגה משמעותית בתפקודו החברתי והמקצועי.

היום נוטים להתייחס לסכיזופרניה כאל קבוצת הפרעות מוחיות מאשר מחלה אחת. על פי הסברות המקובלות כיום, הגורמים למחלה נעוצים במטען גנטי, בארועים העוברים על העובר ברחם אמו, כמו גם על לחצים פסיכולוגים התורמים להתפרצות הסכיזופרניה.

התיאוריה המרכזית גורסת כי ההפרעה באותות החשמליים במוח אצל החולים נובעת מפעילות יתר של המעביר העצבי דופאמין. פעילות יתר זו גורמת ככל הנראה להופעת התסמינים ה"חיוביים" של המחלה. בתוך כך, מתרחשת פעילות מופחתת בקליפת המוח הקדמית הגורמת לפגיעה בתפקוד המעביר העצבי סרוטונין. תיאוריה זו של הדופאמין והסרוטונין הביאה לפיתוחן של התרופות לטיפול במחלה.

תוחלת חיים קצרה

המחלה פורצת אצל גברים בגיל 18 עד 25, ובקרב נשים בגיל 26 עד 45. נדיר שהמחלה תפרוץ לפני גיל ההתבגרות או אחרי גיל 45. ככל שהמחלה מופיעה מאוחר יותר, כך עולה הסיכוי לשיפור בתסמינים. לעתים נדירות מתרחשת החלמה מלאה לאחר שהמחלה פרצה.

פחות ממחצית מחולי הסכיזופרניה מקימים משפחה. שליש מהחולים נפגעים מבחינה קוגניטיבית, חשיבתית ורגשית, ולמעשה מצויים בהליך ניווני. ככל שהמחלה נמשכת, ניכרת בחולים דעיכה ברמת האיי קיו. תוחלת חייהם של חולי סכיזופרניה קצרה ב-20 אחוז יחסית לכלל האוכלוסיה, וכ-10 אחוזים מהם מתאבדים.

כ-80 אחוז מהסכיזופרנים מעשנים (לעומת 25% באוכלוסיה הכללית), כמעט מחציתם סובלים מהשמנה (לעומת כ-30% מהאוכלוסיה). כ-15 אחוז מהחולים יסתבכו בפשיעה קלה או באורח חיים של תעייה ושוטטות חסרת מעש. כשליש מחולי הסכיזופרניה אינם מגיבים כלל לטיפול תרופתי. כמחציתם יסבלו מהתפרצות מחודשת של המחלה תוך שנה משחרורם מאישפוז. 80 אחוז יאושפזו שנית תוך שנתיים.

טיפולים חדשים מחזירים למעגל החיים

אבחון המחלה מתבסס כאמור על הופעת תסמינים במשך חודש לפחות. אלה כוללים מחשבות שווא שלעתים הופכות לתחושת רדיפה או משיחות אלוהית, הזיות ראיה, שמיעה או ריח, דיבור לא ברור ואובדן הקשרים בין המשפטים, התנהגות

 חריגה (לבוש מרושל, הזנחה כללית, אפתיה), נסיגה חברתית ומשפחתית.

לעתים הסימפטומים של המחלה דומים להפרעות אחרות ובהן דיכאון או מאניה-דפרסיה, שהטיפול בהן שונה לחלוטין. לכן איבחון המחלה המדוייק חשוב לצורך הטיפול והשיפור הצפויים.

בעבר טיפלו בסכיזופרניה בעיקר בעזרת נזעי חשמל (שוק חשמלי) ובמתן אינסולין . בחמישים השנים האחרונות הדגש הוא על טיפול בתרופות אנטי פסיכוטיות, המשפיעות על תהליכים כימיים במערכת העצבים המרכזית. אחת התרופות החדישות שהגיעו לאחרונה לישראל ניתנת בזריקה חודשית. הטיפול הזה מאפשר לשקם חולים שאינם מסוגלים להקפיד על נטילת תרופות באופן יומי.

במקביל לטיפול התרופתי, משולב הטיפול גם בפסיכותרפיה תמיכתית, משפחתית וקבוצתית. הנטיה של העת האחרונה היא לשלב את החולים מאישפוזים ממושכים בבתי חולים פסיכיאטריים בחזרה לחברה. שיקום זה, שלו שותפה עמותת 'אנוש' הישראלית, מסייע להם לשוב למעגל החיים תוך התמודדות טובה עם קשיי המחלה.