איך קורה שערפד אחד מעז

את היומיים האחרונים ביליתי בקטילת ערפדים. לא, זה לא שאני מנסה ללכת בדרכה של יקירתי באפי, מדובר דווקא במשחק חדש ומסעיר, שמצליח להחיות (שימו לב למשחק המילים המשעשע) את ז'אנר הערפדים המוכר והאהוב.

הכותר "ליל הערפדים" (Vampire Night) מבית Nemco לא מחדש הרבה בתחום משחקי היריות. העלילה שלו פשוטה, והמטלות עליהן אתם אחראיים פשוטות אף הן – לירות, על מנת להרוג. ואם כבר לירות, אז למה לא לעשות את זה בסטייל?

המשחק תומך באפשרות משחק באמצעות אקדח פלסטיק (הידוע בשמו המסחרי GunCon2), המתחבר לבקרי הקונסולה ומאפשר חוויה שונה ומיוחדת. מספר משחקי הקונסולה התומכים באופציה זו הוא קטן מאוד (לצערנו), ולכן אלו מכם שרכשו אקדח במיטב כספם, ומרגישים שהם לא מנצלים אותו מספיק – זה כנראה המשחק בשבילכם.

המשחק מגולל את מזימתם האפילה של חבורת ערפדים בהנהגתו של "Sir Vampire" (אדון מדון, בתרגום חופשי) המחליטה להשתלט על העולם ולהשמיד את הגזע האנושי (מקורי, הא?). שני ערפדים עורקים, שנטשו את כוחות האופל, יוצאים להגנתם של בני האדם חסרי הישע, האומללים והמסכנים. בני האדם שתראו במהלך המשחק, הם לכל היותר מתים-חיים בתהליכי התהוות – ותוכלו להציל אותם מגורל איום של חיי נצח כערפדים צמאי דם. במהלך המשחק תתלווה אליכם ילדה קטנה ומעצבנת, שתספר לכם כמה היא מפחדת, שתאבד את הבובה שלה בדרך ותאלץ אתכם להחזיר לה אותה, ובכלל, תנג'ס לכם על כל דבר שרק אפשר. לאלו מכם שינסו להרוג אותה מצפה הפתעה – אי אפשר. גם את זה ניסינו, ובשלב די מוקדם של המשחק.

הגרפיקה במשחק בסיסית למדי. רמת הפירוט של הערפדים והמפלצות שיקפצו אליכם מכל פינה היא טובה, כך גם הרקעים האפלים והמסתוריים משהו. קטעי המעבר בין הסצינות מאכזבים, נראה שלא הושקעו יותר מדי מאמצים ביצירת הסרטונים וחבל. אבל שוב, למי שמחפש יריות ואקשן – זה בהחלט מספיק. גם המוסיקה במשחק טובה. קולות הרקע והצלילים נשמעים לעתים מעט צורמים וסינטטיים מדי, אך הלמות התופים והצרחות מקפיאות הדם יכניסו אתכם טוב-טוב למתח.

בואו נדבר על שליטה

על-מנת לקבל תחושה טובה יותר של המשחק, שיחקתי בו עם אקדח וגם עם בקר משחקים רוטט (הדרוש להפעלתו). כמובן שחווית המשחק הגדולה ביותר והמציאותית ביותר הייתה עם האקדח, ועד מהרה מצאתי את עצמי משחזר זכרונות, תרגילים ועקרונות בסיסיים בירי בנשק אישי קל. צריך אמנם להתרגל לשימוש באקדח ולניואנסים הקטנים שלו, אך תוכלו להתרגל לכך עד מהרה.

מסכי השליטה במשחק, של שמירת הפרקים והגדרות המשחק, מעט מורכבים יותר. אחרי חמש דקות של נסיונות לכוון את הרובה כמו שצריך, מצאתי את עצמי מקלל את יוצרי המשחק ובני משפחתם הקרובה. אבל בסוף הצלחתי – וכמו שאמא שלי הייתה תמיד אומרת – זה מה שחשוב.

והנה המלצה. אם יש לכם חבר מצוייד (ברובה GunCon2, סוטים), צרפו אותו למשחק ותוכלו לקטול במשותף את החבר'ה הרעים. זה כיף, זה מגבש, וזו שיטה די טובה לשרוף כמה שעות בפעילות חברתית מהנה.

לעומת זאת, המשחק עם בקר המשחקים היה, כצפוי, מאכזב מאוד. חווית המשחק הולכת לאיבוד, וכל הערך המוסף של היריות, הפזצ"טות והתרגילים האקרובטיים על השטיח נעלם.

המשימה הוכתרה בהצלחה

אחרי כמה שעות הצלחתי להכניע את ממלכת הרשע והתגברתי על הערפד הנורא שחותם את המשחק. בדרך נפגשתי עם יצורי השאול המפחידים ביותר (והמוזרים ביותר) שתוכלו להעלות על דעתכם. כשהמשחק הסתיים, מייד לחצתי על כפתור הכיבוי ויצאתי החוצה אל השמש המסנוורת, להתענג על תבוסתם של המתים-החיים.

לסיכום, ניתן בהחלט לאמר ש-Vampire Night הוא משחק ראוי ומהנה, אבל רק לאלו מכם המצויידים ברובה או מתכוונים לרכוש אחד. זה נחמד, זה קליל, אבל זהירות – זה גם עלול למכר.