יוזמה חדשה של התמ"ס: סימון משחקי מחשב אלימים

שר התעשייה והמסחר, דני נוה, פועל להסדרת סימון משחקי מחשב אלימים במטרה למנוע חשיפתם של בני נוער לסכנה של אלימות. נוה החליט, כי משחקי מחשב "שאינם ראויים לבני נוער" ובהם משחקים אלימים ופורנוגרפיים יסומנו כדי למנוע חשיפתם של בני נוער למציאות האלימה המוצגת בהם.

הממונה על הגנת הצרכן במשרד התעשייה והמסחר, עו"ד יצחק קמחי, הונחה לזרז את ההליכים לעיגון התקנות החדשות בחוק הגנת הצרכן, הכולל הסדרים מקיפים שמטרתם להגן על הצרכן (בני נוער) והמתייחס גם לסימון סחורות.

בשלב ראשון, הוחלט על הקמת ועדה אד-הוק שבה ייקחו חלק בין השאר גם יו"ר המועצה לשלום הילד, יצחק קדמן, הממונה על הגנת הצרכן בתמ"ס והפרסומאי גיל סמסונוב. תפקיד הוועדה יהיה לבדוק האם מדינת ישראל תאמץ את הסימונים הנהוגים בארה"ב או תקבע לחלופין סימונים המתאימים לישראל.

בשלב שני יוקם מנגנון מינהלי שתפקידו לקבוע את סיווגם של המשחקים ולפקח על סימונם כנדרש. חוק הגנת הצרכן קובע כי המפר חובת סימון שנקבעה עובר עבירה שעונשה קנס שעשוי להגיע ל-60,000 ליחיד ועד 120,000 שקל לחברה.

אלימות במשחקי מחשב

משחקי המחשב מציגים לא פעם מציאות קיצונית באלימותה - איברים כרותים ומסעות חיסולים ראוותניים באמצעות כלי נשק משוכללים - אלא שבניגוד לארה"ב, בה מדורגים המשחקים לקבוצות גיל והמוכרים נדרשים לבקש תעודת זהות מבני נוער שנראים צעירים מדי, בישראל יכול ילד לרכוש משחקים שכוללים מציאות דיגיטלית אלימה למדי.

תעשיית משחקי המחשב הקימה מנגנון לדירוג גילאים, בדומה לצעדים שנקטו תעשיות בידור אחרות, כמו הקולנוע, הטלוויזיה והקומיקס. איגוד התוכנה הדיגיטלית האינטראקטיבית (IDSA), המייצג את חברות המשחקים, הקים את ה-ESRB, המדרג משחקי מחשב לפי חמש קבוצות גיל.

הדירוג Mature (בוגר) מוענק למשחקים המיועדים לבני 17 ומעלה, והדירוג המחמיר ביותר, Adults Only, ניתן למשחקים הכוללים סצינות של סקס או אלימות בוטה והמיועדים למבוגרים בלבד. בנוסף לדירוג, מצוינת על גבי העטיפה הסיבה לקביעת הגיל: אלימות קלה, שימוש בשפה בוטה וכו'.

בישראל קיימות מגבלות על לא מעט תחומי תוכן. פרסומות בטלוויזיה עוברות בדיקה, סרטים שאינם מתאימים לקטינים מתויגים בסימון למבוגרים בלבד, בעוד משחקי מחשב ווידאו נמכרים לילדים ולהוריהם ללא אזהרה כלשהי בדבר תוכנם. בישראל לא הופעל עד כה מנגנון לדירוגם של משחקים אלימים, ועל מפיצי המשחקים לא מוטלת חובה להדפיס אזהרה על גבי אריזות המשחקים או במקומות מכירתם.

האם המשחקים אשמים?

בארה"ב, אלופת העולם בהורים שמרניים זועמים, הואשמו לא פעם משחקי המחשב והווידיאו בהסתה לאלימות. אחד המקרים המפורסמים הוא אירוע הירי בתיכון קולומביין באפריל 99', במסגרתו צמד תיכוניסטים רצחו מורה ו-12 תלמידים. במחשבים של השניים נמצאו משחקים שונים, ובעקבות זאת גורמים שמרניים והורים מודאגים האשימו את כל תעשיית המחשב בפשע.

תומכי משחקי המחשב טוענים כי מחקרים אינם מוכיחים באופן חד משמעי קשר נסיבתי בין תוכנם האלים של משחקי מחשב לבין אלימות ממשית של בני נוער. על פי הטענה הזו, השחקנים יכולים להבחין היטב בין דמיון ומציאות והם רואים במשחקים שעשוע פנטסטי ותמים, חסר אג'נדה פוליטית ולרוב חסר עלילה ברורה. פסיכיאטרים אף מציעים משחקים כאלה למבוגרים כפורקן להוצאת אגרסיות ומתחים.

מה השתנה?

משרד התעשיה והמסחר נמנע בעבר להתערב בעניין משחקי המחשב האלימים. "אנחנו לא מתערבים בנושאי תוכן וגם אין לנו סמכות לעשות זאת", אמר עו"ד יצחק קמחי, הממונה על הגנת הצרכן במשרד המסחר והתעשייה, בראיון שפורסם ב"ידיעות אחרונות" בחודש אוקטובר, 2002, "בניגוד, למשל, לפרסומות לקטינים. כאן יש תקנות מפורשות, שמאפשרות לנו להתערב אם עוברים עליהן. בתכנים אנחנו לא נוגעים: לא בסרטים, לא בספרים וגם לא במשחקים. אין לנו דרך לקבוע האם התוכן טוב או רע, אולי זה תפקיד המחוקק".

אז מה השתנה? אולי השר. ממשרד התעשיה והמסחר נמסר: "השר דני נוה ביקש לקדם הסדרת דירוג למשחקי מחשב עוד בזמן כהונתו כיו"ר ועדת השרים למאבק באלימות. לאור העובדה שתופעת האלימות מכה בכל חלקי החברה הישראלית, מאמין השר כי עלינו לעשות כל מאמץ כדי למנוע חשיפת בני נוער וילדים בפניה".

"משרד התעשיה והמסחר מאמין שיש למצוא דרך להעביר להורים מידע על מנת שיוכלו לרכוש את משחקי המחשב לאחר שיימסר להם מידע לגבי התכנים שבהם.