דוקאביב - המומלצים

כנגד כל הסיכויים – מלחמה בעיראק, אינתיפדה מתמשכת, וקיצוצים בתקציב התרבות המאיימים על קיומו – יוצא הפסטיבל הבינלאומי לקולנוע תיעודי, "דוקאביב", לדרכו, זו השנה החמישית. וכמו בכל שנה, גם הפעם משמשים סרטי התעודה המקומיים – תשעה במספר – שיוקרנו בהצגת בכורה עולמית במסגרת תחרותית, עדות לשגשוג הכמותי, האיכותי והנושאי הפוקד את העשיה הדוקומנטרית בארץ, על אף הקשיים, ומדגישים את היותה של ישראל – וסליחה על הטון המתלהם – מַעצָמה, לפחות בכל הנוגע לתפוקה ולמספר הכשרונות הפועלים בה בתחום זה.

כך, כולל השנה היבול מתוצרת הארץ סרט שעניינו העיר לוד מוכת ההזנחה והפשע, אחר העוסק ברצח הנער אסף שטיירמן ז"ל, וגם סרט המביא את סיפורה של הרקדנית המיתולוגית דבורה ברטונוב, ועוד אחד העוקב אחר המאמצים לאיתור זהותו של ההרוג האלמוני מפיגוע ההתאבדות בצומת מגידו. וזוהי, כמצוין, רשימה חלקית בלבד. הפסטיבל, בניהולה של אילנה צור, ייפתח ביום רביעי הקרוב, 2 באפריל, יימשך שישה ימים, ויתארח, כרגיל, בסינמטק תל אביב ובאולם "אשכול פיס" הסמוך.

קניה, צרפת, מזרח טימור

אך בעיקר משמש הפסטיבל הזדמנות להתוודע למיטב התוצרת התיעודית הבינלאומית, ובין הסרטים שיוקרנו במסגרת זו הנה כמה מומלצים: "סטיבי" – סרט-יומן שבו יוצא הבמאי, סטיב ג'יימס, מי שיצר ב-94' את "הופ דרימס" הנפלא (על חלומות הכדורסל של צמד נערים משיקגו), לפגוש בנער הבעייתי שאותו חנך בשנות הקולג' שלו, העומד עתה למשפט. על הקרנתם של סרטים כאלה נהוג לומר באנגלית “kill for a ticket”, שכן מדובר באחת היצירות התיעודיות הטובות והמרגשות של השנים האחרונות. פסגת הפסטיבל. נקודה.

וגם: "ויניל כחול", סרטה המרתק והמשעשע של ג'ודית הלפנד, שמצטיירת בו כ"מייקל מור של התנועה לאיכות הסביבה", על האמת סביב החומר הפלסטי התמים למראה המשמש לציפוי קירות חיצוניים בבתים רבים באמריקה; "מזרח טימור, הולדתה של מדינה" – תיאור השתחררותו, ב-99', של חבל הארץ האמור מהכיבוש האינדונזי דרך סיפורה המרגש של אלמנה צעירה וקשת יום, הנוסעת לבקר את ילדיה הגדלים בבתי יתומים; ו"היום שלעולם לא אשכח" של קים לונגינוטו המתמחה בסרטיה בתיאור גורלן המר של נשות איראן ("גירושין נוסח איראן", "נמלטות"), ומפנה הפעם את עדשתה לקניה, שם טקסי מילה אכזריים של נשים הם עניין שבשגרה. סרט עז.

מומלץ אף "רצח בבוקר יום ראשון", שזכה אשתקד בפרס האוסקר לסרט התיעודי המצטיין, על מעצר השווא של נער שחור בן 15, שנאלץ, תחת לחצם של בלשי משטרה אדומי צוואר, להודות ברציחתה של קשישה לבנה. סרט רב עוצמה זה, ששודר לאחרונה גם בערוצי הלווין, ומתנהל כמו מותחן עשוי היטב, עוקב אחר מאבקו של סניגור סמוק פנים ומעשן בשרשרת לחורר את רשת ההרשעה שפרשה התביעה. על "סקרץ'", לעומת זאת, שעניינו אותם אמני שריטת תקליטי ויניל, אפשר לוותר. שעמומון היפ-הופ המיועד, אולי, למעריצים בלתי נלאים של הז'אנר.

מובן שהסקירה הנ"ל נשענת על צפיה (סלקטיבית) מוקדמת, וסביר בהחלט להניח שעוד כמה מהסרטים שלא הוזכרו כאן אף הם ראויים. אלה עשויים להימצא במסגרת מרתקת המייחדת את הפסטיבל השנה: זו המציינת עשור ל"ארטה", ערוץ האיכות הצרפתי-גרמני המייחד עצמו לרב-תרבותיות, ובולטים בה אסופת סרטים אקטואלית שנושאה עיראק ושליטה, ומקבץ מעניין המאפשר לראשונה הצצה אל החיים בסין של היום, ללא צנזורה ממשלתית נלווית.