החשיש כתרופה לתינוקות וחולי סיסטיק פיברוזיס
במעבדה קטנה במכללת יהודה ושומרון מפתחת פרופ' אסתר פרידע תרופה המבוססת על הסם המוכר. המטרה: לנטרל את ההשפעות ה"ממסטלות" ולהותיר רק את ההשפעות הגופניות התרופה מיועדת לסייע לתינוקות נטולי-תיאבון ולחולי סיסטיק פיברוזיס. ומי מספק את החשיש למחקר? המשטרה
לצד כביש חוצה-שומרון, בקצה המזרחי של אריאל, בחדר קטן בקמפוס מכללת יהודה ושומרון, יושבת אשה חרדית, כובע מכסה את שערה, והיא עוסקת בחקר החשיש.
פרופ' אסתר פרידע, ראש המחלקה למדעי ההתנהגות במכללת יו"ש, מקווה לפתח, יחד עם פרופ' רפאל משולם מהאוניברסיטה העברית בירושלים, תרופה שתתבסס על הסם המוכר. תרופה כזאת תוכל לעזור לתינוקות שאינם מתפתחים - כ-2 עד 4 אחוזים מהתינוקות - וגם לחולים במחלות קשות, כמו סיסטיק פיברוזיס. ייתכן שהחשיש המעובד ששני המדענים מפתחים יוכל לסייע לחולים במחלות רבות נוספות.
פרופ' פרידע נולדה בהולנד להורים ניצולי-שואה. בילדותה ריחפה השואה בחלל האוויר. הוריה הסתתרו במשך שנות הכיבוש הנאצי בעליות-גג ובמרתפים, באמסטרדם ובכפרים קטנים בהולנד. כשהחיילים הגרמניים באו לחפש יהודים, קפץ אביה מהחלון של הבית בו הסתתר, ונמלט. אמה הצליחה לברוח מכמה טרנספורטים.
בגיל 18, אחרי שסיימה את לימודיה בבית-הספר התיכון ההולנדי, החליטו אסתר ואחיה, שהיה מבוגר ממנה בשנה וחצי, לעלות לישראל. "העלייה שלנו היתה תוצאה של חינוך ציוני-דתי ושל חשש מפני שואה שנייה", אומרת פרופ' פרידע.
היא נרשמה לאוניברסיטה העברית ולמדה במקביל בשני חוגים - פסיכולוגיה וביולוגיה. את הדוקטורט עשתה בתחום הנוירו-ביולוגיה. משנת 1992 היא רואה את עצמה כמתנחלת, אז עברה לגור באפרת שבגוש-עציון. שם נולדו שני ילדיה, בת 13 ובן 9. בשנת 2001 התקרבה למקום עבודתה, במכללת יהודה ושומרון ועברה עם בעלה, רואה חשבון ותסריטאי, ועם שני ילדיה, לגור באלקנה.
במקביל טיפלה באחיה, שהיה חולה סיסטיק פיברוזיס - מחלה תורשתית קשה, שגרמה למותו בשנת 2000, כשהוא רק בן 48.
מעלה את התיאבון
"לנגד עיני הוא הפך לילד-אושוויץ", אומרת פרופ' פרידע ביובש. "כל גופו נאכל. הוא לא יכול היה לאכול. ואז - אולי בהשפעת המחלה שלו, התחלתי לעשות את המחקרים על המריחואנה. הצעתי לאחי לנסות את הסם. הוא פחד, גם כי זה לא חוקי, ומפני שזה עלול היה לגרום לסיבוכים רפואיים. היום, אחרי 12 שנות מחקר, הייתי יותר אסרטיבית. לו נקלעתי היום לאותו מצב, הייתי משכנעת אותו לנסות את החשיש".
פרופ' אסתר פרידע התחילה לחקור את החשיש והשפעותיו בשנת 1992, במעבדתו של פרופ' רפאל משולם, חתן פרס ישראל לכימיה מדיצינית, בבית-הספר לרוקחות של האוניברסיטה העברית.
"ידוע לנו שצמח הקאנאביס משמש את האנושות במשך אלפי שנים למטרות רפואיות", היא אומרת. "לצד ההשפעה הנרקוטית שלו, יש לו השפעה על הגוף בתחומים רבים: עלייה בתיאבון, השפעה אנטי-דלקתית, שיכוך כאבים, הרפיית השרירים, הקלה בנשימה והרגעת מערכת העיכול. אלה השפעות גופניות, לא השפעות על המוח. השימוש בצמח היה חוקי בארצות-הברית עד שנת 1938", מספרת פרופ' פרידע. "בעיתונות האמריקנית של אותה תקופה היו מודעות פרסומת לסוחרים שמכרו מריחואנה בגלוי. מצמח הקאנאביס מפיקים את המריחואנה, וכאשר יוצרים ממנה תמצית שומנית, היא נקראת חשיש.
"אבל לצד ההשפעות החיוביות, יש למריחואנה גם חסרונות. ראשית, השימוש בה אינו חוקי. שנית, יש אנשים שמתלוננים על עצבנות, פגיעה בריכוז ופגיעה בזיכרון. למרות כל יתרונותיו, רק במקרים חריגים מקבלים אישור לתת אותו לחולים, בעיקר חולי איידס וסרטן סופניים. המטרה שלנו היא לבודד את החומר המשפיע על המוח מהחומר המשפיע על הגוף. מהחומר המשפיע על הגוף נייצר תרופות - בלי להשתמש בחומר המשפיע על המוח".
לדברי פרופ' פרידע, יש מפעל בארצות-הברית, המייצר באופן סינתטי את החומר הפעיל בחשיש, הנקרא THC, בתוך גלולות. משרד הבריאות מאשר את ייבוא הגלולות האלה לארץ, והן נקראות כאן "רונבין".
פרופ' פרידע במעבדתה באריאל, ופרופ' משולם במעבדתו בירושלים מנסים ליצור תרופה כמו ה"רונבין" - שהיא בעלת כל ההשפעות החיוביות על הגוף, בלי ההשפעות ה"ממסטלות" על המוח.
המחקר בתחום זה מתקדם, וכבר נרשמו פטנטים בנושא. בעקבות רב-שיח פומבי, שבו השתתפה פרופ' פרידע יחד עם אנשי מפלגת "עלה ירוק", פנו אליה מחברת תרופות איטלקית, המעונינת לסייע בפיתוח תרופה מבוססת-חשיש, ומאוחר יותר לשווק אותה בעולם.
במעבדתה עורכת פרופ' פרידע ניסויים על עכברים. תגובות עכברי-המעבדה המסוממים שונות לחלוטין מתגובות עכברים עירניים. כך, לדוגמא, כשמניחים עכבר עירני בתוך קופסה, שקרקעיתה חמה, מנסה העכבר למצוא דרך החוצה, כדי שרגליו לא יכאבו מהחום. כאשר מניחים עכבר "מסטול" באותה קופסה, הוא אפאתי, ונשאר לנוח על הרצפה החמה.
במתקן אחר - מעין מתקן טיפוס העשוי מתכת, מניחים עכבר ערני, והוא מנסה מיד לשפר את תנוחתו, כדי שיהיה לו נוח יותר. לעומת זה, העכבר שקיבל מנת מריחואנה, יישאר אפאתי באותה תנוחה.
תוצאות מעודדות
במהלך המחקר של פרופ' משולם ופרופ' פרידע, הם גילו שלושה חומרים המיוצרים בגוף האדם, ופעולתם דומה לזו של החומר הפעיל בחשיש (למרות שהרכבם הכימי שונה). לחומר הראשון, שהתגלה ע"י פרופ' רפי משולם בשנת 1992, קראו אננדמיד, שפירושו בסנסקריט "גורם הנאה". לחומר השני קראו 2AG, ולחומר השלישי קראו "נולדין", מהמילה העברית "נולד".
שני החוקרים גילו, כי כאשר מעכבים את פעולת החומרים האלה בוולדות של עכברים, הם אינם מפתחים תיאבון, אינם יונקים - ומתים מרעב. ברפואת הילדים ידוע על חלק מהילדים - 2 עד 4 אחוזים מהם - ש"אינם משגשגים", כלומר אינם מפתחים תיאבון ואינם יונקים. באמצעות החומר שיופק מחשיש, מקווים שני החוקרים ליצור תרופה לילדים, שתמנע את אותו חוסר-תיאבון של תינוקות.
הטיפול באותם חומרים, דמויי חשיש, יעזור גם לחולי סיסטיק פיברוזיס, מחלה תורשתית קשה. בשיתוף-פעולה עם בית-החולים לילדים "שניידר" ומחלקת הילדים בבית-החולים שיבא בתל-השומר, ניתנה התרופה דמויית-החשיש "רונבין" לחולי סיסטיק פיברוזיס מעטים והתוצאות הראשוניות היו מעודדות.
ומי מספק את החשיש למעבדותיהם של פרופ' משולם בירושלים ופרופ' פרידע באריאל? מסתבר כי ספקית-הסמים היא המשטרה. חלק קטן מן החשיש שהמשטרה תופסת במסגרת עבודתה מועבר למעבדות שלהם, בפיקוח הדוק, כדי לאפשר את המחקר.
אסתר פרידע נוסעת לעיתים לאמסטרדם כדי לבקר את חברי הילדות שלה. אחד מהם, חבר לספסל הלימודים מגן הילדים ועד י"ב, הוא הרב רפאל אייברס, מראשי הקהילה היהודית בבירת הולנד.
- האם באמסטרדם את נכנסת לבתי-הקפה המוכרים שם חשיש באופן חוקי?
פרופ' פרידע מחייכת: "לא כדאי לדבר על זה".
לפנייה לכתב/ת 
